אחיעזר חלק אבן העזר קסט

ודאי כשי' הרמב"ן והרשב"א כמפורש בדבריהם דהסוגיות פליגי אהדדי דלא כהרא"ש שמפרש סוגיא דסוטה בסוטה ספק ולא פליגי אהדדי והא דלהרמב"ם ספק סוטה צרתה מתיבמת משום דמפרש כן קושית הש"ס ביבמות מ"ש סוטה ודאי ומ"ש סוטה ספק וכן מאי דמקשה רב אשי דהקושיא היא מצרתה א"כ הפירוש זה מפרש גם הראב"ד וכ"כ הריטב"א בחי' ליבמות שם לפרש לשי' הרא"ה דס"ל דגם לרב חולצת בקושית הגמ' מצרתה יעו"ש גם אי נימא בשי' הרמב"ם דמוכיח דצרת ספק סוטה מתיבמת מקושית הש"ס בסוטה תתיבם יבומי כמו שחילק הרא"ש דבספק סוטה ליכא גם ספק טומאה ורק דלא ס"ל מה שמתרץ הרא"ש דסוגיא דסוטה מיירי בסוטה ספק דקרא דלאחר בסוטה ודאי כתיב ומאי דמשני רב יוסף שייך גם בודאי סוטה כמש"כ הגר"א הא גם לשי' הראב"ד מוכרח מקושית הש"ס דתתיבם יבומי דלא הוי אפילו ספק טומאה, אלא דהסוגיות פליגי בדין סוטה ודאי ומחמיר כסוגיא דסוטה דבעיא חליצה ואין נפ"מ בדין ספק סוטה בין שי' הרמב"ם והראב"ד, ולא זכיתי להבין לפ"ז מש"כ הגר"א בס"ק י"ד וה"ה לצרתה דגם בסוטה ספק אסורה צרתה כמש"כ הרא"ש דלהראב"ד אין חילוק בין סוטה ודאי לסוטה ספק דסותר דבריו הקודמים דהוכחת הראב"ד משום דסוגיא דסוטה איירי ג"כ בסוטה ודאי ומ"מ בעיא חליצה דלא כהרא"ש א"כ גם הראב"ד מחלק בין סוטה ודאי לסוטה ספק כמו דמוכח מיבמות דמקשה מצרתה כמו שפי' הריטב"א והגר"א ומקושית הגמ' בסוטה ותתיבם יבומי דמוכח דבספק סוטה גם ספק טומאה לא הוי והא דאינה מתיבמת משום דאסורה מספק קרא דלאחר או מקו"ח דבמותר לה נאסרה באסור לה לא כש"כ וצרתה מותרת דמקרא דלאחר יש לה דין חיי"ל ומקו"ח לא אלים קו"ח למידחי צרה, ואם נאמר לתרץ הא דמקשה ותתיבם יבומי משום דלפי ההו"א דלא ידע מהא דלאחר ולא ליבם או כדמשני רבא משום דבמותר לה נאסרה באסור לה לא כש"כ להכי אע"פ דטומאה כתיב בה כעריות מ"מ אין מטומאה של הבעל איסור על היבם כמש"כ באחיעזר סי' א' וכ"מ בתבו"ש בחי' ליבמות ובשו"ת משכנות יעקב, ולפ"ז צ"ל דבמחזי"ג דלריב"כ אסורה משום טומאה דכתיב בה כעריות לפי דמקו"ח דבמותר לה נאסרה באסור לה לא כש"כ ולהכי שייך טומאה גבי יבם לפוטרה גם מחליצה לשי' התוספת ולפטור צרתה משום טומאה, ומה"ט י"ל בהא דאיבע"ל לריו"ח במחזי"ג משניסת דקמיבע"ל היא גופא דאפילו לריב"כ מיבע"ל דאע"ג דטומאה כתיב בה כעריות מ"מ אי לא אמרינן קו"ח במקום מצוה ל"ש לאוסרה על היבם משום הטומאה שעל הבעל ויתישב בזה קושית הרשב"א דלא מוקי לה שם מתניתין דהיתה אחת כשרה כו' כריב"כ משום דאפילו לריב"כ לא מהני טומאה של הבעל לאוסרה על היבם אי לאו קו"ח [וזהו דלא כהרשב"א שם] ואם נתרץ כן הרי יתורץ בין לשי' הרמב"ם ובין לשי' הראב"ד ואין הוכחה מקושית הש"ס דותתיבם יבומי דצרת ספק סוטה מתיבמת גם לשי' הרמב"ם עכ"פ אין דין צרת ספק סוטה אי מתיבמת שייך למחלוקת הרמב"ם והראב"ד, ונראה דמש"כ הגר"א בס"ק י"ד דגם בצרת ספק סוטה אסורה כמש"כ הרא"ש משום דחושש הגר"א לשי' הרא"ש לחומרא דסוגיא דסוטה מיירי בסוטה ספק והראב"ד לא ירד לחלק בין סוטה ודאי לסוטה ספק וממילא דלהראב"ד להחמיר בספק סוטה הוי כספק ערוה, אבל לשי' הראשונים דמבואר בדבריהם דהסוגיות פליגי משום דגם סוגיא דסוטה מיירי בודאי דקרא דלאחר בודאי כתיב כמש"כ הגר"א אלא שהרמב"ם מכריע כסוגיא דיבמות והראב"ד חושש לחומרא מסוגיא דסוטה י"ל דגם הראב"ד מחלק בין סוטה ודאי לסוטה ספק כדי לתרץ הקושיא דתתיבם יבומי וכדמוכיח רב אשי ביבמות ממתניתין דסוטה דלא תני צרתה וזהו שי' היש"ש דס"ל דצרת ספק סוטה מתיבמת משום דלא מצינו בסוטה איסור צרת ספק סוטה דהא במתניתין דסוטה תני רק שהיא אסורה ולא צרתה ובעיקר ד' היש"ש מבואר שם בטעמו דלית הלכתא כרב דצר"ס אסורה ומדינא גם צרת ודאי סוטה מותרת אלא דחושש לחומרא לדינא דרב בודאי סוטה ולא נ"ל כ"כ ראי' ברורה לחלוק על רב ולומר דודאי כספק יעו"ש מה שהביא בשם המרדכי ולהכי עכ"פ בצרת ספק סוטה דלא מצינו דאסורה מותרת

ד) ומש"כ מעכ"ת לפקפק עמש"כ בסי' ב' בסוטה דיש לצדד בזה משום ס"ס דלשי' הרי"ף והרמב"ם צר"ס פטורה ולד' הראב"ד נראה דמחמיר מספק מסוגי' דסוטה וצריכה חליצה מספק ודעת מעכ"ת שזהו ספק אחד אי הלכה כרב והא מצינו ביבמה לשוק דרב ס"ל אין ק"ת ביבמה לשוק ושמואל מספק"ל וכן בא"א שניסת בעדים מ"מ לא הוי ס"ס ולד' הב"ש בסי' ע"ז לגבי מורדת לא דמי דהתם ספק אי הוי מורדת עכ"ד, הנה קצרתי וסמכתי בזה על מה שציינתי בשו"ת באר יצחק חאה"ע סי' ו' והגאון הנ"ל סומך ע"ז בחיבוריו עין יצחק למעשה וטעמו דאע"פ דהו"ל ס"ס משם אחד כ' האחרונים בשי' הרמב"ם דמהני מן התורה וגם משום דיש רוב צדדים להתיר כמש"כ התוס' בעירובין ד"ו בשם הר"ר שמעי' שמא עומד מרובה ושמא שוין וכ"כ הרשב"א בקידושין בדע"ג על הא דאמר הכא שתוקי ד"ת כשר שהקשה דהא הו"ל ס"ס ספק דילמא אזלי אינהו לגבה ואת"ל דאזלי איהי לגבייהו אכתי ספק שמא לכשר נבעלה והא הו"ל ס"ס משם אחד כמשה"ק הפנ"י אלא משום דדמי לספק על ספק דרס דמתחלה אנו צריכין לדון שמא אין כאן ספק מיחוש כלל ואת"ל שיש כאן מקום ספק לפנינו שמא לא דרס וכן נסתייע מד' הלח"מ בפ"ה מהל' סוכה הל' ד' בסיככה בפשתן העץ בתרי ולא דייק דאזלינן לקולא דספק אם הושני דריו"ח הוי תרי ולא דייק ואפילו הוי תרי ולא דייק הא ריו"ח עצמו מסופק בדבר והוי ס"ס, וזהו הטעם ג"כ מש"כ בתק"ע סי' ל"א בשם המהרבי"ל דבעד מפי עד תלינן להקל שמא נתברר להעד הראשון שהי' תוך ג"י ואת"ל שלא נתברר לו שמא הוא תוך ג"י זהו ת"ד, והנה בודאי היכא דיש רוב צדדים במציאות יש להתיר מס"ס וכן ילה"ר מכריתות די"ג אמר רבא ה"ט דבנה טהור ספק ינק כשיעור ספק לא ינק ואת"ל ינק ספק ינק בכדי אכילת פרס כו' מבואר דבכה"ג הו"ל ס"ס ועי' גיטין דמ"ה ואמרי לה קורין בו דס"ס הוא שמא ישראל כתבו ואת"ל נכרי שמא שלא לשם ע"ז כתבו אע"ג דספק אחד הוא אם נתכוין לשם ע"ז, ועי' במהשד"ם בחיו"ד סי' ל"ט ב' עדים מעידים שכולי' לקוי' וספק שמא הגיע לחריץ וב' עדים אומרים שלא הי' לקוי' דאוקי תרי להדי תרי והעדים לא העידו דבר ברור אלא ספק ועי' בשושנת העמקים כלל י"א שכ' ע"ז דהוי ס"ס ולא הוי משם אחד יעוי"ש ועי' בבי"מ אהע"ז סי' קנ"ו בדין הרא"ש באם א"י שכלו חדשיו וב' עדים אומרים שהולד שילדה חי אחר ל' ועדים אחרים מכחישים שלא חי ל' יום מותרת לבעלה דהוי ס"ס, אולם מכל הני יש לחלק משום דיש רוב צדדים במציאות להתיר להכי הו"ל ס"ס אף בגונא דהוי משם אחד ולהכי אין ראי' גם מד' הרשב"א בשתוקי דספק דילמא אזלי אינהו לגבה דהוי רוב במציאות ואת"ל דילמא אזלא איהי לגבייהו דהו"ל קבוע מחמת הדין אבל במציאות איכא רוב מ"מ דילמא לכשר נבעלה ויש בזה רוב צדדים להתיר, אולם היכא שאין רוב צדדים במציאות רק מצד הדין דשי' אחת מכשרת בודאי ושי' אחת מחמרת בספק י"ל דהוי ספק אחד ולד' הב"ש בסי' ע"ד במורדת לא דמי, אולם במהרשד"ם חאה"ע סי' מ"ה כ' לדון משום