אחיעזר חלק אבן העזר קנח

גם לפי תירוץ הב' בב"י י"ל עפמש"כ האהעו"ז בחאו"ח סי' ל"ב לפלפל דלהכי כשר בניקב אח"כ משום דנכתב בכשרות וכל האות כשר וראוי לגרירה ואין בילה מעכבו משא"כ אם נכתב מתחלה וכמו שמחלק הרשב"א בפי' הירוש' בין מלמעלה בין מלמטה יעו"ש א"כ גם בקרע גוף האות ואין בחלק מלמעלה אות שלם ואין בו שיעור הכשר שוב דמי לנגיעה שלמעלה ודוקא בנגיעה שלמטה שכל האות שלם והיא בכשרות ורק הנגיעה פוסל אפשר בגרירה וחשוב ראוי לבילה משא"כ מה שיש בידו להדביק ולחבר אינו מועיל להכשיר [אבל מדברי האחרונים אין נראה חילוקו של האהעו"ז ועיין בחידושי רעק"א שם] אבל ניהו דא"ש מה שפסול לפי שאמ"ג כמש"כ עדיין תמוה למה לא יועיל הדבק להחשיבו מוקף גויל כמו דמהני פרידת הנגיעות

ג) והנראה בדעת המהרי"ק דס"ל דמה דנתבטל צורת אות ואין זה אות כלל לא הי' מועיל לפוסלו היכא דשפת הקריעה נוגעים זה בזה דהא על ידי הדיבור לא נשתנה צורת האות כלל דאל"כ לא הי' צריך המהרי"ק לכל האריכות כלל שאינו מוקף גויל וגם מצד שאמ"ג לבד הא לא נפסל והא מועיל הדבק להכשירו אלא ממאי דידעינן דבעינן כתיבה תמה ואינו מוק"ג פסול מה"ט חשוב נקרע נשתנה צורת האות ונתבטל שהרי נפסק האות לשנים ואלו לא היו בעינן כתיבה תמה ומוקף גויל כיון ששפתי הקריעה נוגעים זא"ז הרי האות שלם לגמרי אלא כיון דבעינן כתיבה תמה וכיון שנקרע אין זה כתיבה תמה להכי לא מהני הכתב לעשותו כתיבה תמה ואף על גב דבנגיעות מותר להפרידן שאני התם דגוף האות שלם רק שיש נגיעה למעלה ולמטה משא"כ היכא שגוף האות נתקלקל ונחלק והא גדולה מזו שי' הרשב"א דבנגיעה דלמעלה פסול משום דלא נכתב בכשרות ומצינן פסול דכתיבה תמה לעיכובא שלא יועיל תיקון וה"נ היכא שנחלק האות לשנים לכו"ע פסול ולא מהני דבק להכשירו ולעשותו כתיבה תמה אבל אי לא היינו מצריכין כתיבה תמה ומוקף גויל בס"ת ממילא ששפתי הקריעה הא נוגעים זב"ז הא נחשב אות, ומדויק בזה לשון המהרי"ק דודאי היכא שנקרע גוף האות והדבק מחזיקו נמצא שאינו כתב כ"א ע"י הדבק היינו היכא שנקרע גוף האות ואינו נוגע זה בזה ונתבטל צורת האות לגמרי ואע"ג ששפתי הקריעה נוגעים זב"ז ולא נחסר מהקלף כלל א"כ הוי אות ונקרא אות אלא שנקרע ונסדק מ"מ בעינן שיהי' מוקף גויל וכונתו דלהכי ל"ה כתיבה תמה ולבסוף כתב ג"כ וא"ש הלשון אין דובקין בדבק כלומר היכא שנקרע גוף האות ונפסלה שהרי אין מוקפת גויל וגרע טפי כו' כונתו בזה דגרע דנפסל אף שנעשה אחר הכתיבה וגם דלא מהני דבק כיון דהקרע בגוף האות ובזה בעינן דין כתיבה תמה לעיכובא

עכ"פ מפורש בד' המהרי"ק דהיכא דשפתי הקריעה נוגעים זה בזה נפסל רק מצד שאינו מוקף גויל ולפ"ז בגט דלא בעינן מוקף גויל לעיכובא ממילא גם היכא שנקרע לא נתבטל האות ויחולק בדין זה באם נקרע ונחלק לשנים א"כ כל חלק וחלק שבו נתבטל מצורת אות לא מהני חבור דאין החבור כתיבה משא"כ היכא שמחובר בהדי הדדי ושפתי הקריעה נוגעים זה בזה ורק שאמ"ג להכי בגט דלא בעינן מוקף גויל גם היכא שנסדק ונקרע כשר ויעו' בשו"ת צמח צדק סי' קי"ב שכ' ג"כ דנחלק האות פסול לפי שאמ"ג ושם באותו הדבור הביא תי' הב"י בו' דויהרג דלפי שנפסל אח"כ ע"י הנקב לא נפסל מצד שאמ"ג וא"כ תמוה מהכ"ת נפסל בקריעה לפי שאמ"ג וצ"ל בכונתו כמש"כ בד' מהרי"ק

ד) והנה התשב"ץ בסי' ר"ז פ' בס"ת דהיכא שנקרע ונחלק האות לשנים מהני באמת דבק דפסולו משום שאינו כתיבה תמה יעו"ש וזהו דלא כהמבואר ברמ"א בסי' ר"פ ולד' התשב"ץ בגט דלא בעינן כתיבה תמה בודאי דכשר ובאמת בד' הרמב"ם בפ"ט מהל' ס"ת מבואר דבכל הקרעים יזהר שלא תחסר אות אחת ושלא תשתנה צורתה והשמיט שלא תחלק ולכאורה נראה דבנחלק אות אחת יש לו תקנה ונראה כיון דנחלק היינו נשתנה צורתה באופן שאין בכל חלק וחלק שיעור אות [ומזה מוכח דנחלק הוא בדוקא באופן שנשתנה צורתה שהרי מוכח מד' הרמב"ם דאין בנחלק שום פסול מצד עצמו רק מצד שנשתנה צורתה, ובמש"כ יש לדון ג"כ בד' הטו"ז סי' ל"ב דלשי' לא מהני קריאת התינוק דל"ח ודל"ט רק באופן הכרה אם שיעור האות די משא"כ היכא שנפסק ונחלק או ניקב לא מהני קריאת התינוק לצרף מה שלמעלה ומה שלמטה יעו"ש מה שהביא מד' הפוסקים בזה ולפמש"כ י"ל ג"כ דזהו דוקא בסת"מ דבעינן שיהי' כתיבה תמה ולא פסוקה ואיך יועיל קריאת התינוק להכשיר אות שאיננו אות במציאות ושכבר נפסל ע"י נקב או הפסק משא"כ בגט דלא בעינן כתיבה תמה ומה שנפסל בנקב הוא לפי שנקרע ונתבטל האות ואין זה אות כלל אבל היכא שהתינוק קורא מה שלמעלה ומה שלמטה וניכר לקריאה א"כ מה בכך שהסדק מפסיקו הרי ראוי הוא לקריאה ומובן השטר ואין בו שום חסרון דדוקא בסת"מ דגזיה"כ הוא שיהי' כת"ת ולא פסוקה משא"כ בגט דאין כאן גזיה"כ רק דבנחסר גופו של גט ע"י תיבה או אות אין זה שטר גט אבל היכא שנקרא בשלימות בלי שום חסרון אין הסדק והפסק חוצץ כיון דקורא מה שלמעלה ומה שלמטה ביחד חשוב אות

ה) ולדינא בשעת הדחק ובמקום עיגון נראה להקל עפמש"כ בד' המהר"ק והצ"צ דדוקא בסת"מ דבעינן מוקף גויל ע"י קריעה נתבטל צורת אות וגם דיש לצדד דמאי דמבואר בשו"ע דבכל הקרעים יזהר שלא תחלק הוא בקרע גמור בלי שום דבוק דעי"ז נתבטל צורת האות לגמרי לפי שאין בכל חלק יריעה שיעור אות משא"כ בסדק והפסק שמחובר הנייר בהדי הדדי לא נתבטל האות ורק דהוי הפסק שאמ"ג דבזה במקום עיגון כשר וגם לד' הטו"ז יש לצדד דבגט מהני קריאת התינוק [ובגוף דין הטו"ז שי' המאירי דמהני קריאת התינוק מה שלמעלה ולמטה הובא בב"י סי' ל"ב ובישועות יעקב חאו"ח שם צידד להלכה כשי' המאירי וכ"פ בשו"ת בי"א חאו"ח וגם יש לצרף בזה שי' התשב"ץ דבס"ת הא דנחלק האות פסולו לפי שאינו כת"ת ומהני דבק להכשירו] עכ"פ בנידון שאלת מעכ"ת שנתהוו סדקים והסדק עובר על הריש של מותרת לכל אדם בזה בודאי נראה להקל בשעת הדחק דהא רוב הפוסקים ס"ל דכיון דאיכא שאר לישנא בגט אינו מעכב הרי את מותרת לכל אדם ויעוי' בפ"ת סי' קכ"ו ס"ק מ"ג מה שהביא מד' הג"פ ובס"ק מ"ד מד' הנוב"י שחדש דבגט שנכתב מעיקרא אלא שאחר זה נתקלקל א"כ כבר אנו רואין שלא שייר הבעל והסופר וממילא הוא נכלל בכלל להתנסבא וא"כ שוב לא נחשב והרי את מותרת לכל אדם מן התורף וגם הרמב"ן יודה בזה יעו"ש ויעו"ש עוד מה שהביא מד' הנובי"ת ס"ס קי"ג דאם דילג מותרת גם הרמב"ן מודה, ויעוי' באהע"ז סי' קכ"ו ס"כ כיון שאנו מכירין סגנון הדבר אין לפוסלו בשביל דילוג אות אחת ויעוי' בטו"ז שם דזהו אפילו בתורף דהא בטופס מבואר בסמ"ט דאפילו חסר תיבה אחת כשר [והב"ש הביא מדרש"י במנחות שצריך לדקדק בתורף בחסירות ויתירות מדאורייתא וזה לחד לישנא והתוס' דחה שם] ובאמת ילע"י כיון דיד מוכיח מהני הא מה שיש בו דילוג עכ"פ לא גרע מיד מוכיח ולא דמי לסת"ם. ויעוי' בסי' קכ"ה ס"כ מה שהביא הב"ש שם מתשו' משאת בנימין סי' כ"ג דמקיל כשהאות אינה משתנה ולפי הנראה מד' המ"ב היינו דניכר עדיין היוד אבל אם האות משתנה שהקרע באמצע האות ונחלק לשנים בזה מחמיר המ"ב, אבל עדיין י"ל דזה דוקא בקרע גמור עכ"פ בנידון דהפסק הריש של מותרת יש להקל בזה בדיעבד וכן ראיתי בכעין זה בשו"ת בי"א חאהע"ז סי' פ"ב.