אחיעזר חלק אבן העזר קסד

אבל לפי סברת המהרש"א דבתורת מתנת שכ"מ כיון דבידו לחזור בחליו לא חשוב יצא עליו שם ב"ח א"כ אאפ"ל דבתורת מתנת שכ"מ קא מיירי דא"כ אמאי אינו חוזר בעבד

ויש להסתייע לס' המהרש"א דלכאורה קוהתו"ס דאין גט לאח"מ צ"ע לפי המבואר בגיטין דל"ט. וכי מי כתב ג"ש לאלו ומשני אמר ר"נ קסבר עולא עבדו דגר כאשתו כו' א"ה המפקיר עבדו ומת נמי כו' מבואר מדהג"מ דהיכא דפקע קנין ממון שבו ניתר העבד במיתת האדון כאשה ולמש"כ התוס' בגיטין ד"מ בד"ה הא בעי גט מדרבנן וא"כ במתנת שכ"מ דנפקע קנין ממון שבו ניתר אח"כ במיתת האדון מה"ת כאשה ולגבי דרבנן הא יש לו ג"ש מדרבנן השטר של מתנת שכ"מ ולהכי יצא ב"ח ומותר בב"ח, וראיתי במפרשים לגיטין שהעירו מזה אבל לדברי המהרש"א א"ש ויפה הקשו התוס' דניהו לכשימות יהי' משוחרר מה"ת ויהי' מותר בב"ח מ"מ כיון דיכול לחזור בעודו שכ"מ לא חשוב יצא עליו שם ב"ח כלל וע"ז תירצו דמיירי מהיום ואין בידו לחזור

אולם תי' השני שתירצו דכונתו שיחול מחיים תמוה לפ"ז דכיון דע"י מתנת שכ"מ ניתר לאח"מ גם בב"ח וא"צ עוד ג"ש מהיורשים א"כ מהכ"ת נאמר דכיון דרוצה בשחרורו כונתו שיחול מחיים דהא גם לאח"מ יהי' משוחרר גמור ולא יצטרך לג"ש מהיורשים [ודוחק לחלק בין מפקיר עבדו ומת שהפקיר מחייו בין מתנת שכ"מ דחל עם גמר מיתה דסוף סוף הא אין היורשים יורשים ממונא, וילפינן מאשה דכיון דלא ירשי ממונא לא ירשי איסורא וניתר במיתת האדון] וצ"ל לפ"ז דתי' השני אזיל בשי' הרי"ף והרמב"ם דס"ל דהמפקיר עבדו ומת צריך ג"ש מהיורשים דאיסורא לברי' קא מורית ולא דמי לגר, אבל לשי' התוס' בד"מ שא"צ ג"ש מה"ת בע"כ מתרצים כתי' הא' דמיירי מהיום, [ויהי' מזה סייעתא לד' הנמוק"י דס"ל דבמעכשיו והיום אם עמד חוזר, והגאון רעק"א בחדושיו לגיטין תמה על שלא הביאו הפוסקים ראי' מדהתו"ס כשי' הנימוק"י דבמהיום אם עמד חוזר דלא כשי' הרמב"ם והשו"ע, ובפשוטו לק"מ דדוקא בכל מקום ס"ל להרמב"ם דבמעכשיו אם עמד אינו חוזר דלמה פירש מעכשיו הרי הוציאו מכלל מתנת שכ"מ וביטל האומדנא דאם עמד ובודאי דכונתו גם אם יעמוד משא"כ בג"ש דאין גט לאח"מ ומוכרח לשחררו מחיים דאל"כ לא יחול השחרורר כלל א"כ אין ראי' ממה שפירש מהיום לבטל האומדנא ונשאר האומדנא במקומו דכונתו אם ימות ולא אם יעמוד ובדין חוזר, אבל למש"כ עפי"ד המהרש"א בשי' התוס' בגיטין ד"מ דס"ל דמהיורשים א"צ ג"ש מה"ת ולכשימות יהי' מותר בב"ח א"כ למה פירש מהיום דהא בלא"ה יהי' מותר בב"ח ולא יצטרך לג"ש מן היורשים ומ"מ מבואר בגמ' דאם עמד חוזר ורק לפי שיצא עליו שם ב"ח אי"ח א"כ הרי מוכרח לשיטתם כשי' הנמוק"י דאפילו במעכשיו אם עמד חוזר ועיין

ויובן בזה תי' הראשון שתירצו דמיירי מהיום ומבואר בדבריהם דבלא מהיום לא מהני ולכאורה תמוה דהא בגט שכ"מ בכה"ג אמרינן בדע"ג דכונתו מחיים ופסלי רק מטעם גזירה ומדינא כשר כמש"כ רש"י שם דלהכי יהבי' ניהלי' שיהי' גט מעכשיו ע"מ שימות וכבר הרגיש בזה בתורת גיטין שם, ולמש"כ דאזלי בתי' הראשון לשיטתם בד"מ דבאמת א"צ ג"ש מה"ת א"כ מהכ"ת נאמר דכונתו שיחול מחיים כיון דגם לאח"מ ניתר בב"ח ולהלכה למש"פ הרמב"ם והטוש"ע דצריך ג"ש במפקיר עבדו ומת מן היורשים ובודאי כונתו שיחול השחרור מחיים כמו בגט וע"כ סתמו הדין ברמב"ם וטוש"ע סי' רס"ז סעי' ע"ח דאי"ח בדעבד ולא הביאו שי' התוס' בתירוצם הראשון דבלא מהיום אין גט לאח"מ ומשום דתי' זה אזל לשי' התוס' בד"מ שא"צ ג"ש מן היורשים מה"ת

ואם כי עשיתי סמוכין לד' המהרש"א לקיים הגי' הישנה, אבל בכ"ז דבריו מגומגמים בפשט דהתוס' ובפרט במה שהוסיף לפרש בקושי' התוס' השני' מ"ט אינו חוזר בעבד בעמד היינו משום דלא יצא עליו שם ב"ח כלל כיון דאם עמד הי' חוזר ותמוה דמאי תירצו ע"ז דהכל הוא מתק"ח מה שאינו חוזר בעבד דמהכ"ת יתקנו כיון דבלי תקנתם לא יצא עליו שם ב"ח כלל והמחוור בזה כפי' המהרש"ל וכונת התוס' בקושיתם השני' הוא כבראשונה דניהו דיצא עליו שם ב"ח מ"מ כיון דאיכא אומדנא שאינו נותן רק אם ימות אמאי מותר בב"ח אם עמד וע"ז תירצו דהוא מתק"ח ולפיכך גמר ומקנה וזכהו מחיים, וגם לפי' המהרש"ל יש לישב מה שתי' התוס' בתירוצם הראשון דמיירי מהיום ומבואר דבלא מהיום לא מהני ותמוה דהא בגט שכ"מ אמרינן דכונתו מחיים כמשכ"ל בשם התורת גיטין דיסוד הדבר דאמרינן דכונתו מחיים הוא לפי שאין אדם מוציא דבריו לבטלה וכיון שרוצה לגרשה מסתמא כונתו באופן המועיל מחיים דאין גט לאח"מ וכל זה בגט שאינו מועיל כלום לאח"מ משא"כ בשיחרור דנהי דלא מהני לענין קנין איסור שבו להתירו בב"ח אבל הא שיעבודו נפקע כדין מתנת שכ"מ א"כ לא היו דבריו לבטלה שהקנה את הנכסים לעבד שזכה בעצמו ויצא לחירות אלא שצריך ג"ש מן היורשים א"כ מנ"ל דכונתו לשחררו מחיים שלא יצטרך גם ג"ש מן היורשים וע"כ תירצו דמיירי מהיום ותי' השני ס"ל דנותן בעין יפה נותן ואמדינן סתמא דכונתו באופן היותר מועיל שלא יצטרך ג"ש מן היורשים כלל [ולא ניח"ל לאוקמי במפרש מהיום דאפשר דס"ל דבכה"ג אם עמד אינו חוזר כדין מעכשיו לשי' הרמב"ם]

ג) ולמשנ"ת בשי' התוס' בב"ב דקמ"ט והר"ת בגיטין דהם מפרשים סוגי' דגיטין ד"ט דחוזר בנכסים ואי"ח בעבד דלעינן דין ממון לבד קאי דנסתלק השיעבוד וגם בכה"ג חשוב הואיל ויצא עליו שם ב"ת [כפמש"כ עפ"י הגהת המהרש"ל] י"ל ג"כ משה"ק בס' תורת גיטין בגיטין ד"ט שם דאמאי ל"א שאינו חוזר בעבד שמא יאמרו יש גט לאח"מ כדאמרינן בגיטין דע"ג גבי גט שכ"מ [ולא אבין מה שעמד בזה על קו' התוס' וא"ת כיון דמסתמא אמאי לא תירצו כן דהא התוס' אי אפשר לתרץ כן דא"כ אמאי נקיט הש"ס הטעם דהואיל ויצא עליו שם ב"ח ולא שמא יאמרו יש גט לאח"מ אך קושיתו באמת יקשה על גוף דהג"מ] ומה שתי' התו"ג דבעבד ל"ש לומר אפקעינהו רבנן לקנין מיני' כמו דאמרינן בגט אפקעינהו רבנן לקדושין מיני' דא"כ נשאר העבד נכרי גמור אינו מספיק כלל דמה בכך דהוי נכרי הא בל"ז אחר השחרור צריך טבילה ויטבול לשם גירות בקבלת מצות אם לא דנימא דמה דנימול לשם עבדות לא עלתה לו כיון דאיגלאי מילתא דל"ה עבד כלל וצריך הטפת דם ברית וכ"כ הטו"א בריש חגיגה באבני שוהם עיי"ש. וגם הא מצינו קנין דא' בג"ש ומהני קנין דרבנן לג"ש אע"ג דהפקר ב"ד גרידא לא מהני דהא המפקיר עבדו יצא לחירות וצריך ג"ש גם התוס' בב"מ דף כ' לא ברירא להו וכתבו דשמא גם לענין איסור אמרינן עבחז"ל משעת חתימה דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת ולהך צד קשה מ"ט לא אמר הגמ' דאי"ח בעבד שמא יאמרו יש גט לאח"מ כמו דאמרינן גבי גט ועיקר קו' התו"ג היא לפי פירש"י בגיטין דע"ב דהא דגיטו כמתנתו דמיירי בסתם שכ"מ אבל לפי' התוס' שם שמפרשים בענין אחר לק"מ ולפמשנ"ת י"ל דרש"י מפרש הא דאינו חוזר כעבד לגבי דין ממון לבד וגם אם מת צריך ג"ש ורק דנסתלק דין