אחיעזר חלק אבן העזר קנג

דחוהו שי' רש"י מהלכה אלא דבגט נתינה ויד בעינן ואפי"ה הא מהני מזכה גט במקום יבם וע"כ צ"ל דכמו דשליחות מהני מצד שליחות לקבלה כמ"כ מצד גזיה"כ הוא דמהני זכי' ואף שזכי' אינה מטעם שליחות מ"מ עכ"פ חשוב יד הזוכה כיד המקבל גם בגט א"כ ה"ה דחשוב יד הזוכה כיד הנותן הבעל לפי"מ שהחליטו דאמרינן זכין מאדם, שו"ר בס' דברי אמת בקונטרס י"א שמחדש בשי' הרי"ף דלהכי לא מהני זכי' לעבד עד דמטי גיטא ליד העבד לפי דזכי' לאו מטעם שליחות ובשיחרור ע"י כסף משוחרר משעת קבלת הכסף משא"כ בשטר דבעינן ונתן בידה ותמה בשי' הרמב"ם והרשב"א דס"ל דזכי' לאו מטעם שליחות ומ"מ מהני זכי' לגבי עבד וע"ע בקהלת יעקב להאלגזי אות ז' שכתב דזה תלוי אי מהני קנין אגב בגט אבל הא עכ"פ הדין דין אמת לשי' הראשונים דס"ל דזכי' לאו מטעם שליחות וגם קנין לא מהני בגט מ"מ מהני זכי' בעבד ואשה במזכה גט במקום יבם

ה) ומש"כ עוד עמש"כ דבכל פקח שנשתטה אנן סהדי שכל דבר שהוא לטובתו עשה שלוחים לכל מי שירצה להיות שלוחו וע"כ חשוב זה מנוי שליחות ולד' הרמב"ם לא נתבטלה השליחות וע"ז השיג מעכ"ת דנהי דיש כאן מינוי השליחות מצד המשלח אבל מ"מ הא לשליחות בעינן רצון ודעת השליח וכדאמרינן בגיטין ס"ג מעקר עקר לשליחותו א"כ מאי מועיל מה שמינהו השליח מקודם דהא הוברר הדבר למפרע ל"א דאין ברירה וגם הוה כישל"מ וא"כ בעת קבלת ורצון השליח להשליחות אז הוי המשלח שוטה זהו תו"ד אם שיש מקום לומר כן כמש"כ מעכ"ת אבל לא אדע הכרח לזה בשי' הרמב"ם ואם שהנכון אתו דהשליחות מתקיימת בעת קבלת השליחות דאף דמצד ברירה י"ל דכיון דמהני לכשיתברר שוב חל למפרע וכמש"כ הנתיבות בסי' ס"א וכבר קדמוהו הרשב"א בתשו' סי' פ"ב ומבואר שם דאף בקנין סודר מהני אף דק"ס לאחר זמן לא מהני דהדר סודר למרי' לפי שאין אנו צריכים לקיומו של דבר לברירה ולהכי אף בנשתטה אח"כ שאינו ראוי באותו שעה מ"מ הא בעת המינוי הי' ראוי שיחול למפרע מהני ואפילו נימא דכיון דנשתטה אח"כ דבאותו שעה אינו ראוי לשליחות ול"ש ברירה נראה שא"צ לברירה כלל כיון שא"צ דעת המשלח לכך והסכמתו והמינוי הי' מצד המשלח וכיון שהרשוהו לכך הרי ראוי השליח לשליחותו ועיקר סברת הרמב"ם הוא דשוטה אינו בר דעת הראוי למנות שליח אבל כיון שמנה השליח בהיותו שפוי בדעת וא"צ רצונו לכך השליח זוכה מעצמו בהזכות. שלו וכמו דמהני בקנין לאחר זמן ונשתטה בינתים כמש"כ המח"א בה' זכי' ומתנה סי' ט"ז ורק בדבר שלב"ל לא מהני כמו כן בהפקר לר' יוסי דס"ל הפקר כמתנה עד דאתי לרשות זוכה אם נשתטה בינתים בודאי יכול הזוכה לזכות אף שלא יצא מרשות המזכה מ"מ הא א"צ לדעת המפקיר עוד וא"כ ה"נ בשליח מאן לימא לן שצריך שיהי' השליחות נתפס אלא כוון שא"צ דעת המשלח סגי וכל זמן שלא חזר ולא בטל השליחות השליח זוכה בגוף שליחותו עפ"י רצון עצמו ודעתו וכן נראה לכשמינה המשלח לשליח שלא בפניו ואף שלא נודע עוד אם יתרצה השליח מ"מ כיון דמצד המשלח הי' מינוי בעי ביטול בפני שנים בגט ובשארי דברים ביטול בפה ולא סגי ביטול וחזרה בלב כמו בגילוי דעת וחילא דילי עפמש"כ הב"ח בסי' ק"מ דלהכי לא חיישינן שמא חזרה ובטלה השליחות דכיון דבעי ביטול בפני ב' לא חיישינן לכך ויעוי' בברי"א סי' ק"א סק"י וס"ק י"ב דאף היכא שא"צ עדים לא חיישינן כיון דבעי ביטול בפה דאל"כ גם בתרומה לא יועיל שליחות דהוי שליחות שלא מדעת שמא חזר וביטל והביא דברי הבעה"ת וכ"ז היכא דבעי ביטול בפה דהא בחזרה בלב הרי אנו חוששין שמא חזרה וכמבואר בירושלמי בצווחת להתגרש

ולפי"ז הא הלכה רווחת בישראל דמהני שליח שלא בפניו ושליח האשה לכו"ע מהני היכא שממנית אותו לשליח שלא בפניו כמבואר בראשונים (לבד התוס' רי"ד דס"ל דלא מהני] וקשה דניחוש שמא חזרה ואף אי ידעינן אח"כ שנתרצתה מ"מ הוי שליחות שלא מדעת אע"כ כיון דהי' המנוי מצד המשלח וחלה השליחות מצדו בעי ביטול בפה שוב מצאתו בס' עונג יו"ט סי' קנ"ח שחידש דמהני חזרה בלב כ"ז שלא נתרצה השליח דלא כמש"כ יעוש"ה אבל גם לדעתו י"ל כיון דלא בעי דעת המשלח אף שהוא שוטה כעת יכול השליח לזכות בשליחותו כמש"כ ואין סתירה מגיטין דף ס"ג דשליח עקר לשליחותו ובודאי כיון שאינו רוצה נתבטל השליחות כיון שביטל השליחות (ובזה נחלקו אם השליח רוצה אח"כ להיות שליח אי מהני היכא שחזר מעצמו ועיין בתשו' פנ"י ובבית אפרים וכבר נסתפק בזה כעין זה בתשו' הרשב"א ח"ד] אבל היכא שהשליח רוצה בהשליחות וא"צ לאימלוכי בהמשלח מה לנו שנשתטה כן אפ"ל לשי' הרמב"ם ולא מצאתי סתירה גלוי' לזה

ו) ומה שהוסיף מעכ"ת לחזק סברתו דאם זה חשוב מנוי שליחות א"כ גם בכל הרוצה לכתוב גט לאשתו אמאי לא מהני כיון דעשה שליח למי שירצה לכתוב והרי שמע זה שרוצה שליחות מפי הבעל כיון דבזה חשוב מינוי שליחות מצד הבעל, הנה באמת בתוס' דף ס"ו ד"ה כל בתי' הראשון מבואר דגם בגט מהני כל הרוצה וגם לפי תי' השני אשר לפי הנראה מכוונים הם עם דברי הרמב"ן וכ"כ היש"ש לפי פי' הר"ן כוונת הרמב"ן לפי דמדעתו קאמר ולפ"ז באומר מפורש כל הרוצה לכתוב גט לאשתי יהי' שלוחי הי' מועיל וא"כ בזכי' אנן סהדי דהוי כמו שאמר מפורש וגם אם נפרש דכונת הרמב"ן לפי דבכתיבת הגט בעינן שמיעת קול ובעינן שליחות של ציווי י"ל ג"כ דהוי מינוי שליחות לכשיתרצה אלא שאין זה שליחות של ציווי כיון דאמר רק כל הרוצה ואף דל"ב שליחות בכתיבה לא מהני משום דל"ה לשמה משום שאין זה לשון של ציווי והבנת מעכ"ת בפי' דברי הרמב"ן הוא עפי"ד העונג יו"ט אך גם לדבריו יל"פ דדוקא בכתיבה דלכשיתרצה לכתוב גט לאשתו אז יהי' חלות השליחות וכלתה אמירתו ול"ה שמיעת קול מהבעל ול"ה לשמה וע"כ אנו צריכים לדון מדין ברירה למפרע והא קיי"ל דאין ברירה אבל בנתינה סגי לכשיתברר אח"כ ובזה שוב חל ג"כ למפרע וכמש"כ הנתיבות סי' ס"א והרשב"א בתשו' פ"ב ובעיקר דברי הרמב"ן יש לפרש ג"כ דס"ל כשי' הרמב"ם דלפי המסקנא ניחותא דמצוה מהני ואין כל הרוצה לשון שליחות כמש"כ הר"ן דמדעתו קאמר ובתרומה מהני משום ניחותא דמצוה דסגי גילוי דעת וכ"כ בס' נודע בשערים

והנה באומר לעשרה כתבו וחתמו ותנו גט לאשתי אחד כותב ושנים חותמים ואחד נותן וכ' הנוב"י בסי' צ"א דלהכי אין בזה חשש ברירה אף שלא יחד הבעל מי יהי' הכותב והחותם והנותן לפי שא"צ בירור למפרע והבעל מינה בדבורו שכל אחד יהי' שליח בעת עשותו יעו"ש [ועיקר חידוש הנוב"י בברירה שם כ"כ הר"ש בפ"ה דמע"ש והתוס' בב"ק דס"ט והרשב"א בת בתשובה] ולפי"ז בשחטו בו שנים ורוב שנים ורמז ואמר כתבו גט לאשתי דכותבים ונותנים לפי דדמי למסוכן ויעוי' בב"ש סי' קכ"א ס"ק י"א דלשי' הרמב"ם אין זה אלא ספק מדרבנן וכן בשכ"מ ונשתתק ולא חילקו בדבר בין רמז ואמר לשנים או לעשרה ואם נימא דגם לשי' הרמב"ם כל זמן שלא נתרצה השליח ולא חלה השליחות בפועל לכשנשתטה המשלח שוב לא יכול לקבל השליחות א"כ יחודש דין חדש דברמז ואמר לעשרה שלא נתברר השליח מתחלה רק בעת עשותו ובזה בעת עשותו הוה ספק תורה ומדלא חילקו הפוסקים קצת ראי' שאין חילוק בזה [אלא דגוף ד' הנוב"י שם תמוהים שהם