אחיעזר חלק אבן העזר קסה

ממון שבו מצד מתנת שכ"מ ולא שייך גזירה דשמא יאמרו יש גט לאח"מ כיון דאפילו לאח"מ צריך ג"ש מן היורשים

גם למשנ"ת בשי' התוס' בגיטין דף מ' דהיכא דפקע דין ממון א"צ ג"ש מן היורשים מה"ת י"ל דהג"מ ולפרש דמיירי אף לענין קנין איסור משום דבאמת הא דאמרינן שמא יאמרו יש גט לאח"מ צ"ב דלמה חשו בגט אשה הא בכל המתנות אין שטר לאח"מ וצ"ל דרק בשכ"מ גזרו דבאמת מהני שטר לאח"מ מדין דברי שכ"מ ככוכ"מ דמי וכמו שאמר הג"מ בדס"ו מה מתנה ישנה לאח"מ וע"כ חשו גם בגט שכ"מ דאי נימא דאם עמד חוזר ורק אם מת מתגרשת יאמרו דמהני גם לאח"מ אפילו אם יפרש השכ"מ שמגרש לאח"מ אבל משום בריא אין לחוש דהא גם מתנת ממון לא מהני בבריא לאח"מ

ועפ"ז א"ש דאין לגזור גם בג"ש שמא יאמרו יש גט לאח"מ בשכ"מ שיפרש שמשחרר לאח"מ דבאמת מהני גם בכה"ג בגט שחרור דכיון דנסתלק השעבוד מדין ממון שבו עפ"י דברי שכ"מ ממילא ניתר מדין תורה במיתת האדון. ואילה"ק לפ"ז משנתינו בדף י"ג דתן גט זה לאשתי ושטר שיחרור זה לעבדי דלא יתנו לאח"מ משום דאין גט לאח"מ הא כבר נסתלק השיעבוד שבו מדין מתנת שכ"מ למאי דמוקמי שם בשכ"מ ואמאי לא יתנו לאח"מ הא מה"ת כבר ניתר במיתת האדון אולם גמרא ערוכה היא בד"ט מילתא דאיתא בשטרות לא קתני דשלח רבין כו' משום רבנו שכ"מ שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני אין כותבין ונותנין שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאח"מ ובכה"ג אין כאן דין מתנת שכ"מ כלל, ואדרבה בזה מאירים דהג"מ שם התמוהים כמו שתמה בתו"ג דמאי ענין זה להא דשלח רבין הא פלוגתא דרב ושמואל במתנת שכ"מ אינו אלא דלרב השטר אינו מקלקל דברי השכ"מ ושמואל ס"ל דהשטר מקלקל דברי שכ"מ אבל בדבר שנגמר קנינו בשטר כגון בשטר מתנת קרקע בודאי דאינו נגמר לאח"מ ובפשיטות הו"ל למימר מילתא דאיתא בשטרות לא קתני דבכל שטר אפילו של מתנה אין נותנין אח"מ ועו"ק דקארי לה מאי קארי דודאי בכתבו ותנו ל"ש למיתני דשוה גט לש"ע דהא אפילו במטלטלין לא קנה עד שיגיע לידו וכשמת אין נותנין

ד) ולפמש"כ יבואר הדבר כמין חומר דס"ד דהמקשה דשוה שחרורי עבדים לגט דמאי דבשאר שטרות לא מהני לאח"מ היינו משום דכבר נכנס ברשות היורשים וכמו שפירש"י במשנה אבל בגט הטעם משום דאין מתיר וכמ"כ בגט שחרור דכבר נסתלק השיעבוד מדין מתנת שכ"מ וניתר במיתת האדון ולא נפלי נכסי קמי יתמי וגם קנין איסור שבו לא ירשו ורק שצריך ג"ש מדרבנן ואפ"ה לא יתנו הגט לאח"מ משום דהג"ש של המת לא מהני שאין המתיר בעולם, ובדבר זה שוה שחרור עבדים לגט וע"ז משני מילתא דאיתא בשטרות לא קתני דשלח רבין דאין כותבין ונותנין שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר דבכה"ג אין כאן צואת שכ"מ כלל ולא נסתלק השיעבוד כלל וממילא דלא יתנו לאח"מ מה"ת דנפלי נכסי קמי יתמי וזהו כמו בשאר שטרות והבן, וילה"ע על מה שנתבאר בשי' רש"י בדע"ב דס"ל כשי' התוס' בד"מ דהיכא שפקע קנין ממון ניתר מצד מיתת האדון ולהכי ל"ח בג"ש שמא יאמרו יש גט לאח"מ משי' רש"י בד"ט ובדי"ג דאפילו לרבנן זכה לענין חזרה שא"י לחזור אבל גיטא ל"ה עד דמטי לידו וכיון דא"י לחזור הרי נתיאש מאתו שלא ישתעבד עוד בו ופקע ממונו וא"כ הי' ניתר במיתת האדון מן התורה ועל הרי"ף דמפרש כן ל"ק דהרי"ף לשיטתו דס"ל דאיסורא לברי' לא מורית וצריך ג"ש מן התורה מן היורשים אבל לשי' רש"י יקשה ואי"ל דלענין הא דצריך ג"ש מדרבנן אמרינן אין גט לאח"מ ולא יתנו לאח"מ [ובכה"ג כ' הב"ח והקצוה"ח בסי' קכ"ה לפרש דלגבי ג"ש אאמד"ר] יקשה לפ"מ שפירש"י בדי"ג דלהכי לא יתנו לאח"מ דחייל עלי' רשות יורשים, והקצוה"ח בסי' קפ"ח הסביר עפ"י שיטת הרמב"ם דבנשתטה המשלח לא נתבטל השליחות והא דלא יתנו לאח"מ דכבר נכנס לרשות יורשין ואיהו גופי' אין לו רשות בו ודמי למכרו לאחר קודם שמסר השליח ולפ"ז כיון שניתר במיתת האדון מה"ת ולא נכנס לרשות היורשים לא לקנין איסור ולא לקנין ממון ורק שצריך ג"ש מדרבנן א"כ יהי' השליח במקום המשלח שלא נתבטל השליחות ע"י מיתתו למסור הג"ש לאח"מ להעבד, וצ"ל דלא פקע קנין ממון שבו ע"י שא"י לחזור דמ"מ כל זמן שאינו חוזר משעבד בו למעשה ידיו שלו ולא נתיאש ממנו כ"ז שלא הגיע הג"ש לידו

אולם לפי מה שהסביר בס' דברי אמת קונט' י"א שי' הרי"ף דלהכי ל"ה גיטא עד דמטי לידו משום דזכי' אינו מטעם שליחות ובכסף ע"י אחרים נקנה ומשתחרר מיד משא"כ בשטר דבעי נתינה ליד ונתינה לא הוי ע"י זכי', ולפ"ז זהו רק דלא הוי משוחרר לענין קנין איסור שבו אבל ממונו בודאי נפקע דלא גרע מקנין אחר וכמש"כ בקצוה"ח סי' ר' בשלא לשמה דע"י אחרים מהני והד"ק כיון דנפקע קנין ממונו יהי' ניתר במיתת האדון כנ"ל אך להרי"ף לשיטתו ל"ק דהא ס"ל דאינו ניתר במיתת האדון בכה"ג ולשי' רש"י בודאי אאפ"ל כן דהא רש"י ס"ל בר"פ הזורק דגם קנין אגב מהני בגט אלמא דלא בעי נתינה וגם הקנאה מהני ובודאי דגם זכי' מהני

ובעיקר הדבר נראה דאפילו במפקיר עבדו ומינה שליח ומת לשי' התוס' דצריך ג"ש מן היורשים מדרבנן דלא יתן השליח לאח"מ דאע"ג דהיורשים לא ירתי כלום מ"מ הא יצא מרשותו דאטו אם גר שאין לו יורשים מינה שליח למתנה יתן השליח השטר לאח"מ דמ"מ הא יצא מרשותו ואין עוד בעליו (וכן נראה דלאמימר דס"ל המפקיר עבדו ומת אין לו תקנה דאיסורא לברי' לא מורית דאפילו אם מינה שליח לא יתנו לאח"מ ולהכי אפילו בתן זה לשי' הרי"ף אם גם נפקע קנין ממון ע"י זכי' לא יתנו לאח"מ משום דאע"ג דהיורשים לא ירתי הא יצא מרשות האדון] וכמו בגט דלא יתנו לאח"מ לפי שיצא מרשות הבעל המתיר אע"פ שלא באה לרשות אחר אלא דבגט י"ל דלא מצינו גט רק להתיר איסור א"א אבל לא לאיסור יבמה לשוק כיון דאיסור א"א חלף הלך לו], גם למש"כ הרא"ש דלהכי לא בעי גט שחרור מן היורשים דכו"ע לא בקיאי בדין מיתת האדון המתיר ויבוא לידי לעז א"כ כיון דלא ידעי דניתר במיתת האדון יוציאו לעז דהא אין גט לאח"מ ולהכי צריך גט אחר מן היורשים

ה) וראיתי בס' דברי אמת שמתרץ משה"ק ע"ד הר"ת בגיטין דע"ב שכ' דהיכא שחל מחיים אם עמד אינו חוזר מהא דגיטין ד"ט דחוזר בנכסים ובעבד וכן דהתוס' בב"ב דקמ"ט שהוכיחו דמתנת שכ"מ יכול לתת לגר מגיטין ד"ט דנותן מתנת שכ"מ לעבד ומאי ראי' הביאו דהא ע"כ מהיום קאמר דאין גט לאח"מ ומתרץ דבריהם לשיטתם בספ"ק דגיטין דמתנת שכ"מ קונה למפרע משעת אמירה וכ"כ הטור בסי' ר"נ ולהכי מיירי הא דגיטין ד"ט בסתם מתנת שכ"מ דקונה למפרע ומהני הגז"ש ואעפ"י דקנין מתנת שכ"מ אאמד"ר מהני לד"ת ובזה מתרץ ג"כ ד' המרדכי בר"פ הזורק על מה שאמרו דתיזיל ותפתח והקשה אמאי לא הקנה לו המקום במתנת שכ"מ דדבריו ככתובים וכמסורים ותמוה דהא מתנת שכ"מ אינו קונה אלא לאח"מ וכמש"כ הרשב"א בפ' הזורק שם אלא משום דהמרדכי ס"ל כשי' התוס' ספ"ק דגיטין דמתנת שכ"מ קונה למפרע זהו תוכן דבריו. ולדעתי זר הדבר לומר דגט שחרור מהני משכ"מ לאח"מ למפרע והלא גמרא ערוכה בגיטין דס"ו מתקיף לה