אחיעזר חלק אבן העזר קנד

נגד ד' תשו' הרשב"א המובא בב"י אה"ע סי' קמ"א ובב"ש שם ס"ק ס"א ובהא דאמר לעשרה כתבו גט לאשתי לאו מצד ברירה הוא דעשה שליח לכולם כמש"כ בשו"ת הרשב"א שם וע"י בקצוה"ח סי' ס"א אלא דהרשב"א סותר א"ע למש"כ בתולדות אדם סי' פ"ב ובחדושיו לב"ק דס"ט בהא דכל המתלקט דכיון דמהני להבא א"צ לברירה ומש"כ הנוב"י שם דבאמירת כל הרוצה להיות שליח קבלה כיון דלא יחדה לא מהני עפי"ד התוס' גיטין דס"ו באמת לתי' הראשון מהני ולתי' השני דוקא בכתיבה כמש"כ היש"ש דדהתוס' כמש"כ הרמב"ן וגם מה שחילק בין שתלה ברצון השליח ובין שתלה במי שיבחר פלוני החילוק אינו מובן אלא דלד' הקצוה"ח יש פנים לומר דכל הרוצה היינו שעושה שלוחים לכל העולם ול"ש לברירה משא"כ במי שיבחר]

ז] ובדבר הספק שנסתפק בס' פרי יצחק בגט הפסול מדבריהם דאם ניסת לא תצא איך הדין אם מת הבעל אם צריכה חליצה מהיבם בעוד שיושבת תחת בעלה השני והביא כת"ר ראי' מלשון השו"ע סי' קמ"ד ס"ג הר"ז גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד יב"ח הר"ז מגורשת אבל אם יש לה יבם לא תנשא בלי חליצה עד שיעברו יב"ח ואם נשאת לא תצא ומשמע מסתימת השו"ע דאם נשאת גם חליצה א"צ דדוקא קודם שנשאת צריכה חליצה אבל לאחר מכן א"צ חליצה עכ"ד אפילו אם נפרש כן יש לחלק דדוקא התם דאין שום פסול בהגט רק דלפי שי' התוס' גזרינן מת אטו לא מת ולשי' הרמב"ם כפ"מ שכ' הה"מ משום שלא נתקיים התנאי בפועל וכ"ז אין להסתפק בגט בעודו בחייו משום דאז בלא"ה א"א להנשא שמא יבא וא"כ עיקר הגזירה או חשש הרמב"ם הוא לכשמת על דין חליצה וי"ל דלא גזרו רק לכתחלה אבל בדיעבד אם ניסת לא תצא וגם חליצה לא תצטרך משום דהא תבוא לידי היתר אחר יב"ח וע"כ היתה הגזירה רק לכתחלה [וע"ע בב"ש שם סק"ה מה שנסתפק לדעת הרמב"ם ולטעם הר"ן דאם ניסת תצא ודעת השו"ע להלכה הוא כשי' התוס' דגזרינן מת אטו לא מת וי"ל דרק לכתחלה גזרו] אבל היכא שנמצא פסול דרבנן בהגט דאף דאם ניסת לא תצא מ"מ בעוד שיושבת תחת בעלה השני עלי' לקבל גיטה מהראשון וכמ"כ י"ל דצריכה חליצה דהאלימו איסור יבמה לשוק כמו א"א וכל שצריכה גט כמ"כ צריכה חליצה

ומשה"ק כת"ר בדין דתוך יב"ח חולצת והא כל שאי"ע ליבום אי"ע לחליצה והא הכא אי"ע ליבום בודאי וגם לא תתעגן לעולם כמש"כ רש"י ביבמות מ"א ואיך תחלוץ, והנה לשי' התוס' דעיקר האיסור אאמד"ר דגזרינן מת אטו לא מת וע"כ כיון דהא דחולצת אאמד"ר די בחליצה זו אף שאי"ע ליבום מדאורייתא כמש"כ הברי"א בסי' צ"ט סק"ה דרק היכא דמדאורייתא ראוי ליבום ורבנן אסרוה ליבום קשי' לרש"י דאיך תחלוץ כמו בתוך ג"ח דרבנן אסרוה ליבם אבל היכא דעיקר החליצה אאמד"ר ומדאורייתא ניתרת לשוק סגי בחליצה כזו שאי"ע ליבום יעו"ש גם לשי' הרמב"ם וטעם הר"ן דיש בזה חשש איסור תורה י"ל דשאני הכא דמה שאי"ע ליבום הוא לפי שיתברר בודאי שא"צ חליצה ולא דמי להספיקות לפי ההו"א דגם להך צד דצריכה חליצה אי"ע ליבום מהספק שמא א"צ וכן בתוך ג"ח אבל בזה מה שאי"ע ליבום הוא לפי שא"צ חליצה ג"כ

ח) ובעיקר הספק אם נשאת בדיעבד אי צריכה חליצה י"ל לפימש"כ הכנ"י וכ"כ הלבוש דיגרש תחלה ואח"כ תחלוץ דאל"כ אינה ראוי' ליבום והשב יעקב חולק ע"ז ועי' בבית מאיר והחת"ס כתב דהיכא שא"צ חליצה מדאורייתא גרע דבזה אין כופין לגרשה ממילא דל"ה כבידו כיון דאין בידינו לכופו וא"כ כיון שצריך לגרשה הוי כדיעבד וכיון דאם ניסת לא תצא להכי א"צ חליצה אולם לפי הכרעת האחרונים אין זה לעכובא, ונראה לחדש בזה דיש מקום לצרף לסניף עפמש"כ התוס' ביבמות דף דט"ז בד"ה בני צרות להקשות וא"ת לשמואל דמספק"ל בהאשה רבה אי קדושין תופסין ביבמה לשוק א"כ פשיטא דכשרה דמיד שקידשה פקע לה זיקה כדאמרינן בשומרת יבם שקידש אחותה שקידושיה מפקיעין היבום וי"ל דלא דמי דהתם אין שום תקנה להתיבם להמית אחותה אבל היבמה שנתקדשה לשוק אפשר לתקן ע"י גירושין שתתיבם הלכך לא פקע זיקה ועוד אור"י דלא תהי' אשת המת לאיש זר משמע דאפילו ע"י הוי' דהיינו לא תהי' לאיש זר דלהכי אפקי' בלשון הוי' עכ"ל התוס' והנה הר"י לא ס"ל לתי' הראשון שבתוס' משום דבידו לגרשה נפקע הזיקה והבית מאיר כתב דגם מד' הרמב"ן והרשב"א ריש יבמות מבואר דלא כתי' הראשון יעו"ש ולפי תי' הב' שבתוס' הוא מגזיה"כ דע"י הויה לא תהי' לאיש זר דהקדושין אינו מפקיע הזיקה וכ"ז למאן דס"ל דקדושין תופסין ביבמה לשוק אבל לרב דס"ל אין ק"ת וא"כ ל"ש גזיה"כ דבלא"ה אין קדושין תופסין ועי' בדו"ח שם ולפי"ז היכא דמדאורייתא א"צ חליצה דמה"ת הוי גט כשר וא"כ ממילא קידושין מפקיעין הזיקה דכיון דלדידי' ליכא גזיה"כ כלל שקדושין לא יפקיעו הזיקה, וממילא דלדידן דמספקא לן אי קידושין תופסין ביבמה לשוק וא"כ להך צד דאין קדושין תופסין כרב בדין דהיכא שחלין הקדושין דתפקיע הזיקה וא"כ יש לדון באיסור דרבנן דהוה ספק דרבנן שמא אין קדושין תופסין וקדושין מפקיע הזיקה ומאי דמבואר ביבמות דל"ו הלכה ונתקדשה אם אשת ישראל היא חולצת י"ל אף לרב דס"ל דאין ק"ת ביבמה לשוק והא התם מן התורה אזלינן בתר רובא ורוב בני קיימא נינהו וא"צ חליצה מה"ת מ"מ י"ל דמאי דהחמירו חז"ל מפני מיעוט נפלים המצוי א"כ לפי הך ספק דהולד נפל הוא היא באמת זקוקה לחליצה ואין הקדושין תופסין ואף דאזלינן בתר רובא והקידושין תופסין מ"מ הא לפי הך צד ספק אין הקדושין תופסין וע"כ חששו מפני מיעוט המצוי שלא יופקע הזיקה גם ע"י קדושין לפי דע"י המיעוט אם אמת הדבר שהפילה נפל אין הקדושין תופסין משא"כ היכא דעצם האיסור א"א גזירה מדרבנן ולא משום ספק איסור תורה ואין ספק בעצם הקדושין ובזה י"ל דלרב בדין שהקדושין יפקיעו הזיקה

ט) אולם יש לסתור לכאורה מהמבואר בשו"ע סי' קס"ט סעי' נ"ה חליצה פסולה פוסלת על האחין ופוסלת לכהונה כו' עברה ונשאת לזר קודם שתחלוץ חולץ לה חליצה כשרה והיא תחת בעלה ואין מוציאין אותה ממנו מ"מ מפרישין אותה מבעלה עד שיחלוץ לה היבם עכ"ל ויעוי' ברמב"ם פ"ד מה' יבום הל' כ"ז ובהה"מ ובב"י, עכ"פ גם בדברי הרמב"ם מבואר דעברה ונשאת הר"ז חולץ לה חליצה כשרה אלא שאין הכרח דמיירי בחליצה פסולה מדרבנן אלא דבחליצה הפסולה מדאורייתא קאי אולם משמעות הדברים דעל ההלכה המוקדמה קאי וכל מקום שאמרנו חליצה פסולה נאסרה עלי' קרובותיה ונפסלה מן הכהונה מבואר דבכל גווני חליצה פסולה מיירי ובד' הה"מ והב"י מבואר דבין בפסולה מה"ת או מדרבנן כן הוא וכיון דמה"ת חליצה מעלייתא הוי והלכה ונשאת לזר א"כ יפקיעו הנשואין והקדושין הזיקה שבה דהרי הקדושין תופסין כיון דמדאורייתא הותרה לשוק ואמאי צריכה חליצה ולמה מפרישים אותם כיון דהופקעה הזיקה

ונראה לחלק דשאני אחר חליצה לפי דקיי"ל דאין אחר חליצה כלום כמשנתינו דר"פ ר' גמליאל וכמבואר בטוש"ע סי' ק"ע הל' י"ד דאפילו אחר חליצה פסולה אין אחרי' כלום ואף דח"פ צריכה לחזור על כל האחים הוא דוקא היכא דצריכה