אחיעזר חלק אבן העזר קנז

על של בעל הכרי דבתרומה בעינן שליחות ומהני זכי' ורק בתורם משל בעל הכרי על של בעל הכרי לא מהני זכי' להוציא חפץ מת"י ולא גלי קרא דזכי' מהני מטעם שליחות רק היכא שמזכה לו אבל בתורם משלו על של חבירו שאינו מוציא חפץ מהני זכי' ולא בעי שליחות ממש רק זכי' מהני ג"כ מטעם שליחות וכן למש"כ הברי"א לפי ד' הרשב"א דהחילוק בין זכות גמור דתורם משלו על של חבירו הוי זכות גמור שפיר מביא הרשב"א ראי' דזכי' מהני מטעם שליחות אבל לד' העוניו"ט בע"כ דברי הרשב"א סותרים זא"ז כנ"ל, ובשי' הרמב"ם שלא הביא הא דמה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם נראה פשוט כמשכ"ל משום דלאביי דישל"מ ל"ה יאוש והכי קיי"ל ידעינן מסברא דשליחות שלא מדעת לא מהני ובתרומה מהני ניחותא דמצוה כמש"כ הגר"א ביו"ד סי' של"א בשי' הרמב"ם בפ"ד מהל' תרומות וחשוב לדעתכם כמש"כ התה"ד בזכות גמור

יב) ומש"כ כת"ר בסברת הרשב"א שכ' דא"צ שיהי' שפוי בדעת בשעת נתינה והפנ"י תמה ע"ז דהא עיקר שליחות בנתינה הוא וכתב להסביר עפ"י מ"ש בס' דורש לציון ע"ד התוס' נזיר י"ב דלהכי לא הי' מצי משוי שליח על הפרשת חלה לפי דלא מהני שליחות על דשלב"ל אף שבידו לעשות ורק לפי שבידו להפריש חלה מעיסה המגולגלת אבל מטעם בידו גרידא לא מהני וקשה דאיך מהני כתבו ותנו בגט על שליחות הנתינה ותי' דדוקא גבי חלה שגלגול ולישת העיסה א"צ שליחות אבל בגט דכתיבת הגט צריך שליחות ואף להפוסקים שא"צ שליחות מ"מ בעי ציווי הבעל משום דאל"כ הוי שלא לשמה וע"כ שליחות חדא היא וכתיבה הוה התחלת השליחות ואף דבשעת נתינה ל"ה שפוי בדעת מ"מ די במה שהמשלח מצי עביד בעת התחלת מעשה זהו תו"ד. באמת אין זה דמיון דבגט דאמר כתבו ותנו הרי בשעת כתיבה מצי למיעבד מעשה הכתיבה ובשעת הנתינה מעשה הנתינה רק דקשה מ"מ הא בשעת מינוי השליחות ל"ה מצי המשלח למיעבד המעשה ובכולהו גיטי קודם כתיבת הגט א"י לעשות מעשה הנתינה וע"ז תירץ הדול"צ כיון דמתחילת השליחות הי' בידו למנות סגי משא"כ בנ"ד דבשעת חלות השליחות בעינן שיהי' המשלח ראוי לאותו דבר ואם אינו ראוי אין השליחות נתפסת או שמתבטלת א"כ מה יועיל מה דבשעת הכתיבה הי' ראוי לאותו דברי ובעיקר תי' הדול"צ אינו מספיק דהא משנתינו היא ס"פ התקבל אמר לב' כתבו ותנו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויחנו כו' דברי ר"מ והא ר"מ ס"ל דגט שמצאו באשפה כשר ולא בעי שליחות בכתיבה וגם לא בעי לשמה בכתיבה ומ"מ מהני שליחות על נתינה טרם שנכתב הגט וגם אי נימא דשליחות חדא היא אבל כ"ז כשהם עצמם השלוחים על הכתיבה ועל הנתינה אבל היכי מצי למשוי להעדים שלוחים על החתימה בטרם שנכתב הגט ובגוף קושיתם יעוי' במחנה אפרים פ"ג מה"ג ובנתיבות סי' רמ"ג ובתשו' רעק"א ואכמ"ל

סימן ל'

אח"ש תרס"ו ווילנא

לרב גדול אחד

ע"ד הגט הנשלח מאמעריקא ונתהוו סדקים הנראים לעין והסדק עובר על הריש של מותרת לכל אדם ומפסיק לשנים מבואר בג"פ הובא בפ"ת סי' קכ"ה ס"ק כ"ז דבתורף פסול ומסתפק מעכ"ת אם הג"פ פוסל גם במקום עיגון וגם מסתפק אם בכה"ג דנעשה אחר הכתיבה אם גם בזה פוסל הג"פ דבתפילין לענין היקף גויל מחלקים בכה"ג

א) והנה מעכ"ת חושב שפסולו משום שזהו נקב שאין הדיו עובר עליו ולפי"ז גם אם לא נחלק לגמרי רק בעובי האות אין הדיו עובר ופסול כמש"כ הטו"ז באו"ח סי' ל"ב סק"ז ויעוין בפ"ת אהע"ז שם מה שהביא משו"ת הב"ח סי' צ"ג אולם באמת פסול שאין הדיו עובר עליו הוא משום כתיבה תמה כמבואר בחולין דקכ"ט ובשבת דק"ח בפרש"י וז"א אלא בסת"מ והא בגט לא בעינן כתיבה תמה לעיכובא רק בנקב באות שנחלק לשנים י"ל דכיון דהנקב מפריד אין זה אות כלל פסול גם בגט ולפי"ז אין נ"מ אם נעשה הסדק והנקב קודם כתיבה או לאחר כתיבה דדוקא בדין היקף גויל מתרץ ומחלק הב"י בסי' ל"ב בו' דויהרג משום דבעינן כתיבה תמה בשעת כתיבה וכיון שנכתב בכשרות כשר משא"כ אם נתבטל צורת אות מאי נפ"מ אם מתחלה או אח"כ וראי' לזה מהמבואר בשו"ע יו"ד סי' ר"פ ובכל הקרעים יזהר שלא תחסר אות אחת או תשתנה צורתה או תחלק וברמ"א ואם נחלק אות אחת ע"י קריעה פסולה ולא מהני מה שמדבקו מאחוריו דהא בפסול שאינו מוקף גויל מהני תיקון וגם בנגועות מותר להפרידן ולא מקרי חק תוכות וכמו דמהני הפרידה כן יועיל הדבק להכשירו ועכצ"ל משום דע"י הקריעה נתבטל צורת האות לגמרי ולא מהני הדבק דהא הדבק אין זה כתיבה כלל, שו"ר בפרמ"ג סי' ל"ב בא"א ס"ק כ"ב שהרגיש קצת מזה וחילק ג"כ דשאני בקרע שנתבטל צורת אות עיי"ש

ב) ובמהרי"ק סי' קכ"ב הובא בב"י סי' ר"פ כתב וז"ל דודאי היכא שנקרע גוף האות והדבק מחזיקו נמצא שאינו כתב כ"א ע"י הדבק ואע"ג ששפתי הקריעה נוגעים זב"ז ולא נחסר מהקלף כלל אלא שנקרע ונסדק מ"מ בעינן שיהא האות מוקף גויל ואפילו היכא שירך האות שלם ולא נסדק כלל אלא שחסר הקלף שבתוך חלל האות פוסל בירושלמי כש"כ היכא שגוף האות נחלק לשנים הדבק מעמידו והשתא א"ש הלשון אין דובקין בדבק כלומר היכא שנקרע גוף האות ונפסלה שהרי אין מוקף גויל וגרע טפי נמי מאין מוקפת אי דובקין אותה להחשיבה אות ע"י הדביקה עכ"ל המהרי"ק, ודברי המהרי"ק צריכים באור שהרכיב בזה שני ענינים דמתחלה כתב דנקרע גוף האות והדבק מחזיקו נמצא שאין כתב כלל כ"א ע"י הדבק ואח"ז מסיק לפי שאינו מוקף גויל והא מצד שאמ"ג בדין שנכשיר לשני תרוצי הב"י ולכאורה הי' נ"ל לפי תי' הראשון של הב"י דדוקא בנדבק פסול גם בנקרע פסול עפמש"כ הנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' ע"ה דגם לתי' קמא פסול בניקב כל תוך חלל האות דכמו שנדבק פסול ה"נ פסול אם אין שום גויל בין אות לאות דחשיב כנדבק ומה"ט גם בניקב כל חלל האות דמי כמו שירך האות דבוק לחברתה ולפי"ז י"ל בד' המהרי"ק דמה"ט בנחלק גם גוף האות לשנים פסול מה"ט דמה אם נקב כל חלל האות פסול כש"כ בנחלק גוף האות לשנים פסול מה"ט דאין זה כתיבה תמה ודמי לנדבק לאות אחרת