אחיעזר חלק אבן העזר קמא

תנאי דוקא, אבל למאי דקיי"ל להלכה באה"ע סי' קמ"ה ס"ד דאם עמד אינו חוזר כרבה ורבא ובסי' קמ"א סט"ז במסוכן סתמו הדין דיכתבו ויתנו לה ונראה בלי שום תנאי ובע"כ צ"ל משום דיש דכתבו גלוי דעת על נתינה וכיון שלא פירש בתנאי להכי כותבים ונותנים גט לאשתו

וע"כ נראה לענין הלכה בנד"ד דאין אנו חוששין, שמא כיון המסוכן שיתנו לידו כיון דמשנתינו סתמא קתני המסוכן שאמר כתבו גט לאשתי כותבים ונותנים ומשמע דבכל אנפי איירי וע"כ משום דכיון דכונתו לגרשה כונתו שיעשו כל טצדקי לפוטרה בגט מתוך שהוא בהול ואם יהי' שהות ובכחו לגרשה בנתינה בידו יגרשה אבל שמא לא יהי' שהות בידו ויחלש שלא יהי' בכחו גם להחזיק הגט בידו כונתו שיגרשו הם ואף דעל כרחך גם על ידם צריך שיהי' שפוי בדעת בעת הנתינה אף לדברי הרמב"ם מדרבנן אבל שמא לא יהי' בכוחו להחזיק ולתת הגט בידה כונתו שיתנו הם ובכל טצדקי שיוכלו לגרש את אשתו יגרשוה ובפרט היכא שאמר מתחלה "גט אפ מיין ווייב" די"ל דכונתו שיגרשוה ורצונו שיגרשוה בשליחותו ואף דקסבר הי' לגרשה בעצמו מ"מ י"ל דבמסוכן כונתו שיהי' כפי היכולת ואם לא יספיק לגרשה יגרשוה בשליחותו, ואין אנו מחדשים בזה סברות חדשות אלא להסביר הדין הסתום דמשנתינו שסתמוהו גם הפוסקים הרמב"ם הטור והשו"ע ולא חלקו בדבר בין שהמגורשת בפני המסוכן שי"ל דכונתו לגרש בעצמו או שאין המגרשת בפנינו וע"כ דאין חילוק ואין קפידא בדבר וכן הסכים לזה בעל המחבר ס' חסד לאברהם כמבואר בס' שם ארי' בסוסי' מ"ט והשם ארי' דספוקי מספקא לי' שם פשיטא לו במקום אחר עיין בסי' ע"ד יעו"ש

ז) וכבוד ידידי הרב הגאון מוהר"ר שלמה הכהן נ"י מו"צ דפ"ק רצה לדון בזה עפמש"כ הרא"ש מובא באה"ע סי' ל"ה דגלה דעתו לפני השדכן דרצונו באשה פלונית דיכול לקדשה מטעם זכי' דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו ומקור הדברים מקדושין דמ"ה ודילמא ארצוי ארצי קמי' וה"נ כיון דגלי דעתי' שרצונו לגרשה ולפוטרה מיבם חשוב זכות שיש מצוה בדבר להתירה מכבלי העגון ובפרט היכא שהיבם במדה"י ומצד זכות כותבים ונותנים גט לאשתו עכ"ד וכבר קדמוהו בתשו' שם ארי' שם ודחה יעו"ש. אולם מגיטין ס"ג ע"ב בהנהו סהדי דכתבו תפאתה דלחד מ"ד עשו עדים שליחותם ולא מצו לכתוב גט אחר וכן בדף ס"ו בפלוגתא אי משוי אינש שליח ברא במקום אבא דאין הכונה דהוי כאומר בפירוש שהבן לא יהי' שליח אלא דמסתמא המינוי לא הי' על הבן וקשה דהא עכ"פ גלי דעתו שרצונו לגרשה א"כ יכתבו גט אחר או יעשה שליח מעצמו מתורת זכי' וראיתי בברית אברהם סי' צ"ו וסי' ק"א שהאריך בזה יעו"ש

ולכאורה י"ל דאין הכרח מזה דדוקא על כתיבה דבעי שמיעת קול מהבעל דאל"כ ל"ה לשמה ולא מהני גילוי דעת גרידא ועד"ז כתב הרמב"ן בחי' לגיטין גבי כל השומע קולי ולהכי גבי תפאתה בדף ס"ג ובדס"ו אי משוי שליח ברא במקום אבא הוא על כתיבה אבל היכא שנכתב הגט עפ"י צוויו לשמה על נתינה דלא בעי לשמה מהני גילוי דעת מצד זכות, ובזה י"ל ג"כ מה שדקדק בשו"ת ברית אברהם סי' צ"ו סק"ג ע"ד הר"ן והרשב"א שדייקו בהני סהדי דכתבו תפאתה דלחד מ"ד עשו עדים שליחותם ולא מצו לכתוב גט אחר ומוכח דבעינן שליחות ותירצו דהוא ג"כ מה"ט כיון דעשו שליחותם ל"ה לשמה וע"ז תמה הברית אברהם דמעובדא הראשונה דתפאתה אין ראי' די"ל שכבר נתנו לה הגט פסול וכמו שכ' הרמב"ם בפ"ב מה' גרושין ה"ח וכתבו וחתמו ונתנו לה וא"כ אין ראי' מזה דאף דלא בעינן שליחות בכתיבה מ"מ על הנתינה בעינן וכיון דעשו שליחותם על הנתינה לא מצו ליתן גט אחר דעל השני לא נעשו שלוחים בנתינה יעו"ש, ולפמש"כ אתי שפיר דאאפ"ל דעשו שליחותם מצד הנתינה דהא ע"ז מהני גלוי דעת גרידא וכיון דגלי דעתו ונעשה שליח על הנתינה גם שעשו שליחותן מצי למכתב גט אחר וליתן מצד זכי' כיון דרצונו לגרשה ועיקר הראי' מכתיבה דבזה לא מהני גילוי דעת ואלימא כתיבה מנתינה בזה [אלא שיש לדייק לפי ההו"א שהוכיחו מזה דבעי שליחות א"כ בדין שתהי' כתיבה כנתינה]

ומ"מ הדין דין אמת דלא מהני גלוי דעת על נתינה וכמש"כ הברי"א בסי' ק"א אות י"ז ויעוין בנודע בשערים קמא סי' י"א ולא מיבעי לשיטת הקצוה"ח והמרכה"מ דזכין מאדם לא אמרינן היכא שאינו מזכה לו חפץ אלא אף א"נ דאמרינן זכין מאדם וכמו שכתבו האחרונים ובס' באר יצחק בסי' א' האריך בזה מ"מ לא מהני גילוי דעת דאין זה זכות ברור וכמו שמבואר בירושלמי בפ' התקבל הגע בעצמך שצווחת להתגרש שמא חזרה בו דבגילוי דעת גם חזרה בלב סגי ולא בשליחות שאינו מתבטלת עד שיבטל בפיו משא"כ בגילוי דעת סגי חזרה בלב וחיישינן שמא חזרה וכמש"כ הנמוקי ביבמות ס"פ האשה שלום דלא מהני שאלת פיה דאין מזכין אותה למפרע ודוקא בזכות ברור אמרינן זכין לאדם שלא בפניו דאנן סהדי באותה שעה דרצון המשלח לזה ודמי כמו שעשה שליח בפירוש לכל מי שיעשה לזכותו או לטובתו אבל זכות שאינו ברור מצריכים אנו לדון על רצונו שלאח"כ ולא מהני משום דאין מזכין למפרע ודמי ליאוש שלא מדעת

ובנ"ד שהשכ"מ נתרצה אח"כ על הגט שניתן ע"י הסופר שאח"כ החל לדבר ודבר מעסקי הגט ונתרצה בזה יש לצרף שי' הרמב"ם דס"ל דמהני ניחותא דמצוה על למפרע כמש"פ כן בתרומה וכמבואר בשו"ע יו"ד סי' של"א וכמו שהאריך בזה בשו"ת ברית אברהם ובפרט לשי' בעל העיטור באה"ע סי' ק"מ דאם אמר הבעל לאחד זכי בגט זה והיא רוצית להתגרש מהני הזכי' דתתגרש משעה שבא הגט ליד השליח ויעוין בברית אברהם שם בשי' בעהע"ט דמהני בריצוי של אח"כ, ומ"מ עדיין אנו באים במבוכה כיון דספק אם הי' שפוי בדעת בשעת נתינת השליח לאשה ורק לשי' הרמב"ם דס"ל דכיון דבעת המינוי הי' שפוי מן התורה הגט כשר לדידי' בספק יש להקל אבל אם אנו באים לדון בתורת זכי' א"כ הוי ספק תורה אם הי' ראוי לחול הגט באותה שעה דאם לא הי' שפוי באותה שעה הגט בטל מה"ת כיון דאינו ראוי המשלח לגרושין באותה שעה זכי' מטעם שליחות הוא ואיך ראוי להמנות לשליח כיון שאין המשלח שפוי. ח) עתה ראוי לברר בדבר הספק הב' שנשתתק ולא נבדק בבדיקה כדין וספק אם הי' שפוי בדעת בעת כתיבה ונתינה והנה נודע מחלוקת הפוסקים הטור והרמב"ם דדעת הטור דבטל מה"ת ודעת הרמב"ם דכל שהי' שפוי בדעת בעת מינוי השליחות ואח"כ נשתטה בעת כתיבה ונתינה לא נתבטל השליחות ומה"ת הגט כשר ורק מדרבנן פסול שלא יאמרו שוטה מגרש ודעת הב"י דהיכא דסמי' בידי' ס"ל דל"ה רק פסול מדרבנן שלא יהי' פלוגתא רחוקה בין ר' יוחנן ור"ל והאחרונים חולקים ע"ז ודחו שי' הב"י מהלכה לפי דמסתימת דברי הרמב"ם נראה שאין חילוק בין סמי' בידו או לא אלא דכל שהי' שפוי בדעת בעת מינוי השליחות לא נתבטלה השליחות מה"ת ודעת הטור לפי הבנת המפרשים הוא דכיון שנשתטה המשלח ולא מצי למיעבד בעת עשיית המעשה נתבטל השליחות, אלא דאם נימא כן צ"ע לדברי הטור מ"ט כשנשתפה המשלח ל"צ השליח לאימלוכי בהמשלח והא כיון שנתבטל השליחות