אחיעזר חלק אבן העזר קמב

בדין שיצטרך מינוי חדש על השליחות ועוד דבשליח שנשתטה תנינן בפ' כל הגט זה הכלל כל שתחלתו וסופו לדעת כשר ואם איתא כיון שנשתטה השליח ואינו ראוי להשליחות בדין שתתבטל המינוי ויעוי' בהגהות מל"מ בפ"ב מהל' גירושין וגם צ"ע דברי הירושלמי בפ' מי שאחזו דמבואר שם זרק לה גט ואמר לא יהי' גט עד למחר ואחזו קורדייקוס פלוגתא דר"י ור"ל ומאי ענין זה לזה דהא בזרק לה הגט הי' בעת הנתינה בר דעת משא"כ בפלוגתא דר"י ור"ל דנתבטל השליחות ואין כאן נתינה כלל

ונראה בשי' הטור דאין זה מצד ביטול השליחות אלא דס"ל דכל עצמותה של השליחות אינו ענין הנקנה להשליח שהרי ביד המשלח לחזור ולבטל השליחות בדברים בעלמא אלא שבשעה שהשליח ממלא את משלחתו ועושה השליחות אז יש לו הכח אבל לפני עשיתו אין לו שום הקנאה וכח ולפיכך כיון שנשתטה המשלח ואינו ראוי השליח לעשות את המעשה שאין המשלח ראוי לכך ממילא אין מעשה השליח כלום והגט בטל מה"ת דהא לא נקנה לו שום כח מתחלה רק בעת עשית המעשה אז נגמר הכח שלו וכיון שאינו ראוי המשלח לזה אין להשליח שום כח ולכשנשתפה המשלח ראוי השליח להשליחות ואין ביטול שליחות כלל אלא שאין קנין לשליחות וכל זמן שהוא ראוי מצד המשלח יש בידו לעשות המעשה ולשי' הרמב"ם נראה דע"י המינוי נתפס השליחות ומה שביד המשלח לחזור ולבטל השליחות הוא בגדר שיור בהמינוי דאדעתא דהכי לא מסרו לו שלא יהי' בידו לבטל, ויותר נראה לחדש בשי' הטור דאפילו אם נימא דלא נתבטל השליחות מ"מ אין השליחות מועיל רק על מעשה הנתינה דדמי כאלו נתן המשלח אבל מ"מ אינו עומד במקום הפועל בעצם הכריתות וכיון שאין הבעל ראוי לכריתות באותה שעה א"א שיחול הגט ופעולת הגרושין א"א להעשות ע"י אחר ואף דשוטה חשוב בר כריתות כמ"ש התוס' בגיטין דף כ"ב הואיל וראוי באם נשתפה מ"מ אין פעולת הגרושין נעשה באותה שעה ולפי"ז א"ש דברי הירושלמי בגיטין זרק לה גט ואמר לא יהי' גט עד למחר ואחזו קורדייקוס פלוגתא דר"י ור"ל דהא גם בשליח לא נתבטל השליחות ואיכא נתינה אלא דאפ"ה לא הוי גט דבעינן דבשעה שחל הכריתות יהי' הבעל ראוי לפעולת הכריתות וא"כ ה"נ בזרק לה גט בעצמו מ"מ כיון דבעת חלות הגרושין אחזו קורדייקוס תלוי בפלוגתא דר"י ור"ל

ובזה א"ש ג"כ מאי דמדמה הירושלמי שם וקאמר מחלפי' שיטתו דר"ל נתחרש או נשתטה ר"י אומר נדחית חטאתו ור"ל אמר אינו נדחית והא דבנתחרש או נשתטה נדחה חטאתו לאו משום ביטול השליחות הוא רק לפי דבעינן דעת בעלים וכמבואר בערכין דף כ"א ובזבחים די"ב ברש"י ד"ה נשתפה וא"כ מאי ענין זה אצל זה ולפמ"ש ניחא דכמו דבגרושין לא נתבטל השליחות והשליח בר דעת הוא ומ"מ א"א לעשות ע"י אחר כיון דפעולת הכריתות א"א לחול באותה שעה וה"נ בקרבן דבעי דעת בעלים ובעינן שיהי' בעת הקרבה בר דעת וראוי לאותו מעשה, [ולפ"ז יש להעיר בדברי הקצוה"ח סי' קפ"ח דבד"מ אם עשה שליח ונשתטה לא נתבטל השליחות אף לשי' הטור ואף דבעי דעת המקנה מ"מ סגי בזה דעת השליח ולא דמי לגרושין דאפשר דגוף פעולת הכריתות לא נמסר לשליח משום דאין ענין של שליחות יכול להמסר לאחר ורק דחשבינן נתינת השליח כנתינת המשלח אבל בד"מ גוף הקנאה נמסר לשליח דכמו שיכול להקנות את החפץ ולמסור רשות בעלים לאחר כן בידו למנות שליח שיהי' קנוי לו רשות בעלים דהשליח במקום הבעלים לגמרי משא"כ בגט אשה שאין זה דבר של קנין שבידו למסור לאחר ורק דבידו למנות שליח שיהי' נתינתו כנתינת המשלח, אבל כח הבעל אי אפשר להמסר וכיון שנשתטה הבעל ואינו בר כריתות אין ביד השליח לגרש ולא איכפת לן כלל במה שנשתטה המשלח אח"כ וכן נראה באם הקנה לאחר זמן ונשתטה בנתים דלא בעינן שיהי' בר דעת בזמן חלות הקנין וזה שאמרו בב"ב (קכ"ז) בנכסים שנפלו לה כשהוא גוסס הוא רק בדשב"ל לר"מ שאין הקנין א"א לחול מעכשיו שאינו בעולם רק כשיבוא לעולם ואז לאו בר קנין הוא משא"כ בדבר שבא לעולם וראוי הוא להקנות מעכשיו לא משגחינן על זמן חלות הקנין ועי' במחנה אפרים הל' זכי' סי' ט"ו ועי' בנתה"מ סי' רמ"ח ובדעת הקצוה"ח נראה דגם בקנינים לשי' הטור ידו של השליח נעשית כיד המשלח וכחו מסור להמשלח וכיון דהמשלח לאו בר הקנאה הוא באותו שעה לא מהני)

ט) והנה בכתיבת הגט אם נשתטה הבעל אחר שמינה השליח על הכתיבה לד' התוס' גיטין דף כ"ב וכן לכמה פוסקים דס"ל דלא בעי שליחות בכתיבה דוכתב לאו אבעל קאי א"כ מאי איכפת לן שאינו ראוי המשלח לאותו מעשה כיון שא"צ שליחות כלל וגם למש"כ בהסבר הדברים בשי' הטור דאין השליח במקום בעל ממש ורק שמעשה השליח ומעשה הנתינה שלו כמעשה המשלח אבל גוף הכריתות נעשה ע"י הבעל כ"ז שייך על נתינה שאז נעשה פעולת הגרושין אבל כתיבה שאינה אלא תנאי ומכשיר למעשה הגרושין מעשה השליח כמעשה המשלח, א"כ אף לשי' הפוסקים שצריך שליחות בכתיבה בדין שלא יהי' הגט בטל אם נשתטה המשלח אחר המינוי וכבר תמה בזה הפנ"י לשי' הפוסקים שא"צ שליחות בכתיבה יעו"ש בחי' לגיטין פ' מי שאחזו ותי' כיון דכתיב וכתב ונתן בעינן שיהי' בעת הכתיבה ראוי לנתינה יעו"ש והוא תמוה מנ"ל לבדות דרשות חדשות מה שלא נמצא מפורש בדחז"ל

ובס' תורת גיטין בחי' לגיטין שם ובתשו' בית אפרים חאה"ע סי' קי"א כתבו לחדש דכיון שאינו ראוי הגט לנתינה באותה שעה א"כ נכתב שלא לשם גרושין, ודוגמא למש"כ הרמב"ם בהא דיבמות (נ"ב] דהאומר לאשה לכשאכניסנה אגרשנה ואף ביבמתו דל"ה גט משום דל"ה לשמה לפי שאי"ר לגרושין באותה שעה וה"נ הוי שלא לשמה זהו תו"ד אך לפי"ז ראוי להתבונן א"כ גם לשי' הרמב"ם דס"ל דע"י המינוי נתפס השליחות והשליח במקום בעל מ"מ כל זה לענין נתינה שלא נתבטל השליחות אבל בכתיבה נהי דנתפס השליחות מ"מ כיון שאי"ר לגרושין ע"י הבעל שנשתטה ול"ה לשמה א"כ אף לשי' הרמב"ם יהי' הדין דבכתיבה אם נשתטה ל"ה גט מה"ת, אולם י"ל דהא בהא תליא דלשי' הרמב"ם דלא נתבטל השליחות והשליח במקום בעל ממש א"כ הוי ראוי לגרושין מן התורה ע"י השליח והוי כתיבה לשמה [ואע"ג דמדרבנן הגט פסול שלא יאמרו שוטה מגרש מ"מ י"ל דמה"ת חשוב זה לשמה דהא ע"י הגרושין תצא מן התורה מידי איסור א"א ולא יהי' רק איסור מדרבנן] אבל לשי' הטור דנתבטל השליחות היינו שלא נתפס השליחות כמשנ"ת וא"כ אינו ראוי לגרשה אף ע"י השליח והוי גט שלא ניתן לגרושין ולהכי הוי כתיבה שלא לשמה אולם לפי"ז יחודש דין חדש דהיכא שלא מינה את השליח רק על כתיבה ולא ניתן לגרושין ע"י השליח א"כ גם לשי' דרמב"ם ל"ה גט מן התורה דל"ה כתיבה לשמה כיון שאי"ר לגרושין לא ע"י המשלח שנשתטה ולא ע"י השליח שלא נתמנה על נתינה, שו"ר בהגהות רעק"א אהע"ז סי' קכ"א ס"ק ג' שנסתפק בזה. וכן נסתפק בנתן גט לגרשה לאחר ל' ונשתטה בינתים יעו"ש ותמוה שלא הביא ד' הירושלמי] ואם הצעה זאת נכונה אפ"ל דמדוקדקים בזה דברי הרמב"ם בפ"ד מהל' גירושין הט"ו אמר כשהוא בריא כתבו ותנו גט