אחיעזר חלק אבן העזר קסו

רבי אבא אי מה מתנה ישנה לאח"מ אף גט ישנו לאח"מ ומשני בשלמא מתנה איתא לאח"מ אלא גט לאח"מ מי איכא ולדבריו הא כמו מתנת שכ"מ איכא לאח"מ דקונה למפרע משעת אמירה יועיל ג"כ הגט בתורת מתנת שכ"מ למפרע וגם מפשטות דברי הש"ס בכתובות דנ"ה דשמואל אמר שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאח"מ מבואר דאין בדעת השכ"מ להקנותו משעת אמירה דאל"כ הי' מועיל גם השטר דאאפ"ל דחז"ל עשאו דברי שכ"מ ככו"מ משעת אמירה נגד רצונו ודעתו וע"כ צ"ל כמ"ש המהרי"ט בס' ע"ד והובא ג"כ בנתיבות סי' ר"נ דרק שעבוד הוי למפרע, עכ"פ הרי גמרא מפורשת דאין גט לאח"מ במתנת שכ"מ ואין שטר לאח"מ ול"א דרצונו להקנות מחיים למפרע משעת אמירתו וגם מה שרוצה לכוון בזה ד' המרדכי דתקנה חצרו בתורת מתנת שכ"מ למפרע ז"א מטעם אחר דהרי בגט בעינן ונתן בידה וגט בידה ומשיחה בידו אינה מגורשת כמבואר בב"מ (דף ז') הואיל ויכול לנתקה אצלו. והרי מבואר בדהתוס' בגיטין ר"פ הזורק דלהכי ל"ה טלי גיטך מע"ג קרקע דהוי כאילו בא מידו לידה מה שנתן חצרו מרשותו לרשותה וע"כ גיטו וידו באים כאחד והכא דאע"ג דמתנת שכ"מ קונה למפרע הא בכ"ז כל שאם עמד חוזר חוזר ממתנתו ובידו לחזור ממתנת שכ"מ של חצרו א"כ הוי משיחה בידו ולא ניתק הגט מרשותו כלל עד מיתתו דאעפ"י דבכל מקום שמגרש בתנאי דאם מתי בידו לחזור מגיטו היינו מעיקר הגט ולא מהנתינה וכן מה שבידו מצד שהוא אלים להוציא הגט מידה אין זה חשוב יכול לנתקה דעכ"פ אין בידו לעקור למפרע וכ"ז שהי' בידה הרי הי' אצלה משא"כ בזה שבחזרתו ממתנת שכ"מ הרי בידו לנתקה שלא הי' אצלה כלל למפרע א"כ אין זה נתינה

הן אמת שכבר התעורר כיו"ב בחי' הרי"ם דהא בידו לחזור תוכ"ד מקנין חצר ואע"ג דמהגט א"י לחזור תוכ"ד אבל מקנין חצרה הא בידו לחזור וא"כ מ"ט אמרינן גיטו וידו באים כאחד הא הוי גט בידה ומשיחה בידו לפי שיכול לנחקה תוכ"ד, אולם י"ל בפשיטות דשאני התם דבתוכ"ד שבידו לחזור לא חשוב כלל חלות הדבר והקנין חל רק לאחר כ"ד ואזי הוי הנתינה וממילא שאין בידו לנתקה דהא אחר כ"ד אין בידו לחזור, אבל בשכ"מ שבידו לחזור עד מיתתו אי אפשר שיחול הגט רק לאח"כ ואין גט לאח"מ דהא בחייו לא הוי נתינה כלל ואף דמתנת שכ"מ הוי למפרע מ"מ הא נתינה לא הוי למפרע כיון דהמשיחה בידו שיכול לחזור. ובזה נדחה ג"כ מה שראיתי מתרצים ד' המרדכי דמדין אגב תזכה הגט כמו שפירש"י וס"ל להמרדכי דאג"ק מהני במתנת שכ"מ אף דהקרקע זוכה לאחר מיתה דלא כמש"כ הרשב"א ולמש"כ זה אינו דכיון דהוא מדין אג"ק והקרקע זוכה במתנת שכ"מ הלא כל ימי חייו בידו לנתק את הגט דהא בידו לחזור ממתנת קרקע וממילא אי אפשר שיחול הגט מחיים דהא אין כאן נתינה

ו) אולם יש להעיר עפ"ז במש"כ הנימוקי בב"ב בשי' הר"י מיגא"ש דמצוה מחמת מיתה לעולם חוזר אף בקנין וזיכוי ויפוי כח וכ' על זה הנימוקי ונראה מד' הרא"מ דמחיים אפילו לא עמד חוזר אלא שזה אינו נראה בעיני הרא"ה והריטב"א יעוי"ש וא"כ יקשה בההוא שכ"מ דתקיף לי' עלמא דהוא מצוה מחמת מיתה ניהו דזכתה החצר מחיים מ"מ כיון דבידו לחזור כל זמן שהוא חי אף בקנין וזכוי ויפוי כח דהוא מעכשיו א"כ הרי המשיחה בידו דיכול לנתק את הגט על ידי חזרה מהקנין ואינו נראה לחלק בשי' הרא"מ דאם פירש מעכשיו שאני דהא קנין עם זיכוי ויפוי כח מעכשיו הוא, ולכאורה מוכח מזה דמה שיכול לחזור ע"פ דין הוי נתינה ולא דמי לגט בידה ומשיחה בידו, ואפ"ל בשי' הר"י מיגאש דמצוה מחמת מיתה חוזר אף בקנין ומעכשיו משום דאומדנא הוא דאם עמד חוזר אף בכה"ג וכללא כייל שמואל דכל שאם עמד חוזר חוזר במתנתו, וכללא דשמואל דוקא הוא דס"ל דכמו דאיכא אומדנא אם עמד שאין דעת השכ"מ רק להקנות לאח"מ כמו כן איכא אומדנא שיחזור בחליו ואע"פ שהי' קנין וזכוי ויפוי כח בכל זה לא נתבטל עי"ז האומדנא אם יעמוד וכן אם ירצה לחזור בחליו וכל זה בשארי מתנות שכ"מ אבל בזה דבודאי כונתו לגרשה מיד דאין גט לאח"מ א"כ איכא אומדנא שבאמת כונתו להקנות את החצר מעכשיו וכמש"כ התוס' בגיטין ד"ט דכיון דאין שיחרור לאחר מיתה כונתו שיחול מחיים וכיון דכונתו מיד ויש בו ג"כ קנין אינו חוזר בחליו אף לשי' הר"י מיגאש כיון דאיכא אומדנא שכונתו להקנות את החצר מעכשיו וכל זה היכא דאיכא קנין דתיזול ותיחוד ותפתח. אבל בדברים בעלמא אפילו א"נ דדברי שכ"מ ככתובים וכמסורים למפרע וכונתו להקנות מיד מ"מ הא אין זה אלא דברים בעלמא וכל שאם עמד חוזר חוזר במתנתו וכיון שיכול לחזור אין כאן נתינה, ולשיטת הר"י מיגאש צ"ל בהא דגיטין דס"ו וע"ג דס"ל לרב הונא דגיטו כמתנתו דאם עמד חוזר, ומבואר דדוקא אם עמד חוזר אבל בחליו אינו חוזר ועי' בריטב"א שם מה שהביא בשם רבינו מה מתנתו אם עמד חוזר אפילו באותו שאם לא עמד אינו חוזר כגון בקנין דמיפה את כחו א"כ במצוה מחמת מיתה במתנה בקנין ובמהיום דבריא ודאי אם עמד חוזר ואם לא עמד אינו חוזר כיון דאמר מהיום יעוי"ש וכ"כ שם בגיטין דס"ו דגט למתנת שכ"מ כדין איכא לדמויי ומה שקנה כדין לא אמרינן כל שעמד חוזר חוזר במתנתו ולא אמרינן הכי אלא במה שמקנה באמירה בעלמא דמן הדין לא מהני אלא מתק"ח אבל במה שמקנה מן הדין וכראוי לא אמרינן דחוזר במתנתו דאם עמד חוזר משום דאומדן דעת הוא דלא יהיב אלא עד מיתה אבל אינו חוזר במתנתו ויעוי"ש שמסיק דהילכך אם לא עמד אינו חוזר ולשי' הר"י מיגאש דס"ל דגם בקנין מעכשיו חוזר במתנתו מחיים וקשה בגט מ"ט אינו חוזר בחליו. וצריך לומר לשיטתו דבגט דמגרשה כדי לפוטרה מיבום, בודאי איכא אומדנא שלא יחזור בחליו ורק בשארי מתנות שכ"מ אמרינן דאע"פ שזכהו מעכשיו ע"י קנין איכא אומדנא דמקנהו רק באופן אם לא יחזור משא"כ בגט

עוד י"ל ע"פ המבואר בירוש' פאה פ"ג ה"ל ז' כתב לזה וחזר לזה רב אמר אינו יכול לחזור ור"י אמר יכול לחזור ועי' בפ"מ שם דבמתנת שכ"מ בלא קנין מיירי ולרב א"י לחזור ולתת לשני וע"כ דלא ס"ל דשמואל דכל שאם עמד חוזר חוזר במתנתו וצ"ל דס"ל דגם שכ"מ מקנהו מעכשיו אם ימות וכיון שנתקיים התנאי אינו יכול לחזור בחליו ואם עמד שלא נתקיים התנאי חוזר [והמנחת חנוך בקומץ המנחה סי' ר"פ הוכיח מד' הירוש' שם דהכל מודים שאם רבו הראשון זר שאינו אוכל בתרומה שמא יבריא ומבואר דוקא שמא יבריא אבל אם ימות שפיר אוכל בתרומה בשביל המקבל מתנה הכהן והא אין מתנת שכ"מ חלה אלא לאח"מ וראי' מזה לשי' הפוסקים דמתנת שכ"מ קונה למפרע וכמש"כ הקצוה"ח בסי' ת', ונראה דאין זה ראי' דהירוש' קאי לרב דס"ל דאינו חוזר בחליו הרי דס"ל דאם מת קונה מעכשיו ורק שאינו אוכל שמא יבריא משא"כ לדידן דקיי"ל כשמואל דכל שאם עמד חוזר חוזר במתנתו] ולפ"ז י"ל דאתי הסוגי' כרב דס"ל דאינו חוזר במתנתו בחליו, ולהכי מהני שפיר הקנין אף לשי' הר"י מיגאש, וגם י"ל בזה מש"כ בס' דברי אמת לתרץ דברי המרדכי דלרב דאינו חוזר בחליו תקנה את החצר למפרע אפילו בדברים בעלמא. אולם עיקר הדבר שיהי' גט שיחרור חל למפרע תמוה כמש"ל ויותר נראה כמשכ"ל לישב ד' המרדכי דמקבל מתנת שכ"מ זוכה בהפירות ומכש"כ היכא דמזכהו בקנין ולהכי כיון שקנתה החצר לפירות זכתה בהגט וא"ש.