אחיעזר חלק אבן העזר קסז

סימן ל"ד

ב"ה כ"ה מנחם ציון תרפ"א ווילנא

לגדול אחד

אחד"ש ידידי רומעכ"ת בכל לב אודה לכת"ר אשר הואיל להשיב לב למבוקשי לעיין ולבקר את הקונטרסים הנדפסים ולעורר את אשר ימצא לנכון להעיר בתבונתו החודרת והנה שלח לי כת"ר הערותיו והשגותיו המאירות בנוגע להסימנים הראשונים מספרי אחיעזר ומרובי טרדותי אחרתי מלהשיב עד עתה

א) מש"כ מעכ"ת עמש"כ בסי' א' דבר החקירה בהא דס"ט ברה"י דטמא שאנו מחזיקים כאילו נתברר הדבר שנטמא או שהיא טומאה נפרדת מצד הדין ולהכי ס"ל לריו"ח דאין הנזיר מגלח עליו ואינו סותר את הנזירות דא"כ למה אין עולין לו דלא נאמר אינו עולה אלא מצורע בימי חלוטו ורובע עצמות ורביעית דם, אבל ס"ט מנ"ל ובהדיא אמרינן בנדה דס"ח דסככות ופרעות מפסיקים וכ"ה במשנה דנזיר דנ"ד וזהו לפי' התוס' אבל הר"ש לא פי' כן עכ"ד, לא ידעתי מאי קא קשיא לי' דהא לפי' התוס' בנזיר שם בד"ה פרעות מיירי ברה"ר וכן פי' הרא"ש שם על סככות ופרעות דמיירי שהאילן עומד ברה"ר וכן האבנים בולטים ברה"ר דספיקו טהור מן התורה וכ"ה בדהתוס' בנדה דנ"ז בד"ה אילן, הרי דאע"פ דספיקו טהור ברה"ר מ"מ מגזירה דרבנן מפסיקים ואינם עולים וכן מפורש בנדה דס"ח מדאורייתא אהל מעליא בעינן ורבנן גזרו בה ומכש"כ בס"ט ברה"י דלא עדיף מס"ט ברה"ר דעכ"פ יש עליו דין דרבנן כמו ברה"ר דמחמירים מספק ואינו עולה ולסתור מספק ימי הנזירות אי אפשר דהא ל"ש סתירת הנזירות בלי תגלחת וקרבנות שא"א להביא מצד חומרא מדרבנן אבל שלא יעלו לימי הנזירות אפשר וכיון שמצינו גם בטומאת מת מן התורה ברובע עצמות ורביעית דם דאינו עולה מה"ט אמרינן גם בס"ט ברה"ר שהחמירו שאינו עולה ובודאי הא דאמרינן דס"ט ברה"י טמא הוא דין טומאה נפרד מדיני התורה אין זו מין טומאה אחרת כטומאת שרץ ונבלה אלא מדיני ט"מ דהא צריך הזאה שלישי ושביעי כמבואר במשנה דנזיר שם על סככות ופרעות ובשבועות די"ט הלך והזה ושנה וטבל וע"כ אמרינן דס"ט ברה"י דספיקו טמא בודאי דהתורה קבע לו דין ט"מ כמו רביעית דם וכיו"ב כיון דלא אמרינן שהוברר הדבר שנטמא שיכול לגלח עליו קרבנותיו אבל אינו עולה לו כיון דיש לו דין ט"מ כמו רביעית דם מן התורה וכן בספק סוטה דאסורה מצד עשה דנטמאה אפילו כלפי שמיא גליא שהיא טהורה אין זו איסור ממין אחר אלא דהתורה עשאה מצד הדין כמו שזינתה ויש עליה עשה דנטמאה אפילו היא טהורה אבל כיון שלא נתברר הדבר עי"ז שזינתה ואין עליה לאו דלא יוכל לשוב לקחתה אחר אשר הוטמאה ולהכי אין בה חומר של טומאה כעריות

אלא דבאמת מש"כ דס"ט ברה"י דטמא הוא דין נפרד ולהכי אין הנזיר מגלח עליו היינו לפי הך צד הספק שלא נטמא ואע"ג דטמא ודאי מן התורה זהו רק דין נפרד אבל לפי הך צד הספק שנגע ונטמא הלא סותר הנזירות, ולפ"ז מה שאמר ריו"ח דס"ט ברה"י אין הנזיר מגלח עליו היינו שאסור לגלח על ספק זה ולהביא קרבנות מספק אבל מ"מ י"ל דמספק סותר הנזירות ודינו כדין ספק טמא המבואר במשנה דנזיר דנ"ט שיש עליו חיוב תגלחת טומאה והבאת חטאת העוף הבא על הספק אלא שיש מקום עיון בזה דהא מצד הספק מוקמינן ליה בחזקת טהרה וגם לשי' הרמב"ם סד"א מה"ת להקל ואין בזה חטאת העוף הבא על הספק וספק טמא לא משכח"ל רק באיקבע איסורא שהי' טומאה וטהרה ונגע בא' מהם או בב' נזירים שנזרקה טומאה ביניהם דבכה"ג הוי ספק טמא מן התורה ואפ"ל דס"ט ברה"י דטמא בודאי אע"פ שאין זה בירור לומר שזהו שנגע בודאי דאי אפשר שיבורר עי"ז המציאות מ"מ ספק מיהא הוי וכמש"כ בגליון התוס' בנדה ד"ג דהכי גמירי לה דדבר שא"א להיות טמא ודאי או טהור ודאי ברה"י תולין הרי שיש לנו לימוד מסוטה גם על דין ספק כמו בב' נזירים דודאי אא"פ ללמוד לפי דלא דמי לסוטה אבל בספק דאפשר להיות יש לו דין ספק טמא ולפיכך גם כלפי הדינים דנזיר מגלח עליו והבאת קרבנותיו יש לו דין ספק ויש לחלק דשאני התם דגם זה מן ההלכה דבכה"ג הוי ספק טמא, ולפמש"כ יל"פ ד' הירוש' בפסחים היידינו ספק ריו"ח אמר ראשה דפירקא רב הושעיא רבה ההן דהכא, ועי' בפ"מ שם שמפרש דאיזה נקרא ספק הא דר"פ ב' נזירים ורב הושעיא אמר בכל הספיקות, וצ"ע דהא לרב הושעיא הוי ס"ט ברה"י ודאי טמא ונראה דר"ל לרב הושעיא בכל הספיקות דאע"פ שאין הנזיר מגלח עליו מ"מ יש לו דין ספק נזיר טמא לסתור הנזירות ולהביא הקרבנות כמבואר בנזיר דנ"ט אבל לר' הושעיא לא משכח"ל ספק רק הא דר"פ ב' נזירים דלא דמי לסוטה וכמש"כ התוס' דכל היכא דל"ד לסוטה ההלכה דהוי ספק ולא מוקמינן בח' טהרה אבל בשארי ס"ט ברה"י הנזיר מגלח עליו ויש לו דין ודאי טמא, ולמש"כ דגם למ"ד אין הנזיר מגלח עליו מ"מ יש לו דין ספק הא דבספק סוטה צרתה מתיבמת ואין לה דין ספק ערוה משום דכיון דלא עשאה התורה ודאי נאמנת מצד ברי לי שאומרת טהורה אני כמש"כ בסי' א'

ורש"י בנדה דס"ח פי' אהל מעליא בעינן אין נזיר מטמא אלא באהל מת ודאי כדכתיב וכי ימות מת עליו במחוורת עליו כדאמר בכיצד צולין פ"א ורבנן גזור בי' לסתור אותו יום כו' ותמוה דהא שם מיירי בטומאת התהום ואפילו בודאי אינו מגלח אם נודע לאחר מכאן, ולפי המסקנא שם טומאת התהום מהלכה ולא מקרא, ונראה בכוונת רש"י דסמך על דרשת הספרי בפ' נשא דעליו להוציא את הספק שהי' בדין מה במקום שלא עשה בו אונס כרצון עשה ספק כודאי כו' ומבואר שם דלאו בטומאת התהום קמיירי דבקבר התהום גם ודאי טהור ול"ש הקו"ח מסוטה אלא דממעט ס"ט ברה"י מקרא דוכי ימות מת עליו דאפילו מספק אינו מגלח ואינו סותר הקודמים ומפרש רש"י סככות ופרעות אפילו ברה"י מ"מ אינו סותר מן התורה ורבנן גזור בו לסתור אותו יום ומדין תורה הי' עולה ג"כ וזהו לריו"ח דס"ל דאין הנזיר מגלח עליו דאע"פ דריו"ח ס"ל דסככות ופרעות ד"ת וכמבואר בירוש' נזיר פ"ז דסככות ופרעות תורה הן אצל תרומה ואין הנזיר מגלח עליו דאצל תרומה הוי טומאה ודאית אבל לענין נזיר נתמעט דאפילו ספק לא הוי ולהכי אינו סותר ועולה מן התורה ורק מדרבנן החמירו, אלא דלפרש"י יקשה משנתינו בנזיר דנ"ט בנזיר ספק טמא דהא ספק ט"מ נתמעט מוכי ימות מת עליו, ונראה דדוקא בסככות ופרעות דספק