אחיעזר חלק אבן העזר קסג

חסד לאברהם, אבל לפ"ד הנתיבות א"ש דניהו דבידו לבטל המכירה אבל כ"ז שאינו חוזר שם מכירה עליו ובחמץ לא מהני סברא זו דכיון דבידו לחזור הרי הוא עובר בבל יראה מצד גול"מ, אולם בחמץ בשביל איה"נ גמר ומקנה ובשבת ניהו דבידו לחזור מ"מ כ"ז שאינו חוזר הרי הוא של הנכרי ובמתנת שכ"מ ניהו דאם עמד חוזר א"צ חזרה והמתנה בטלה מאלי', כמו שהוכיחו מגיטין דע"ב מ"מ כ"ז שהוא בחליו שייך הפירות להמקבל כדין מתנה לזמן]

ולפ"ז כיון דאין המקבל מתנה מחזיר הפירות ורשאי להשתמש ולאכול פירותיו שפיר הקשה המרדכי דתזכה החצר מדין מתנת שכ"מ ככוכ"מ דבאותה שעה שאינו חוזר הרי שייך לה הפירות ותזכה הגט בהשתמשות החצר, גם אם נאמר דדין זה דאין המקבל מתנה מחזיר הפירות הוא באופן שהמתנה מסורה בידו ולא היכא שהיא ביד השכ"מ אבל מ"מ בניד"ד שרוצה לגרשה וכונתו שתחול המתנה מחיים כמש"כ התוס' בגיטין ד"ט אלא שאינו מועיל להקנות גוף הדבר בלא קנין אבל על הפירות שבכל מתנת שכ"מ שייך להמקבל כאילו נתן מתנה ע"מ להחזיר לזמן קצוב וע"ז מהני דברי שכ"מ גרידא כיון שאינו מקנה גוף הדבר מהיום בזה שפיר תוכל להשתמש בהחצר לזכות בו הגט וא"ש, והא דמבואר בב"ב דקל"ז דכבר קדמו אחריך צ"ל ניהו דיש להמקבל פירות מ"מ הגוף זכה לאח"מ וכבר קדמו אחריך וע"ע בגיטין ט"ז בתוד"ה הא בסוף הדבור דדברי שכ"מ כשמת כמסורים לקבל משעת נתינת שכ"מ או אמירתו וצ"ע

סימן ל"ג

מלואים להמכתב הנזכר

א) הנה שלח לי ידידי רומעכ"ת לפני הדפסת חבורו שערי תודה לבקר את מכתבי אשר כתבתי בוויסבאדען בהיותי מחוסר ספרים ועתה בעיוני בזה ראיתי אשר בכונת דברי התוספות בגיטין ד"ט עמדו גדולים חקרי לב והדבר תלוי בחלופי גירסאות הגהת מהרש"ל, והמהרש"א מעמיד הגירסאות הישנה, והנה יש מקום לחלוקו של מעכ"ת על פי הגהת המהרש"ל דאיך ישא בת חורין וכונתו בזה דבל"ז לק"מ קוהתו"ס דהא ע"צ ממון שבעבד שפיר מהני מתנת שכ"מ כמו כל מתנות שכ"מ דהוי לאח"מ ועיקר קוהתו"ס דאיך ניתר בב"ח הא אין גט לאח"מ והוי כמעוכב ג"ש וע"ז תירצו דאפילו סתמא דעתו שיקנה משעה שראוי לשחרר היינו דדעתו לשחררו בשחרור גמור שלא יצטרך לג"ש מהיורשים ושפיר י"ל דדוקא בעבד אמרינן סברא זו משום שהוא יודע שיצא שם ב"ח על העבד ואין לו עוד עליו דין ממון משו"ה גמר וזכהו מחיים, אלא דיש להסתפק אם סברא זו דהואיל ויצא עליו שם ב"ח אמרינן גם במעוכב ג"ש דלא נסתלק רק דין ממון שבו ויעוי' בטור יו"ד סי' רס"ז שהביא בשם הרמ"ה דשכ"מ שאמר באחד מאלו הלשונות כיון שמשמעותו לשון שחרור זכה מיד בגופו ואינו יכול לשעבד בו וצריך ג"ש להתירו בב"ח, ועי' בב"י ובבדה"ב ובד"מ ובב"ח שנחלקו בדין מת והב"י בשו"ע חזר בו ומפורש בדברי הב"ח שם דבין עמד ובין לא עמד צריך ג"ש יעו"ש הרי דס"ל דנסתלק השעבוד שבו משום דיצא עליו שם ב"ח אע"ג דאלו מת הי' צריך ג"ש אלמא דגם זה חשוב יצא עליו שם ב"ח, ויעוי' במח"א ה' עבדים סי' ד' שחלק על הב"י מטעם אחר דבלשונות שבע"פ אם עמד חוזר דדוקא בשטר קלא אית לה א"כ בשטר של מתנת שכ"מ דאף דאין גט לאח"מ קלא אית להו הרי יצא עליו שם ב"ח אע"פ דאין גט לאח"מ משום דנסתלק השעבוד שבו, והמהרש"א שם הבין בהגהת מהרש"ל דאיך ישא בת חורין משום דקשי' לי' דהא אע"פ דאין גט לאח"מ הרי יצא עליו שם ב"ח ודחה זה (כמש"כ מתחלה) דא"נ דאין גט לאח"מ לא יצא עליו שם ב"ח כלל ובודאי דמודה המהרש"ל היכא דלא נסתלק השיעבוד כמו במתנת שכ"מ במקצת בלא קנין דאף אם מת לא נסתלק השיעבוד דלא יצא עליו שם ב"ח כלל ורק במתנת שכ"מ בכולו דיש בזה דין מש"מ לאח"מ יצא עליו שם ב"ח וא"כ מה שנסתלק השיעבוד בין במת ובין בעמד ל"ק להתוס' ורק דקושייתם דאיך ישא ב"ח בלא ג"ש וגם המהרש"א מידה לדינא דאם מת נסתלק השיעבוד כמפורש בדרש"י ותוס' גיטין דל"ט ודף מ' דמהני דין מתנת שכ"מ לגבי עבד אף בדברים שבע"פ לגבי דין ממון ובדקדוק נקיט המהרש"א בלשונו ואי נמי דלא הוה עמד וחזר לא קנה א"ע כיון דמתנת שכ"מ ואין שטר לאח"מ וכונתו בזה דאע"פ אם מת הי' זוכה מדין מתנת שכ"מ מ"מ כיון דבידו לחזור מחיים לא יצא עליו שם ב"ח ואילו הי' שטר לאח"מ ולא הי' בידו לחזור הי' חשוב יצא עליו שם ב"ח אבל הא אין שטר לאח"מ ובידו לחזור, ונפ"מ לדינא בין המהרש"ל והמהרש"א לתי' הראשון שבתוס' בדלא כתב מהיום, דלמהרש"ל הרי יצא עליו שם ב"ח ונסתלק השיעבוד אף אם עמד ואסור בב"ח גם אם מת ולהמהרש"א לא נסתלק השיעבוד כלל בעמד גם לתי' השני שבתוס' דכונתו לשחרר מחיים נפ"מ בשכ"מ בלשונות שבע"פ דאאפ"ל דכונתו מחיים דהא מחיים בעי קנין ולאח"מ נסתלק השיעבוד מצד מתנת שכ"מ ואם עמד חוזר דלא כהב"ח

ב) ולפמשנ"ת בכונת הגהת המהרש"ל מיושב מה שתמה הגאון רעק"א בתי' לגיטין ע"ד הר"ת שם דע"ב דס"ל דכל שחל מחיים אם עמד אי"ח דאיך יפרנס הא דחוזר בנכסים ואי"ח בעבד דהא בע"כ חל מחיים דאין גט לאח"מ, וכן הקשה בס' דברי אמת בדיני קנינים סי' ד' ע"ד התוס' ב"ב דקמ"ט שהביאו ראי' דאם גר הוא המקבל יש בו דין מתנת שכ"מ אע"ג דלאו בר ירושה הוא, מגיטין ד"ט דהעבד זוכה מתנת שכ"מ דמאי ראי' הביאו דהא בע"כ מיירי מהיום או שרצונו שיחול מחיים דהא אין גט לאח"מ וא"כ מתנת בריא הוא ומאי ראי' מייתי דיש לגר מתנת שכ"מ, ולמש"כ א"ש בפשיטות דהם מפרשים הא דר"נ בגיטין מדין מתנת שכ"מ לגבי דין ממון דאינו חוזר בעבד ואסור להשתעבד בו וכ"נ מפירש"י ותוס' רי"ד אבל באמת אסור בב"ח אפילו אם מת בלא ג"ש מהיורשים דאין גט לאח"מ לגבי דין איסור שבו ושפיר ה"ר דיש דין מתנת שכ"מ לגבי עבד, ויש להוסיף עוד דס"ל להתוס' בב"ב כשי' ר"ת בגיטין דע"ב דכל שחל מחיים אם עמד אינו חוזר א"כ ראייתם מוכרחת דאאפ"ל דמיירי במהיום או שרצונו שיחול מחיים דא"כ אמאי חוזר בנכסים וגם בלאו טעמא דיצא עליו שם ב"ח אי"ח בעבד וע"כ צ"ל דרק לענין דין ממון קא מיירי בתורת מתנת שכ"מ לאח"מ, וכ"ז לפי הגהת המהרש"ל