אחיעזר חלק אבן העזר קנו

דבודאי לכשנתקדשה קדושין דרבנן ואח"כ נתקדשה לשני קדושין מעליא צריכה גט מן הראשון דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון משא"כ בקדושי שפ"ח דזהו מין קדושין אחרים ודמי לזיקה דשייכי בהו פקע, [ומש"כ הרמב"ם שצריכה גט משניהם משום דספוקי מספק"ל אי גמרי אי פקע ואכמ"ל בזה]

י) ומשה"ק מעכ"ת במאי דמקשה בקדושין דמ"ב אתם גם אתם למ"ל הא איצטריך לדרשא דמה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם וגם תמה מה שהשמיט הרמב"ם הא דמה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם יפה הקשה וכבר קדמוהו בעונג יו"ט סי' ק"ט עוד הקשה שם ביותר דהרשב"א סותר דברי עצמו שכתב בנדרים דל"ו בקרבנות דאי שלוחי דידן נינהו א"א להקריב שלא מדעת בעלים כדאמרינן בעלמא מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם ומבואר דעתו דלאו דוקא בתרומה בעינן שלוחכם לדעתכם אלא דבכל התורה כן וא"כ יקשה איך מהני זיכוי בגט כמו בהמזכה לגט במקום יבם ביבמות דף קי"ח והא בעינן שלוחכם לדעתכם כמו בתרומה שכ' הרשב"א דבעינן שלוחכם לדעתכם ולא מהני בזה ניחותא דבעלים וסברא דזכות מה"ט, והנה לפי הבנת הקצוה"ח בסי' רמ"ג בד' הרשב"א י"ל בפשיטות דלפמש"כ בכונתו דלהכי לא מהני בתרומה סברא דזכות משום דאינו מזכה לו שום דבר ורק דמוציא מאתו תרומה וזכין מאדם לא אמרינן וע"כ רק בתורם משלו על של בעל הכרי דאינו מוציא מאתו מהני סברא דזכות אבל בתורם משל בעל הכרי על של בעל הכרי דל"ש זכות להוציא התרומה ורק מטעם שליחות אתינן ובשליחות בעינן מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם והרשב"א חולק לפי"ז בס' התה"ד דאף זכות גמור לא מהני בתורם משל בעל הכרי על של בעל הכרי זהו תו"ד הקצוה"ח, ולפי"ז באמת בכל מקום דלא מהני זכי' היינו שאינו מזכה לו שום דבר ובעינן שליחות בעי מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם ולהכי גם בקרבנות כ' הרשב"א דאי שלוחא דידן נינהו והכהן מקריב הקרבנות מצד שליחות בעלים ולא מצד זכי' שאינו מזכה לו שום חפץ ובעינן שליחות לדעת מה אתם לדעתכם כו' ובב"מ דף כ"ב מבואר דלאביי לא מהני כלך אצל יפות ושליחות שלא מדעת מצד הסברא ולא איצטריך קרא דמה אתם לדעתכם ולהכי רק לרבא דס"ל ישל"מ הוה יאוש איצטריך קרא גזיה"כ דבעינן שלוחכם לדעתכם

ולפי"ז א"ש סוגיא דקדושין כסוגיא דב"מ דמקשה אתם גם אתם למ"ל היינו דלאביי דהלכתא כותי' דישל"מ ל"ה יאוש ל"מ שליחות שלא מדעת מצד הסברא קרא למ"ל ואי"ל דנפ"מ בזכות גמור דלא מהני הא ל"ש כלל זכות בתרומה שמוציאין החפץ ממנו וע"כ מטעם שליחות קא אתי עלה וא"כ מצד הסברא בעינן שליחות לדעת באותה שעה ולא מהני הידיעה שאח"כ דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש ובתורם משלו על של בעל הכרי דשייך זכות כמש"כ הרשב"א הא באמת מהני אף שלא מדעת ושפיר מקשה קרא דאתם גם אתם למ"ל וא"ש בפשיטות, גם לפמש"כ הברי"א בסי' ק"א ס"ק י"ט דלא כקצוה"ח ורוצה להסב גם כונת הרשב"א ולהשוותו עם סברת התה"ד דעיקר תלוי אם הוא זכות גמור ובתורם משל בעל הכרי על של בעל הכרי לא הוי זכות גמור ובעי' ריצוי דבעלים אח"כ ולהכי לא מהני אף לרבא דס"ל דישל"מ הוה יאוש משום דל"ה לדעתכם ובתורם משלו על של בעל הכרי הוי זכות גמור וחשוב זה לדעתכם וגם בחולין דף י"ב שעשה שליח וניח"ל בתיקון הכרי מ"מ לא מהני ניחותא דדעתו לגבי אחרינא שלא עשהו שליח כיון דל"ה זכות גמור וכמש"כ התה"ד דאיכא קפידא ע"י שליח המכיר דעתו וגם לשי' הברי"א תלוי אם הוה זכות גמור והיכא דהוי זכות גמור וכמו קלקול העיסה בחלה מודה דמהני זכי' ושפיר מקשה הש"ס בקדושין אתם גם אתם למ"ל לאביי דקיי"ל כותי' דהיכא דל"ה זכות גמור מצד הסברא ל"א שליחות שלא מדעת כיון דבעי ריצוי של אח"כ ובזכות גמור הא מהני לכו"ע דחשוב זה לדעתכם וכמש"כ התה"ד והרשב"א נקיט מה אתם לדעתכם מילתא דפשיטות לכו"ע דבעינן שליחות לדעת ולהלכה דקיי"ל כאביי ל"מ שליחות שלא לדעת מצד הסברא בכל התורה להכי השמיטו הרמב"ם

י"א) והעונג יו"ט יצא שם לחדש דמה אתם לדעתכם הוא מצד הסברא בכל התורה כולה ורק היכא דבעי דעת המשלח וכונתו להקנין אבל היכא דלא בעינן דעת הבעלים ל"ש מה אתם לדעתכם ולהכי בגירושין ושחרור שמתגרשת ומשתחרר בע"כ ולא בעינן דעתם מהני זכי' דמה אתם מהני שלא לדעתכם אף שלוחכם כן וכמו כן בקנין מהני זכי' מצד דמצינו בו קנין יד וחצר דמהני שלא לדעתם ובקנין חזקה מסתפק לפי דעכ"פ שייך קנין יד וחצר משא"כ היכא דבעינן כונה ודעת של המשלח לא מהני זכי' בכל התורה לשי' הרשב"א זהו תו"ד, ודברים חדשים אלו מתמיהים דהא כבר נתבאר דלד' הקצוה"ח דל"א זכין מאדם להוציא חפץ ד' הרשב"א כפשוטם אלא דקשה לד' החולקים עליו דמוכח מכמה מקומות דמהני זכין מאדם כמו בפסחים די"ג למכור חמצו של אחר וכן בכתובות דף מ"ח דמי שנשתטה ב"ד יורדין לנכסיו משום דכיון דזכי' מטעם שליחות אין לחלק בין לזכות או להוציא וא"כ לשיטה זו דאמרינן זכין מאדם ממילא אין מקום לד' העונג יו"ט דהא דעת מקנה בודאי בעי בכל אופן ולא מהני שלא מדעת המקנה וא"כ איך אמרינן דמהני זכי' להוציא מיד המקנה הא מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם [וגם מהא דגר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד ומקינוי ע"י ב"ד בסוטה אף דקבלת מצוות וקינוי בעי דעת מבואר ג"כ דזכי' מהני והעוניו"ט נדחק לחלק בין ב"ד וסתם כי' וז"א] וכן מבואר מד' הפוסקים בחה"ע סי' ל"ה שמביאים ד' תשו' הרא"ש דמי שגילה דעתו שרוצה באשה פלונית דיש לקדשה מטעם זכות ומקור הדברים מקדושין דף מ"ה ודלמא ארצוי ארצי' קמי' וגם לדעת החולקים ע"ז הוא משום דלא הוי זכות גמור וגילוי דעת גרידא לא מהני שמא חזר אבל עכ"פ בגוף הסברא היכא דהוה זכות גמור מהני לקדש לו אשה מצד זכי' לכו"ע וכן מפורש ברשב"א בקדושין ד"ז שכתב על דברי בעל העיטור ומיהו תמיהא לן לארצויי מעיקרא והא זכין לאדם שלא בפניו והכא זכות הוא שתהא אשה זו קנוי' לו ע"כ מבואר דמהני זכות בכה"ג שצריך דעת המקדש ולפי דעת העונג יו"ט הא בעי בזה דעת המקדש ואיך יהני זכי' הא בעינן מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם וגם מה שהאריך העונג יו"ט בכונת תי' הרשב' דבתורם משלו על של חבירו לא בעי שליחות היינו משום דלא בעי בעלים כלל על הכרי רק שלא יהיו הבעלים מעכבים וסגי בניחותא ועפ"י הירושלמי בפ"ק דתרומות בתורם על של הפקר אבל מד' הרשב"א בחי' לקדושין דף מ"ב שהביא ראי' דזכי' מטעם שליחות מהא דמהני תורם משלו על של חבירו מצד זכות והא בתרומה בעינן שליחות אלמא דזכי' מטעם שליחות יעושה"ט מבואר דלא כד' העוניו"ט דלפ"ד הרשב"א סותר א"ע דמאי ראי' מתורם משלו על של חבירו דזכי' מטעם שליחות דהא על כרי לא בעינן בעלים כלל וגם על של הפקר מצי להפריש ורק שלא יעכב הבעלים ולהכי סגי ניחותא אבל זכי' אינה מטעם שליחות כלל ובפרט למש"כ שם דבתרומה א"א כלל שליחות שלא מדעת וא"א גם זכי' מטעם שליחות כיון דהוי שלא לדעת

אבל למש"כ בד' הקצוה"ח אין הרשב"א סותר א"ע ושפיר מביא ראי' דזכי' מטעם שליחות גם בתורם משלו