אחיעזר חלק אבן העזר קמט

הכא טעי כו' וקשה הא כיון שהבעל עשהו שליח לקבלה וגם בהא דעקר שליח לשליחותו לפי פירש"י הבעל עשהו שליח להולכה דאדיבורא דידה קא סמך אלא שהשליח לא קיבל עליו עכ"פ הרי מצד הבעל גלי דעתו ועשהו לשליח א"כ כי מטי לידה תתגרש מצד זכי' ומההו"א דאמר כיון שנתן עיניו לגרשה מימר אמר תגרש כל היכי דמגרשה אין להוכיח להיפוך דמהני גילוי דעת דשאני התם דלפי סברא זו יש בכלל שליחות לקבלה גם שליחות להולכה ויש בכלל מאתים מנה ואע"פ דמעיקרא לא אסיק אדעתי' לעשות שליח להולכה וכמו שפרש"י שם מ"מ הא ברצון של קבלה יש רצון של הולכה וגילוי דעת כזה בודאי מהני ול"ש בזה ישל"מ דבאותו שעה אנו יודעים רצונו שנתרצה שתתגרש בקבלת השליח מכש"כ שנתרצה לכשיגיע הגט לידה אבל לפי המסקנא דלא ס"ל הך סברא משום דהא טעי או כמש"כ רש"י לפי דהשליח עקר שליחותו והכי קיי"ל כהמסקנא כמבואר באהע"ז סי' ק"מ ותקשה דהרי עכ"פ גלי דעתו לגרשה ויגרש מצד זכות ועכצ"ל דלא מהני גילוי דעת וכל זמן דלא ידעינן שנתרצה באותו שעה אע"פ שנתרצה לבסוף הוי כיאוש של"מ (ויש להעיר בגיטין שם בקושית רבא ת"ש קטנה שאמרה התקבל לי גיטי כו' הא רבא ס"ל דיאוש של"מ הוי יאוש וא"כ לדידי' בדין שיועיל גילוי דעת ואף דטעי מ"מ הא נתרצה לשליח לקבלה ואם יהי' ריצוי לבסוף בדין שתתגרש] ולפי פרש"י דהשליח עקר לשליחותו דאדיבורא דידה סמך ושוי' לשליח להולכה אלא שהשליח עקר לשליחותו דלא ניח"ל בטירחא דהולכה י"ל לפמשכ"ל בס' התוס' בקדושין דכ"ג דכל היכא דמשוי לשליח בתורת שליחות ל"ש זכי' וכיון שהבעל עשהו לשליח להולכה אין ביכולת השליח לגרש בתורת זכי' להבעל, אבל לפי פי' הטור וכ"כ הריטב"א והשימק"ו בב"מ דגם הבעל לא שוי' לשליח להולכה כיון דהשליח עקר לשליחותו א"כ גם הבעל לא עשאו לשליח להולכה א"כ בדין שיהי' ביד השליח לגרש בתורת זכי', (אם לא דנחלק כיון דעכ"פ עשהו לשליח קבלה אף שאינו מועיל על פי דין אבל עכ"פ אי אפשר לבוא בתורת זכי'] וכי יש קפידא בדבר שנתרצה רק באופן זה ולא בתורת זכי' ומוכח מזה דלא מהני גילוי דעת על נתינה וטעמו של דבר משום דלא הוי זכות גמור וכמבואר בירוש' הרי שצווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה ודוקא שליחות אינו מתבטלת עד שיבטל המשלח בפיו ולא חיישינן שמא ביטל שליחותו אבל בגילוי דעת סגי חזרה בלב ולהכי חיישינן שמא חזרה כיון דלא עשאוהו לשליח. ואע"פ דלא דמי להירושלמי דמיירי באשה כמש"כ החת"ס באה"ע ח"ר סי' ד' דלא נאמרו הדברים הללו אלא באשה דטב למיתב טן דו וחיישינן שמא חזרה אבל באיש דלא מצינו כן ל"ח שמא חזר וע"ע בחת"ס חאה"ע ח"ב סי' מ"ג, מ"מ נראה דלא דמי גט לקידושין ובגט לא מהני גילוי דעת [ובשטר קידושין בהני דיני דגיטין ס"ג נראה דלשי' הרא"ש דמהני גי"ד מצד זכות מהני גם בכה"ג ותתקדש לכשיגיע לידה]

אולם י"ל דדוקא בסתם גט אפילו בצווחת להתגרש כיון שאין זכות ברור ניכר מגילוי דעת שלה אני אומר שמא חזרה בה כיון דסתם גט חוב הוא לאשה ומה שצווחה להתגרש הוא רק לפי שעה ולהכי בגיטין דס"ג דמיירי בסתם גט לא מהני גילוי דעת שלו ג"כ [ויתישב ג"כ דברי הטור שהקשיתי באות הקודם בנשתטה המשלח כיון דגלה דעתו לגרשה יגרשה השליח בתורת זכי' לפי מאי דס"ל דזכין לשוטה משום דסתם גט דהוי חוב לא מהני גילוי דעת.] אבל היכא דהגילוי דעת הוא בשביל זכות הניכר י"ל דזה דמי לזכות גמור והא בזכות גמור מספק"ל להש"ס במזכה גט במקום יבם ואי הוי זכות מהני ולא חיישינן שמא אין רצונה בכך וה"נ בזכות שיש בו חוב מ"מ כיון דאיכא גילוי דעת לזה הוי כזכות גמור ולא חיישינן שמא נשתנה רצונו וזהו דעת הרא"ש דס"ל דגלה דעתו לשדכן שרוצה באשה פלונית דיכול לקדשה מטעם זכי' אף דל"ה זכות גמור ויש בו ג"כ חוב משום גי"ד דמעיקרא משוי לזכות גמור ולא חיישינן שמא חזר מרצונו וה"נ בגילה דעתו שרצונו לגרשה לפוטרה מיבום דהוי זכות דמצוה וניח"ל אף דלא הוי זכות גמר מ"מ מהני גילוי דעתו לדון כזכות גמור ליתן גט לאשתו מטעם זכות, ובזכות גמור דעת האחרונים דמהני גם בזכין מאדם וגם בגרושין מהני בזכות ודאי דלא כמש"כ הקצוה"ח בסי' רמ"ג וסי' שפ"ב דלא מהני בגט תורת זכי' וכ"כ החת"ס אהע"ז סי' י"א דהלכה רוחת בישראל למכור חמצו של חברו בתורת זכי' וכ"כ הברית אברהם בסוס"י ק"א וכן נראה לה"ר מדהתוס' בגיטין דע"ב ד"ה קולו שכ' וי"ל דמסתברא דהרכנה דמתניתין מהני כמו קולו כיון דקים לן שמתרצה לא בעינן שמיעת הקול כמו תן גט זה לאשתי אם הי' זכות לה לא הי' יכול לחזור בו ואע"פ שהיא אינה אומרת כלום כיון שהיא מתרצה בלא שמיעת קולה הוי שלוחה כו' יעו"ש ומבואר מדהתוס' דריצוי גמור מהני כמו בדידה, ואף שדבריהם צ"ע ממה שהוכיחו ממזכה גט במקום יבם דהא בנתינה לא בעינן לשמה וגם לר' ירמי' דס"ל דבעי נתינה לשמה מ"מ כיון דמתגרשת בע"כ ולא בעינן דעתה ורצונה ממילא הוי לשמה משא"כ בכתיבה הא בעינן לשמה וכל זמן שלא שמע מהבעל הוי שלא לשמה וכמש"כ הרמב"ן והר"ן באומר אמרו לחלק בין גט למתנה וכ"כ הרשב"א בתשו' בח"ד וצ"ל בשי' התוס' דלא ס"ל חילוקם והעיקר תלוי ברצוי גמור וכיון דקים לן שמתרצה דמי לשמיעת קול והוי לשמה והא דאומר אמרו פסול לשי' התוס' שאינו מחלק בין כתיבה לנתינה ליהני מתורת זכי' משום דבסתם גט דחוב הוא לא מהני גילוי דעת כמשכ"ל ועוד כיון שמקפיד בתורת שליחות לא מהני בתורת זכי' כמשכ"ל מדהתוס' בקידושין כ"ג וכיון דמילי לא מימסרו לשליח לא מהני בתורת זכי', וכ"נ מד' הרא"ש בפ' האומר סי' כ' ונראה דוקא לענין ציווי הבעל הוא דבעינן שידבר בפיו ושישמע קולו אבל לענין שליחות האשה כל היכא דקים לן שהוא רוצה בדבר לא בעי שליחות ונ"ל דאיש ואשה שוין בזה כו' וא"כ י"ל בגילוי דעת בגט היכא דאיכא מצוה דדמי לקדושין לשי' הרא"ש ומש"כ השם ארי' לפקפק בזה דמשום זכות דמצוה מצוה בו יותר מבשלוחי ל"ש בזה בגט שכ' שהוא חולה ואין בכחו להחזיק הגט והא גם בהפרשת תרומה וחלה לשי' התה"ד דיינינן מטעם זכי' ולא אמרינן מצוה בו יותר מבשלוחו וכן בקדושין ולבד זה נראה דמצוה דגירושין שאינה מצוה אקרקפתא דגברא ורק דין מדיני התורה והמצוה בזה הוא משום תקנת עגונות והוא בכלל גמ"ח לא מצינו מצוה בו יותר מבשלוחו במצוה של גמ"ח בין אדם לחבירו ועי' בפתחי תשובה אה"ע סי' ל"ה ס"ק ב' ובאו"ח סי' ר"נ בשע"ת שם עכ"פ בשכ"מ מסוכן שאין בכחו להחזיק הגט ל"ש מצוה בו יותר מבשלוחו

יז) והנה הברית אברהם האריך להוכיח דד' הרא"ש המובא באה"ע סי' ל"ה דגלה דעתו לשדכן שרוצה באשה פלונית דיכול לקדשה דע"כ טעמא דהרא"ש דכיון דא"ל לשדכה הוי' כמה שעשאו שליח בפירוש דהכל יודעין למה נשתדכה ולא מדין זכי' מהא דקידושין דף נ"ט מ"ש חבירו כו' דסבר דלא טרח ולא סמכי' דעתי' לישוי שליח אלא באותו מקום אבל שלוחו דטרח כו' וחזינן לפי הו"א דליכא קפידא בזה וא"כ בחבירו ניהו דלא סמכא דעתי' לשוי' שליח מ"מ הא לא גרע מדין הרא"ש דחזינן דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו ונעשה אח"ז ממילא שליח לקדשה וכמ"כ הקשה מנזיר דף י"ב דבאחות ונתגרשה שרי דבמידי דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח ולמה