אחיעזר חלק אבן העזר קנט

סימן ל"א

ח"י כסלו תרמ"ז ווילנא

א) מה שעמד מעכת"ר בביאור דהתוס' גיטין דע"ז: בד"ה ידה גופא מי קני' לי' לבעל וא"ת חצירה נמי אינו קנוי אלא לפירות וי"ל כיון דקנוי לו לפירא הו"ל כאלו קנוי גוף החצר לו אבל מע"י מעלמא קא אתי והדברים צריכים טעם. נראה דבעיקר קוהתוס' י"ל עפמש"כ הרשב"א בקידושין דכ"ג בשם הראב"ד לפרש בהא דפליגי ר"מ וחכמים בנותן מתנה לעבד ע"מ שאין לרבו רשות בו דחכמים ס"ל דיש לעבד יד וזכות ומה שקנה עבד קנה רבו והרי קדם התנאי דע"מ שאין לרבך רשות בו קודם לזכיית הרב ור"מ ס"ל דיד עבד כיד רבו ואין לו קנין מתחלה ובשעה שיד העבד זוכה בו יד רבו הוא ואינו יד רבו כי אם לזכייתו ולא לחובתו וכיון שהרב זוכה בו הלא התנאי שמתנה עם העבד כמתנה עם אחר דמי יעוי"ש בדבריהם הנעימים ולפ"ז באשה דהנותן מתנה לאשתו קנתה ויש לה יד וזכות מתחלה ורק מה שקנתה אשה קנה בעלה ולהכי בגט מיד שקנתה יצתה מרשותו א"כ אף אי לא אמרינן גיטה וידה באים כאחד בכל זה נתגרשה כיון שזכתה מתחלה וכיון שנתגרשה ל"ש לומר שיקנה עוד בעלה משא"כ בחצר דאם יש להבעל פירות הוי כמו פירות ששייך להשוכר בחצר המושכר דאם השוכר זוכה בהפירות פשוט דאין המשכיר זוכה מתחלה ורק השוכר זוכה מיד לפי שהחצר קנוי לו לפירותיו וכיון שהאשה לא זכתה בהגט מתחלה דהא הפירות של החצר שייך להבעל ולהכי אי לא אמרינן גיטה וידה באים כאחד אינו בדין שתתגרש ושפיר מקשה הש"ס

שו"ר בחידושי הרשב"א בגיטין שם שכ' בתוך דבריו מ"מ לא דמי קנין ידה לקנין חצירה דשאני ידה מתוך שזוכה לעצמה מיד אחרים כגון שאמר לה על מנת שאין לבעלה רשות בה זוכה נמי מיד בעלה משא"כ בעבד שאין לו יד כלל לעצמו דהא דאמרינן בקידושין כ"ג דכשנותנים לו ע"מ שאין לרבו רשות בו קנה הנ"מ בשזכו לו אחרים אבל על ידי עצמו כלל לא ואע"ג דאמרינן נראים הדברים שהעבד מקבל גט לחבירו מיד רבו של חבירו דאלמא יש לו יד לזכות מ"מ לנפשי' אין לו כח לזכות מיד אחרים כו' ולהכי יד עבד קא קשי' לו כו' ונראה דזהו כונת הרשב"א דבאשה שיש לה יד ורשות מתחלה מתגרשת ולא איצטריך לגיטו וידו באים כאחד משא"כ בעבד ואולי זהו גם כונת התוס' כיון דקנוי לו לפירא הו"ל כאלו קנוי גוף החצר לו דמיד זוכה השוכר משא"כ במע"י דמעלמא קא אתי ומתחלה תזכה האשה במע"י ואח"כ אמרינן מה שקנתה אשה קנה בעלה

ב) ובמק"א בארתי בזה שי' הרי"ף בב"ק דצ"ז שפסק כרב דהתוקף עבדו של חבירו ועשה בו מלאכה שלא בשעת מלאכה פטור כי היכי דלא ליסתר עבדי', ופסק ג"כ דגזל עבדים והזקינו דמשלם כשעת הגזילה דעבדי כמטלטלי ותמהו בזה לפי המבואר בגמ' שם ומי אמר רב הכי והא אמר רב התוקף עבדו של חבירו ועשה בו מלאכה פטור ואס"ד עבדי כמקרקע דמי ברשותא דמרי' קאי ומשני הבמ"ע שלא בשעת מלאכה כו' דניח"ל כי היכי דלא ליסתר עבדי' וא"כ למש"פ הרי"ף דגזל עבדים והזקינו משלם כשעת הגזילה דעבדי כמטלטלי א"כ אף בשעת מלאכה פטור כדין ספינה דפחתה נוטל אי נחית לגזלנותא ועי' בש"ג שם

ונראה דלכאורה קשה במאי דמקשה ואס"ד כמקרקע דמי ברשותי' דמרי' קאי אבל אי כמטלטלין דמי ניחא דכל הגזלנים משלמין כשעת הגזילה הא אי תוקף ב"ח ועשה בו מלאכה פשיטא דחייב שכר מלאכתו כפועל דהא טעמא דקרקע אינה נגזלת משום דהקרקע תמיד ברשות הבעלים ול"ש גזילה על הידים והרשות וא"כ מה שאמרו דעבדי כמטלטלי ונגזלים היינו רק גוף העבד נגזל מרבו אבל ידי העבד מהעבד פשיטא דאינם נגזלים, וכיון דלהעבד יש יד וזכות א"כ כל החיובים של חובל ומזיק לגבי עבד הם והא לא גזל כי אם גוף העבד ובשעת עשית מלאכה גוזל המלאכה ועל כל עבודה מתחייב לגבי העבד אלא שמה שקנה עבד קנה רבו, ולפ"ז התוקף עבדו ש"ח ועשה בו מלאכה אף אי עבדי כמטלטלי דמי יתחייב לגבי העבד וממילא יזכה בו הרב מהעבד והא דעבדים והזקינו משלם כשעת הגזילה היינו דגוף העבד נגזל וא"י לומר הש"ל אחרי שהזקין דגוף העבד דניידי ל"ה כקרקע למ"ד כמטלטלי דמי אבל אם עשה בו מלאכה קודם שנעשה העבד של הגזלן יתחייב לגבי' כמו נגד בן חורין כאמור

אך קושית הגמ' דב"ק יתפרש ע"פ המבואר בנדרים דפ"ח כמאן אזלי הא שמעתי' דרב כר"מ יעו"ש וס"ל לרב דהלכה כר"מ ולר"מ אין כל יד וזכות להעבד מתחלה ובכל שכרו וקניתו זכה מתחלה האדון ולגבי האדון הא אפשר לגזול יד ורשות העבד שהיא גוף בפ"ע וע"כ אי עבדי כמטלטלי ניחא אולם הרי"ף פסק כחכמים ויש יד וזכות להעבד ולכן אף שפסק דעבדי כמטלטלי מ"מ חייב התוקף בשעת מלאכה כמשנ"ת, ואח"כ ראיתי שהרי"ף פסק כחכמים אבל כאוקימתא דר"א דבע"מ שאין לרבך רשות בו כו"ע ל"פ דלא קנה כי פליגי בע"מ שיצא לחירות כו', אך אעפ"כ אפ"ל דס"ל להרי"ף דלפי המסקנא יד וזכות אית להעבד דאל"כ ל"ש לומר בכסף ע"י עצמו כמו שדקדקו בזה התוס' והא דלא מהני התנאי דע"מ שאין לרבך רשות בו דהוי כמפליג בדברים והוא תנאי שא"א להתקיים דתיכף שזכה העבד זוכה גם הרב ועי' בחי' הרשב"א שם וסוגיא דנדרים אתיא דלא כאוקימתא דר"א יעוי' בתוס' ובר"ן בקידושין שם וא"כ אי עבדי כמטלטלי דמי הי' אפשר לשנויי הא דקאמר רב דהתוקף פטור דס"ל כר"מ וכאוקימתא הראשונה דפליגי בזה ר"מ וחכמים כמו שפי' הראב"ד ולהכי לפי המסקנא דד' הרי"ף דיש יד לעבד וכל החיובים לגבי העבד הם שוב אף אי עבדי כמטלטלי דמי חייב אם לא בשעת מלאכה כמש"פ הרי"ף ועי' בנה"מ סי' שס"ג שכ' לענין שבת דכל החיובים הם לגבי העבד דאל"כ אין שבת לבהמתו וע"כ דהחיובים הם לגבי העבד ועי' בקצוה"ח שם מ"ש בישוב ד' הרי"ף מצד שבת עי"ש, (ואפ"ל עוד דלפי המסקנא בשכר פעולה שא"צ קנין ויד כמש"כ התוס' בסנהדרין דס"ח בודאי דהעבד זוכה מעצמו וה"נ בגזילה מחויב כנגד העבד)

ג) ויש להעיר בתמורה ד"ל במחלוקת דמשנתינו שם האומר תלין שפחתך אצל עבדי דחכמים אומרים הר"ז אתנן ורמ"א אינו אתנן וכ"ה גי' התוס' ר' מאיר עי' בהגהות הגרי"פ שם ופריך הגמ' והא שפחה לעבד משרי שרי אר"ה אצלי קאמר והא דקתני עבד לישנא מעליא קאמר א"ה מ"ט דר"מ כו' והא לפמש"כ הראב"ד יל"פ דאזלי לטעמייהו ולר"מ דס"ל דאין יד להעבד בפ"ע וה"נ לא זכתה השפחה כ"א אדונה בהאתנן ובכה"ג ל"ה אתנן וז"פ דאילו אחד שאמר הילך טלה זה ותן לי אשה דל"ה אתנן וס"ל לר"מ דאין לחלק בין שפחה כיון דהיא לא זכתה בהטלה, אבל רבנן ס"ל דיש יד לעבד דע"כ מהני תנאי וממילא