אחיעזר חלק אבן העזר קנב

וסופו לקוי לא חיישינן בכולא גופא ובחד אבר חיישינן ובנ"ד הוה כמו חד אבר ושוב כ' להקשות בשם קרן אורה מ"ט באמת לא מוקמינן בחזקה דמעיקרא שהי' לקוי מקודם ומתוך זה חידש דכיון שאין השעה שמסתפקים עלי' גלוי' וידועה וכמש"כ הרמב"ן בחזקת קרובות שאינן לפנינו וה"נ השעה שאינה ידועה לפנינו ולהכי חיישינן שמא נתרפא באיזה שעה שאינה ידועה לנו זהו תו"ד מעכ"ת לא מצאתי מקום בסברא לתירוצו והא רק חזקה שלא נתבררה בשעתה לאו חזקה היא אבל זמן הספק שלא נתברר לנו מאי איכפת לן כיון דהחזקה נתבררה והא ספק טריפות הספק ג"כ לא נתברר לנו באיזה שעה הי' או ספק נדה וכיו"ב לא נתברר לנו הרגע מתי נטמאה ובודאי שאין שום נפ"מ בזה וכיון דזמן החזקה נתברר אמרינן שלא נשתנה ולא יצא מחזקתו כל ימיו וחשש דשמא ימות הוא משום דהוה הספק בלהבא או משום דסוף אדם למות אבל בעבר בודאי מהני חזקה דמעיקרא להחזיק בחזקתו תמיד כל זמן שלא נתודע השתנות. ומשה"ק בס' קרן אורה במאי דמקשה הש"ס וניחוש שמא הבריא הא בדין דנוקמי בחזקה דמעיקרא נראה דלפי ההו"א בש"ס דמדמה סריס למום כמו במומים ל"ש חזקה לומר שישאר במומו ולא יעבור לפי שעל זה גופא אנו דנין אם המום הזה שנולד בו הוא מום קבוע או עובר ומסופקים בו אי פודין ושוחטים עליו והספק בא מתחלה אם זה נקרא מום קבוע או עובר ל"ש בו חזקה דמעיקרא דגם מעיקרא לא נתברר שהמום לא יעבור דאין החזקה שולל האפשרות דאין לומר דלהכי לא מהני חזקה משום שדרכו לעבור כמו שפירש"י בבכורות והוי חזקה העשוי' להשתנות דהא גם חזקה עשוי' להשתנות מהני מדין תורה כמבואר בריש נדה דלחולין מהני חזקה ורק לתרומה וקדשים החמירו וכמו שהאריך בזה הש"ש להשיג ע"ד המהרי"ט וגם אין לומר דלהכי לא מהני חזקה משום דאיכא חזקה כנגדה דקודם הוית המום לא הי' ראוי לפדיון ומוקמינן אחזקה דגם עכשיו אינו ראוי לפדיון מ"מ עדיין יקשה אי נימא חזקה להבא נימא כמו שאינו ראוי עכשיו להקרבה משום המום שבו כן לא יעבור המום ויפסול גם אח"כ מהקרבה ולא ישתנה וישאר מום קבוע אלא דבאמת ל"ש בזה ענין חזקה כמש"כ דעל זה גופא אנו מסופקים אם הוא מום קבוע או מום עובר וכיון דאפשר שיעבור המום ויתרפא לא חשוב מום קבוע והוה עובר ומה"ט מדמה הש"ס גם סריס חמה ששמו מחוי דכל שלא הי' עליו רגע אחד שלא הי' סריס זהו סריס חמה אבל כל שבהויתו לא הוקבע בו שם סריס ומספקינן אם הוא סריס חמה שאין לו רפואה או שזהו מין חולי אחר שיש לו רפואה על פי רוב ולהכי חיישינן שמא הבריא דלא אמרינן שהוא מוחזק בחולי זה בלי השתנות כיון שחולי עלול להתרפאות ואין לחולי חזקה שישאר בהויתו בלי השתנות וכיון שלא הוקבע ולא נתחזק בסריסות שאין לו רפואה חוששין שמא הבריא בינתים

ג) ונראה דלפי המסקנא כיון שבא מחמת חולי כל הגוף ואינו דומה למים ממילא הוקבע בו השם סריס ושייך בו ג"כ חזקה ולהכי באם היבם סריס חמה וניסת בלא חליצה מ"מ אם נתרפא אח"כ מאליו או ע"י רפואה ל"א שהוא בירור למפרע ורק שנתרפא אח"כ [ועי' בבכורות ד"ל דמבעי"ל אי לא איתסי למפרע הוי מומא או מכאן ולהבא הוה מומא] כיון שהוקבע הסריסות שבו ודוקא אם הי' המת שעה אחת ברפואה א"כ לא נתמעט משם מחוי כיון שנתרפא באותה שעה הרי שהי' לו שעת הכושר אבל ביבם לא משגחינן רק על שעת הכושר בשעת הנפילה וע"כ אף שנתרפא אח"כ אין זה בירור למפרע כיון שאין אני קורא בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שי"ל בנים וע"כ אין אנו חוששין שמא יבריא היבם ויתרפא ובפרט לשי' התוס' בקדושין דשמא קדש לא חיישינן ושמא יקדש חיישינן דחזקה אינה מועלת להבא וקשה דניחוש שמא יבריא והא לפי פשטות הגמרא דרק לפי שתחלתו וסופו לקוי לא חיישינן שמא הבריא בינתים וא"כ באם היבם סריס לא נודע סופו וניחוש שמא יבריא אע"כ דאף אם יבריא לא מהני ורק לשעבר אמרינן שאין זה שם מחוי כיון שראה רפואה שעה אחת כנ"ל ויעוי' בס' פסקי הלכות להגאון מו"ה דוד מקארלין בתשו' הנספחות בענין פצוע דכא מש"כ שם דאם נתרפא הוה בירור למפרע וצריכה חליצה אלא לפי שהוא חשש רחוק לא חיישינן ואינו נראה כן דהא בגמ' מקשה וניחוש שמא הבריא וגם לא נראה עצם הדין מד' הפוסקים שסתמו הדין דסריס חמה אינו חולץ ואין חולצין לאשתו

ומה שהעיר מעכ"ת בשוטה דהוה חולי הראש וא"כ בדין שנחוש דהוי כחד אבר נראה לפמש"כ דרק הסריסות מדמה הש"ס למום ול"ש בו חזקה דהספק במום גופא אם הוא קבוע ולא הוקבע בו הסריסות דגם באותה שעה לא נודע אם הוא סריס חמה משא"כ בשוטה דבשעת שטותו הוא מטורף לכל הדינים מוקמינן בחזקתו שלא נשתנה וראי' לזה דהא קיי"ל ביבמות דף צ"ו וקבעוה להלכה דאשת החרש והשוטה פטורה מן החליצה והיבום וקשה דניחוש שמא הבריא בינתים שעה אחת ובעל לשם קדושין והו"ל למיחש לחומרא כיון דהוה בחד אבר ודוחק לומר דדוקא בסריס חיישינן שמא הבריא בינתים והי' ראוי להוליד באותה שעה ושאינו ניכר לבני אדם מ"מ הא סתמא תנינן ואף שלא ראו בני אדם הנהגתו אלא כיון שהי' מוחזק לנו בשוטה לא חיישינן והגם שי"ל עוד דכיון שהי' מוחזק בשוטה וע"כ אף אם בעל לשם קדושין לא מהני כיון דעדי יחוד חשבוהו לשוטה הוה כמקדש בלא עדים מ"מ גם היכא שלא נודע לנו ויש להסתפק שמא ידעו עדים בדבר שהי' איזה יום שפוי בינתים בכל ימיו לא חיישינן [ועי' בב"י סי' קכ"א בדין עתים חלים ועתים שוטה שחוששין בכה"ג] אע"כ צ"ל או דשוטה הוה כחולה כל הגוף והכל הולך אחר הראש או די"ל כמשכ"ל דכיון דהוקבע לשוטה ממילא הוי חזקה ולא חיישינן שמא נשתנה כיון שאין דרכו להשתנות ורק בסריס אנו מסופקים לפ"מ דמדמה הש"ס למומים ועכ"פ הרי מוכח דבשוטה אין לחוש שמא הבריא בינתים ומכש"כ שאין לחוש בבריא שמא נתקלקל בינתים דחזקה דמעיקרא אף שעשוי' להשתנות מסייע לחזקה דהשתא דבזה מהני לכו"ע [ויעוי' בנדה דס"ח בפלוגתא דרב ולוי בנדה שבדקה עצמה ביום השביעי שחרית ומצאה טמאה ולאחר יום בדקה ומצאה טמאה דקיי"ל כרב דהיא זבה ודאי ולא מספקינן שמא פסקה בינתים]

ד) ומש"כ עמש"כ לדון משום כיון דזכין לשוטה יכולים ג"כ ליתן גט עבורו במקום דזכות הוא לו מצד זכין מאדם וע"ז כתב מעכ"ת דאף למ"ד זכי' מהני אף במקום דלא מצי משוי שליח אין על זה אלא תורת קנין וזכות אבל לא תורת יד ושליחות ובגט שצריך נתינה וטלי גיטך מע"ג קרקע לא מהני ואם שוטה אינו עושה שליח ל"ש כאן זכי' עכ"ד, המעין בלשון התוס' כתובות דף י"א שכ' בסו"ד ואע"ג דזכי' הוא מטעם שליחות ואין לו שליחות מה"ת הנ"מ בדבר שהוא קצת חובה כגון להפריש תרומתו כו' אבל הכא שזכות גמור הוא לו יש לו שליחות עכ"ל וכ"כ בכמה דוכתי וכן הוא בכמה ראשונים ומבואר מדבריהם דגם בקטן זכי' מטעם שליחות אלא דזכות גמור מועיל מן הדין מטעם שליחות אף שאין בו שליחות לשארי דברים וא"כ גם בשוטה כן הוא דזכי' מטעם שליחות ועוד דהא לשי' הרמב"ן והרשב"א דזכי' אינה מטעם שליחות אפילו בבר שליחות אלא גזיה"כ הוא וא"כ איך מהני זכי' בגט דהמזכה לגט במקום יבם ודוח"ל דס"ל כשי' רש"י דקנין אגב מועיל דהא