אחיעזר חלק אבן העזר קמד

הגט כשר ורק מדרבנן גזרו באופן דהמשלח לא מצי עביד באותו זמן שלא יאמרו שהמשלח בעצמו שוטה מגרש

ולפ"ז הטור דס"ל דהגט בטל מה"ת י"ל דהוא עפ"י הירושלמי דמפורש בו הטעם דבעת חלות הגרושין בעינן ג"כ שיהי' שפוי בדעת וא"כ זה אינו רק על נתינה אבל על כתיבה שלא נגמר אז הגרושין בדין שיהי' הגט כשר מה"ת והפרישה כתב לפרש בד' הטור שכ' ואם כתבוהו ונתנוהו וי"ו המחלקת הוא ואם כתיבה או נתינה קאמר ואין דבריו מוכרחים דמדמתחיל הטור בכתיבה גרידא אין כותבין אותו בעודו בחליו ולא הזכיר נתינה ואח"כ כתב ואם כתבוהו ונתנוהו משמע דכתיבה עם נתינה קאמר, אולם מד' תשו' הרא"ש כלל מ"ה סי' י"ח מבואר שם דאפילו אם בשעת נתינה הי' שפוי ובשעת כתיבה מטורף אינו גט מה"ת יעו"ש, אלא דעדיין יש מקום לחלוק ולומר דהרא"ש ס"ל דבעי שליחות בכתיבה או דחשש מספיקא לדעתם אבל לד' הפוסקים דס"ל דלא בעי שליחות בכתיבה הגט כשר מה"ת, ולהלכה י"ל דהוי ס"ס באיסור תורה ספק כדעת הרמב"ם דס"ל דאזלינן בתר מינוי השליחות שהי' אז שפוי בדעת וא"א מדבריהם ואפילו א"נ כדעת הטור דאינו גט מה"ת מ"מ שמא כדעת הפוסקים שא"צ שליחות בכתיבה והגט כשר מה"ת וע"ע במחנה אפרים בפ"ג מה' גירושין שהוכיח מהא דאין כותבין לכשנשתטה משום דבעי שליחות בכתיבה עי"ש. שו"מ בשושנת העמקים להפמ"ג שצידד ג"כ דכיון דלא בעי שליחות בכתיבה הגט כשר מה"ת גם לד' הטור ולפ"מ שהכריעו האחרונים רוב הפוס' ס"ל שא"צ שליחות בכתיבה יעוי' בב"ש סי' ק"כ וקכ"ג ובספק אם הי' שפוי בדעת בעת כתיבה בודאי יש להקל כיון דיש עוד ספק לומר דמודה בזה גם הטור כאמור (וגם היכא דאיכא ג' ספיקות דעת הש"ך להקל אף בחזקת איסור משום דחז"א נשתמש בהספק הראשון ומהני אח"כ הס"ס וה"נ נגד חזקת איסור א"א נשתמש ספק הראשון ומהני ס"ס לבד מה שהוא ספיקא דדינא דל"מ בו חזקה

] י) ואם הי' שפוי בדעת בעת הנתינה כ' הב"ש בסי' קכ"א סק"ה די"ל דגם הטור מודה דהגט כשר מה"ת ומקור דברי הב"ש נראה דנובעים מדברי הרשב"א בחדושיו לגיטין שכ' ומדברי רבותינו בעלי התוס' נ"ל דאין מקפידין אלא בשעת כתיבה ושלא כדברי הירושלמי והתוספתא וצ"ע עכ"ל, אבל זה תמוה ואינו מובן הטעם ובכונת הרשב"א צ"ל דס"ל כשי' הרמב"ם דאין זה אלא פסול מדרבנן ולא גזרו רק בכתיבה ולא בנתינה, שוב ראיתי בס' בית מאיר שדחה ג"כ דברי הב"ש מהאי טעמא דהרשב"א ס"ל דאאמד"ר דקאי בשי' התוס' דלא בעי שליחות בכתיבה ואאמד"ר ולא גזרו אלא בכתיבה, אבל לשי' הטור דס"ל דמדאורייתא בעינן כח המשלח בעת פעולת השליח א"כ בודאי בעינן כח המשלח בעת הנתינה יעו"ש

אולם בס' בית אפרים סי' קי"א צידד בסברת הרשב"א דלהכי בכתיבה פסול מה"ת משום כיון דבשעת כתיבה חסרה כונת הבעל לא קרינן בי' וכתב לה לשמה דעל שעת הכתיבה ממש אנו אומרים דבמקום הבעל קאי וזה מוכרח לשי' הפוסקים דלא מצרכי שליחות בכתיבה ולמה אין כותבין עד שישתפה הא בשעה שצוה הבעל הי' פקח ומיקרי לשמה ומאי איכפת לן דבשעת כתיבה אחזו קורדייקוס אע"כ דכיון שהקפידה תורה שיהי' בכתיבה כונה לגרושין לשמו ולשמה וכונה זו בבעל תליא ואע"פ שכותבין הגט ע"י שליחותו שלא בפניו מ"מ כיון שהוא שפוי בדעתו ומתחלה אמר להם לכתוב לשמה הרי הוא עומד בדעתו כמאז משא"כ היכא שנטרפה דעתו ובאותו פרק שכותבין הגט אינו בר כונה כלל לא מהני מה שציוה בתחלה וכ"ז בכתיבה דבעי לשמה אבל נתינה דלא בעי לשמה כמבואר בגיטין (דף פ"ו) רק דבעינן שיהי' לרצונו וכיון שציוה מתחלה אמדינן דעתו שאם הי' שפוי בתחלה לא הי' משנה דעתו ג"כ ואע"פ שעתה בעת הנתינה חסר דעתו מ"מ שינוי רצון אין כאן זהו תוכן דבריו בסברת הרשב"א והאריך בזה בדברים נכונים

אולם אין דבריו מספיקים להבין סברת הרשב"א דהא ע"כ ס"ל להרשב"א דאין השליחות מתבטלת וגם נתפסת אף שאין המשלח שפוי בדעת מדס"ל דאין מקפידים על שעת נתינה וכותבים גט לאשתו, וא"כ כיון דיש בזה תורת שליחות הרי כונת לשמה של השליח במקום המשלח בעת הכתיבה דהא השליח במקום הבעל קאי וקרוב לזה כתב ג"כ בס' תורת גיטין בחי' לגיטין דלא הוי לשמה לפי שלא ניתן לגרושין ולבסוף תמה ג"כ דהא ניתן לגרושין ע"י השליח יעו"ש ובאות הקודם העליתי דזה חשוב לשמה ולא דמי להא דיבמות דף נ"ב דהאומר לאשה וליבמתו לכשאכניסנה אגרשנה דעדיין אינה אשתו כלל ול"ש בזה גרושין כלל משא"כ בזה דגרושין איכא אלא דפומייהו הוא דכאיב להו וזה מוכרח משי' הרמב"ם דס"ל דכשר מה"ת גם בכתיבה גרידא אבל עכ"פ סברת הבית אפרים אינה מובן דכיון דנמסר לשליח מהכ"ת שלא יהי' כונת השליח די במקום המשלח והנה לס' הפוסקים שא"צ שליחות בכתיבה אבל עכ"פ ס"ל שאין השליחות נתפסת ובזה יש מקום קצת לומר כדבריו דכיון דהקפידה התורה שישמע מפי הבעל ואם לא כן לא הוי לשמה לפי שאין ביד השליח לגרשה שלא ע"י הבעל וכ"ז שלא שמע מפורש שרצונו לגרשה לא הוי לשמה וע"כ כיון שנשתנה הדעת והרצון אין זה לשמה באותה שעה שהוא מטורף [ובאות הקודם כתבתי שזה דוחק די"ל דבאמת לשי' הפוסקים הו"ל בכתיבה אאמד"ר ומה"ת כשר כמו שנראה מלשון הטור] אבל לדברי הרשב"א שאינו מקפיד על שעת נתינה וס"ל דהשליחות נתפסת א"כ השליח במקום הבעל קאי ודי לנו כונתו לכתוב את הגט

ובשיטת הטור דמודה לסברת הרשב"א דאינו מקפיד על שעת נתינה מה"ת כמש"כ הב"ש בודאי אאפ"ל כן דהא כתב ואם כתבוהו ונתנוהו אינו כלום א"כ ממנ"פ איך נפרש בדבריו אם כונת הטור דאם כתבוהו ונתנוהו היינו ו' המחבר כמשכ"ל לצדד דעל כתיבה כשר מה"ת א"כ מאי איכפת לנו שנתנוהו ג"כ כיון דאינו מקפיד על שעת נתינה וכתיבה גרידא לא בעי שליחות אלא נפרש כדעת הפרישה דאו או קאמר או כתיבה או נתינה א"כ מבואר מפורש דעל נתינה גרידא ג"כ אינו כלום מה"ת ולדבריו לא הו"ל להטור להזכיר כלל מנתינת השליח אלא שאם כתבוהו אף שנשתפה אח"כ המשלח ונתנוהו אינו כלום, והמחוור בזה בשי' הרשב"א כמש"כ הבית מאיר דדברי הרשב"א כשי' הרמב"ם דאינו פסול אלא מדרבנן ולא גזרו אלא בכתיבה ולא נתינה, אבל לשי' הטור דמדאורייתא אינו גט בודאי בנתינה אינו גט מה"ת דלא כהב"ש

יא) ולכאורה יש לדון בזה דיהי' הגט כשר מה"ת גם לשי' הטור היכא שהי' שפוי בשעת כתיבה ומטורף בשעת נתינה מטעם אחר עפמש"כ להעיר בסברת הטור דס"ל ג"כ דהשליחות אינה מתבטלת אף נתפסת אח"כ כיון שבעת המינוי הי' המשלח בר דעת והא דאינו גט משום דאין מעשה הכריתות נגמר ע"י שליח ורק הנתינה הוא ע"י שליח וכפי שי' הירושלמי דגם אחזו קורדייקוס בעת חלות הגרושין אע"פ שהנתינה הי' מקודם ג"כ אינו גט, ולפ"ז יש להעיר למ"ד עדים בחתומיו זכו להו דזכות הוא לעבד שיוצא מתח"י רבו לחירות ונשתטה האדון בין כתיבה לנתינה דלפמש"כ דגם לשי' הטור אין השליחות מתבטלת והוי מטי ליד העבד ע"י השליח והא