אחיעזר חלק אבן העזר קלז

העיד בב"ד מתבטל ולשי' הריטב"א בעדי קידושין דהוי עדי קיום בודאי מתבטל ולשי' התוס' והרא"ש וסייעתם גם בעדי קידושין לא מתבטל על ידי עדי ראי' ויש סוברים דאפילו לשיטתם כל שהוזמנו להעיד נתבטלו ויש חולקים בזה וגם שי' הרי"ף בתשו' שאם לא הכירו הכשרים בקורבתו או בפסלותו של הפסול לא נתבטל, עכ"פ נראה דהוי ספק קידושין ואף דכנסה אח"כ הא מבואר באה"ע סוס"י ל"א דדוקא היכא דאדם יודע שאין קידושי קטן כלום או בפחות משו"פ נתכוין אחרי כן לשם קידושין אבל במקום דאיכא למיטעי צריך קידושין אחרים והא כתב התוס' בכמה דוכתי ושארי הראשונים דדוקא במקום שאין פלוגתא אמרינן אדם יודע א"כ הכא בביטול הקידושין משום צירוף קרוב או פסול שנחלקו בזה הראשונים בודאי דל"ש לומר אדם יודע ובפרט שלא ידעו כלל שיש בזה דין פסול בעידי קידושין בכה"ג א"כ הוי ספק קידושין מן התורה

ולמשנ"ת דבחיי"ל שלא הכיר בה בהטעתו נראה שא"צ גט אלא מדרבנן כיון שהי' בזה גילוי דעת שאין רצונה להתקדש לכהן שאסורה לו ורק שהטעה ובגילוי דעת והטעתו א"צ גט אלא מדרבנן וכמש"כ בתשו' מלבושי יו"ט נראה דבכה"ג שיש בזה פסול דקרוב או פסול הוי רק ספק בקידושין דרבנן ואפילו אם נחמיר ונאמר דגם דהטעה את האשה הוי ספק קידושין שמא נתרצית בכל גונא והוי ספק קידושין, מ"מ הרי יש בזה ס"ס בחלות הקידושין ומוקמינן לה בחזקת פנוי' וכיון שהוא מקום עיגון גדול לדעתי יש מקום להתירה באופן שיסכימו לזה שני רבנים מגדולי ההוראה

ומש"כ מעכ"ת לתמוה בדין כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה דפליגי אם יש לה מאתים או מנה וגט צריכה לכו"ע הא האומדנא בודאי שמקפיד ע"ז ויתבטל הקידושין עכ"ד, הנה באמת דעת הב"ש בסי' ס"ח עפי"ד התוס' בכתובות ד"י שא"צ גט ובפשוטו נראה דהוי כשאר מומין דקידשה סתם למאי דקי"ל בסי' ל"ט צריכה גט מספק וכ"כ הגרעק"א בשו"ת הנספחות לס' דרו"ח ובהפלאה כתב משום דכנסה ואין אדם בועל בעילתו ב"ז וע"ז יש להשיב משום דבזה א"א להתברר לו קודם שבעל וכבר האריכו בדבר זה האחרונים ואכ"מ

סימן כ"ח

מ"ח תר"ס ווילנא

בענין גט שכ"מ מסוכן

ע"ד שאלת הרה"ג האבד"ק דלהינוב אודות הגט שסידר לשכ"מ מסוכן ששאלו אותו אם יתן ג"פ לאשתו וענה הן וא"ל עפ"י דברי הרב המסדר לסופר לכתוב גט לאשתו ולעדים לחתום כנהוג, והי' שפוי בדעת עפ"י דין המבואר בשו"ע סי' קכ"א ברמ"א שם ואח"כ נשתתק בעת כתיבה ונתינה וקצת בדיקות והוכחות היו שהי' שפוי בדעת גם בעת שנשתתק וסימני גוסס לא נראו בו ואח"כ על השאלה אם לתת ג"פ לאשתו לא הי' יכול לענות ולא ענה שום דבר לא בדבור ולא ברמיזה מתוך כובד החולי. ולא הי' בידו כח להחזיק הגט וצוה הרב המסדר שיתן הסופר הג"פ לאשתו וסמך א"ע על הא דקיי"ל כר"ש שזורי דמסוכן שאמר כתבו גט לאשתי אע"פ שלא אמר תנו כותבים ונותנים גט לאשתו וכמבואר בשו"ע סי' קמ"א ואחר כן דבר דברים אחדים וידע ממסירת הגט ונתרצה ואחר כמה שעות ממסירת הגט ע"י הסופר שחל"ח ועפ"י כתב פטור שנתן הרב המסדר להאשה ניסת לשוק לאחד פה ואח"כ בה הרב המסדר הלום להודיע תוכן הענין והעיר בחששות א) דאולי דינא דר"ש שזורי רק היכא שהמסוכן מתעורר מעצמו ורצונו שתתגרש ומחמת בהילות לא אמר תנו משא"כ היכא שמשיב על שאלת הרב המסדר ובפרט שמיחד עדים לחתימה י"ל דרק לכתיבה ולחתימה משוה שליח ולא לנתינה, ב) כיון שנשתתק השכ"מ ולא נבדק בבדיקה כדין יש ספק אם הי' שפוי בדעת בעת כתיבה ונתינה והוא מקום עגון גדול שהיבם הרחיק נדוד ולא נודע מקומו זהו תוכן השאלה

א) ואבוא על סדר דברי הרב השואל במה שנסתפק מתחילה בדינא דמסוכן אם הוא דוקא במתעורר מעצמו משא"כ היכא שמשיב על שאלה כבר העיר מזה בשו"ת שם ארי' חאה"ע סי' מ"ט ולא העלה דבר ברור והנה הש"א בעצמו כתב דפשטא דמתניתין דר"פ מי שאחזו מי שנשתתק וא"ל נכתוב גט לאשתך כו' הרי אלו יכתבו ויתנו משמע דאף ע"י שאלה כותבים ונותנים וכן מבואר מדברי הפנ"י בפרש"י שם וכ"כ התוס' בדף ע' ד"ה ואמר וכ"כ הלח"מ בפ"ג מה' גרושין אלא שהש"א חוכך בזה לומר דמתניתין לאו דוקא נקט נכתוב גט כו' דגם על הנתינה שאלו אותו אבל מסתימת דברי הפוסקים הרמב"ם והטוש"ע שסתמו הדין כלשון המשנה מבואר דאין חילוק בנשתתק אם ע"י עצמו או משיב על שאלה ואם שאין ראי' מכרעת דאפ"ל ולחלק דדוקא בנשתתק שמשיב על כתיבה דמאי הו"ל למעבד כיון דאשתקיל מילולו וכיון שכונתו לגרשה בודאי על תנו ג"כ כונתו אבל בחולה המדבר י"ל דמדלא סיים למילתיה אין כונתו על נתינה ורק במתעורר מעצמו איכא אומדנא אבל במשיב אין בתשובתו יותר מעין השאלה, ובזה אפ"ל קושי' הלח"מ בפ"ב מה' גרושין על דברי הרמב"ם שפסק בנשתתק והרכין בראשו על כתיבה . דמהני ואלו בכותב בכת"י מצריך לומר תנו דדוקא בהרכנה כיון דא"י לדבר ולגמור הדברים ע"כ מהני הרכנה על כתיבה כמו על נתינה אבל בכותב בכתב ידו כתבו ולא סיים תנו לא מהני דהו"ל לסיים אבל מ"מ אם שאין הכרח לזה מסתימת דברי הפוסקים נראה שאין חילוק גם בשכ"מ המדבר בין אומר מעצמו או משיב

וקצת יש לה"ר מגיטין דף י"ג דר"ז לא מוקי מתניתין בשכ"מ מדקתני האומר תנו גט זה לאשתו ושכ"מ אע"ג דלא אמר תנו נותנין ואם איתא הול"ל דמתניתין בשכ"מ איירי אלא שהי' בדרך תשובה ומשמע דבכל אנפי בשכ"מ סגי בכתבו גרידא וכה"ג מוכיח הרמב"ן בחדושיו לגיטין דבכל חולה כותבין ונותנים מדלא מוקי למתניתין בשכ"מ שאינו מסוכן יעו"ש, [דאי"ל דכונת הש"ס דהו"ל לאשמעינן בדרך אגב דינא דר"ש שזורי דא"כ גם ראיות הרמב"ן אינו אע"כ דס"ל דהוכחת הש"ס דשכ"מ בכל אנפי סגי בכתבו גרידא] אלא שיותר יש להסתפק בזה בשכ"מ