אחיעזר חלק אבן העזר טז

דניתי עשה וידחה ל"ת, והתוס' לשיטתם בכתובות ד"מ דסוטה הוי ל"ת ועשה ואינה נדחית להכי לא הקשו מסוטה, ולכאורה אין התחלה לקושית תוס' הרא"ש, דשאני סוטה דטומאה כתיב בה כעריות וילפינן מהקישא דר' יונה מעלי' דליכא מצות יבום כלל, ובשארי חיי"ל שפיר הקשו התוס' לרע"ק דליכא היקש לעריות משא"כ בסוטה דטומאה כתיב בה כעריות, והא דמשני בסוטה די"ח כרע"ק דאמר אין קידושין תופסין בחיי"ל היינו דלרבנן דלא משוי חיי"ל כערוה ולא הוי כאשת איש ועל כן לא נאסרה ואין כאן טומאה כלל, משא"כ לרע"ק דנאסרה וממילא אית בה טומאה כעריות אין כאן מצות יבום כלל

אולם לפי"מ שנתבאר דלרבא בנשא מת ומת דס"ל דלא אמרינן הואיל ואשתרי אישתרי והא דאינה מתיבמת מסברא דאין עשה דוחה ל"ת שי"ב כרת. א"כ שפיר הקשו בתוס' הרא"ש דבכה"ג ליתי עשה דיבום ולדחי ל"ת, ובאמת קושיתם מסוטה אלימא טפי דלא יספיק מה שתירץ הרמב"ן ביבמות שם דלרע"ק דס"ל אין קידושין תופסין בחיי"ל לא תפסי זיקה, וכן מה שתי' השעה"מ עפ"י דברי הרשב"א ביבמות ד"כ דבעינן לקחת שתהי' בה ליקוחין ובחיי"ל דאין קידושין תופסין לרע"ק לא קרינן בה לקחת, וכן מה שתי' בתוס' הרא"ש דס"ל לרע"ק כרבי דיליף מולקחה יעוי' שם דהא בסוטה הכל מודים דתפסי בה קידושין ותפסי בה זיקה וקרינן בה לקחת וקרינן בה ולקחה לרבי וקשה דליתי עשה דיבום ולידחי ל"ת דסוטה. ודוחק לומר דהא דתני שומרת יבם וכנוסה משום ביאה שניה, וכן הא דרב המנונא דשו"י שזינתה אסורה ליבמה גזירה ב"ר אטו ב"ש דהא פשטיות הסוגיא נראה דאסורה מן התורה גם ב"ר

יג) ונראה בישוב קושית תוס' הרא"ש מ"ט לא אתי עשה דיבום ודחי ל"ת דסוטה דלכאורה צ"ב סברת רב המנונא דשו"י שזינתה נאסרת. נהי דס"ל דאין קידושין תופסין ביבמה לשוק והוי כא"א מ"מ כיון דאינה נאסרת רק בלאו מנ"ל בא"א גופא שאינה בחנק כגון שפחה חרופה שתהי' אסורה לבעלה בזנות, גם למאי דמשני שם בסוטה מתניתין כרע"ק דאין קידושין תופסין בחיי"ל ולהכי נאסרת צ"ע דהא לרע"ק כל חיי"ל אין ק"ת גם שלא מחמת אישות א"כ אשת איש לא הוי ולמה תיאסר כאשת איש, והתוס' בסוטה שם בד"ה בשומרת כתבו משום דאגידא בי' הו"ל כארוסה וצריך באור הא זיקה אינו אלא מדרבנן ורע"ק ס"ל אין זיקה והא בפירוש שנינו במשנה בנדרים דע"ד דאמר רע"ק אין היבמה גמורה ליבם כשם שהארוסה גמורה לאיש וכיון דלא דמי לארוסה מהכ"ת תיאסר, ובירושלמי סוטה פ"ב הל' ה' הובא בתוס' סוטה י"ח מאן תנא שומרת יבם רע"ק דאמר יש ממזר ביבמה אמר לי' רבי אילי מה איכפת לי' ממזר גבי קינוי התורה אמרה וקינא את אשתו אפילו מקצת אשתו, ונ"ל דה"פ דהירושלמי מקשה מה בכך דהוי ממזר לרע"ק הא מ"מ לא הוי אשת איש עי"ז ורק דרע"ק ס"ל דיש ממזר מחיי"ל, ומשני התורה אמרה וקנא את אשתו אפילו מקצת אשתו היינו דשו"י דהוי מקצת אשתו הוי ג"כ קינוי, וזהו דלא כפירוש המפרשים שם שמבארים שהתורה אמרה כו' הוא מקושית הירושלמי, עוד שם בירושלמי ולא כן א"ר ינאי מנין שאין קידושין תופסין ביבמה לשוק כו' ולאו מתניתא היא לאחר שיחלוץ לך יבמך אינה מקודשת כו' א"ל ר"ל כו' פתר לי' כר' עקיבא דרע"ק אמר יש ממזר ביבמה ויתיבוני' מה איכפת לי' ממזר גבי קינוי (כ"ה גירסת התוס' ודלא כגי' המפרשים) התורה אמרה וקנא את אשתו אפילו מקצת אשתו. נראה פירושו דהירושלמי מקשה דהא לר' ינאי אין קידושין תופסין ביבמה לשוק ואפשר לאוקמי מתניתין כרבנן ועדיפא מדרע"ק דלרע"ק דס"ל יש ממזר מחיי"ל ואין ק"ת ביבמה לשוק לפי שהוא חיי"ל ואין זה מחמת אישות אבל לרבנן דס"ל דקידושין תופסין בחיי"ל וביבמה לשוק אין תופסין ע"כ משום דאגידה בי' ויבמה הרי היא כאשת איש וכלשון הגמ' ביבמות דצ"ו יבמה הרי היא כא"א ולענין זה זיקה ככנוסה ולהכי לכשזינתה אסורה ומביא מאי דדחי ר"ל ממתניתין דהרי את מקודשת לי לאחר שיחלוץ לך יבמך אתי כרע"ק דאמר יש ממזר ולרבנן ק"ת ביבמה לשוק והדר מקשה מאי איכפת לי' ממזר גבי קנוי דהא אין זה מצד אשות ומשני התורה אמרה וקנא את אשתו אפילו מקצת אשתו וזהו כגירסת התוס' והגירסא שלפנינו בירושלמי מה איכפת לי' ממזר גבי קידושין והק"ע והפ"מ נדחקו בזה ועי' בשי"ק שם ובאמת זוהי גירסא מוטעת שהרי קידושין תלוי בממזרות ובאמת בירוש' פ"ג דקידושין הל' ה' משני פתר לה כרע"ק דאמר יש ממזר מיבמה לשוק ולא הקשה שם מה ענין ממזר לקידושין וכ"ה בירוש' יבמות פ"א ה"א ופשוט שהגירסא הוא כמש"כ בתוס' מה איכפת לי ממזר גבי קינוי, ובבבלי לא נזכר דבר מהא דוקנא את אשתו אפילו מקצת אשתו וקשה גם לרע"ק נהי דיש ממזר מיבמה לשוק אבל לא הוי אשת איש ומנ"ל שתיאסר עי"ז

ונראה דטעם דרב המנונא לפי מאי דגלי רחמנא דבזינתה בחיי בעלה אסורה ליבם מקרא דלאחר ולא ליבם, או משום דטומאה כתיב בה כעריות והא ליבם ליכא טומאה, וע"כ דגזיה"כ הוא לענין זה כמו נישואין הראשונים מפילים ואישות הבעל והיבם חד הוא, והיא הזיקה שזוקקת ליבום והיא הגורמת שע"י הזנות בחיי הבעל נאסרת ליבם, וכיון דחזינן שהתורה גילתה דזיקת היבם בחיי הבעל גורמת לאסור על היבם, מיני' נשמע דגם הזיקה לאחר מיתת הבעל מחשבת את הזנות כטומאה לאוסרה על היבם כשם שסוטה בחיי הבעל אסורה על היבם משום זיקת היבם כמו כן שו"י שזינתה אסורה משום הזיקה דחד טעמא הוא

וכן נראה מסוטה ד"ו באשת כהן שנאנסה ונפלה לאח חלל דלדידי' משרי שרי' ואע"פ שנאסרה לבעלה הכהן ועכצ"ל דמה שנאסרה לבעל אינו מועיל לאוסרה על היבם ככל האסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן, רק דע"י הטומאה נאסרת גם לזיקת היבם והכא דלחלל שריא לא נאסרה משום הזיקה בתחילה, ובזה מיושב דברי הנימוק"י שנסתפק באשת כהן שנאנסה אי טומאה כתיב בה כעריות ותמה עליו המל"מ מסוגיא זו דאי נימא דטומאה יש בה מה בכך דלחלל שריא מ"מ הא נטמאת, אבל לפי"מ שנתבאר אין זו סתירה דאע"פ שיש בה דין טומאה מ"מ אין בה כדי לאוסרה רק היכא דגם להיבם אסורה מכח טומאה זו דנאסרת ליבם מכח זיקתו גם בחיי הבעל אבל הכא באח חלל דלדידי' מישרי שריא ואין הזיקה אוסרת כלל ולכן אף שהיא אסורה לבעל מכח דטומאה כתיב בה כעריות מ"מ אין בטומאה זו לאוסרה על היבם שהוא חלל, [ומה שתמה המל"מ ע"ד הנימוק"י, מיבמות דנ"ו דמבואר דאשת כהן שנאנסה לוקה עליה משום טומאה א"כ טומאה כתיב בה כעריות נראה דס"ל להנימוק"י כהרמב"ן והרשב"א דהא דטומאה כתיב בה כעריות לא מהני רק לפוטרה מיבום וקרא דלאחר ולא ליבם פשטות הקרא הא מיירי בזינתה ברצון, והנימוק"י לשיטתו דמחזיר גרושתו לריב"ב חולצת משום דלא כתיב בה מיעוט רק מטומאה ולהכי מסתפק דגם באשת כהן שנאנסה חולצת כמו מחזיר גרושתו וזה פשוט]

ובזה יתישב שי' התוס' בסוטה שם דהלכתא כותי' דרב המנונא משום דאין ק"ת ביבמה לשוק לרב בודאי ולשמואל בספק מדמבואר בגמ' דלרע"ק דס"ל אין ק"ת