אחיעזר חלק אבן העזר קלה

כן דאין לה כתובה ורש"י פירש שם שהטעתו ואמרה שלא נתקדשה מעולם ובכה"ג הוי מקח טעות וא"צ גט מן הדין ומה שפסק הרמב"ם דאם קידש חייבי עשה ולא הכיר בה חייב בכתובה ותוספת כתובה היינו ג"כ בסתמא דפשע שלא חקר ואמרינן דנתפייס והאריך בזה ומסיק דהיכא דהטעתו אין לה תוספת לכו"ע ואינה צריכה גט מן הדין כמו אילונית שלא הכיר בה ומדרבנן תלוי במחלוקת הפוסקים באילונית דלשי' הפוסקים דאילונית א"צ גט אפילו מדרבנן גם חיי"ל שהטעתו א"צ גט ובזה מישב דעת הב"ח בסי' קכ"ז מה שהשיג עליו הטו"ז על מה שהביא הטור בשם הרא"ש בתשובה דאם נתגרשה בגט מוקדם ולא נודע הפסול עד שקידשה דלא תפסי קדושין וא"צ גט ממנו ומותרת לחזור לראשון ותמה הב"י על זה הא פסול מוקדם אאמד"ר ומישב הב"ח כיון דלא נודע הפסול עד אחר קדושי שני א"כ קדושי שני הוי קדושי טעות דאלו הוה ידע מהפסול לא הי' מקדשה והטו"ז השיג על זה מסי' ל"ט דהמקדש אשה סתם ונמצא עליה מומין הר"ז מקודשת מספק ובזה מיושב ד' הב"ח דס"ל דמום דאיסור לא גרע ממום דאילונית והרא"ש לשיטתו דגם מום דאילונית לא בעי גט כלל ולבסוף מסיק דאפשר דמום דאיסור יש יותר לחוש מדבריהם שלא יאמרו א"א יוצאת בלא גט אף לשי' הפוסקים דאילונית א"צ גט אפילו מדבריהם ותמה על דברי הנובי"ת שהצריך גט מן הדין בהטעתו זהו תו"ד

ולכאורה חדושו מתמיה מדהתוס' ביבמות צ"ב ביבמה שניסת לשוק דכסבורה שלא הי' לה יבם והי' טעות אצל שניהם וגם אי נימא לחלק משום דיהי' מותר בה אחר החליצה לפי שהנשואין היו בשוגג יקשה מד' תשובת הר"ן סי' ס"ג שנמצא אח"כ שהגט פסול מספק והצריך גט מן השני ודוחק גדול לומר שזהו רק מחשש דבריהם שלא יאמרו א"א יוצאת בלא גט דהא כיון דהוי ספק פסול א"כ ספק דרבנן להקל דשמא הגט הראשון פסול בודאי וא"צ גט מן השני כלל ובזה ל"ש לומר שהי' להם לחקור כיון שיצא מתחלה הגט כשר ואח"כ נודע מפסולו, אולם י"ל דשאני בנידון הר"ן דגם אחרי קדושי שני יש לה תקנה ע"י שיגרש הראשון בגט כשר וראוי' להתקיים ועל כן לא הוי קדושי טעות ולפיכך צריכה גט מהשני, אולם לפ"ז נסתרים ד' הב"ח דאם נתגרשה בגט מוקדם ולא נודע הפסול עד אחר שנתקדשה הא יש לה תקנה על ידי שיגרש הראשון גט כשר דתהי' מותרת לשני ולא הוי קדושי טעות, ובפרט למש"כ הב"ח דאף אם בנה מורכב על כתיפה יוצאת בלא גט ומותרת לראשון הא כמו כן מותרת לשני ע"י שיגרש הראשון, וגם אם נימא דאסורה לראשון ושני כמבואר במשנה דגיטין דע"ט דתצא מזה ומזה וכמו שתמה הגט פשוט על הב"ח מ"מ לפי סברא זו בעת הקדושין לא הוי קדושי טעות דהא היתה רשאית להשני ע"י גרושין מן הראשון לפני הנישואין וממילא אף שנאסרה אחרי כן מ"מ בעת הקדושין לא הוי קדושי טעות, ועפי"ז יחודש דאם הי' הקדושין תחת החופה למש"כ הריטב"א דגם בנכנסה לחופה ול"נ תצא מזה ומזה דחשיב עבדי איסורא ובכה"ג הוי קדושי טעות דאין עוד תקנה על ידי שיגרש הראשון וגם הר"ן יודה בזה

ג) והנה בד' הר"ן שכ' דבלא הכיר בה צריכה גט י"ל דדוקא בלא הכיר בה סתמא אבל בהטעתו דגם ר"ה מודה דאין לה כתובה י"ל שא"צ גט אפילו מדבריהם ודוקא בלא הכיר בה קיי"ל במומין באה"ע סי' ל"ט דבקדשה סתם וכנסה סתם דצריכה גט מספק דלא כרבא וה"ה בחיי"ל משא"כ בהטעתו דבכה"ג גם ר"ה מודה דאין לה כתובה מן הדין א"צ גט ורק דהחמירו כמו באילונית, ובאמת לא מצינו מפורש בזה שצריכה גט מדבריהם, ולהמחברים דס"ל דבלא הכיר בה צריכה גט מדבריהם וגזרינן אטו הכיר בה כמו כן י"ל בהטעתו, אבל אם נימא דבלא הכיר בה צריכה גט מדינא דמסתמא מדלא חקר נתפייס אפשר דבהטעתו אפילו מדרבנן א"צ גט דהא קי"ל באה"ע סי' ל"ט בקדשה סתם וכנסה סתם דצריכה גט מספק דספוקי מספק"ל דלא כרבא, ועי' ברמב"ם בפ"ז מהל' אישות ה"ח ובד' המ"מ שם דפסק כרבא נגד רבה דבתרא הוא ולהכי לא מצינו שהחמירו מדבריהם להצריך גט וגם במומין שכל הרמב"ם את לשונו וכתב דהמקדש אשה סתם ונמצא עליה אחד מן המומין הפוסלים בנשים הר"ז מקודשת מספק וי"ל דוקא סתם מומין אבל מומין הגדולים הפוסלים גם באנשים א"צ גט כלל לפי שבודאי מקפידים עליהם דלרבה דס"ל דהוא מדבריהם ה"ה במומין הגדולים שלא תהא א"א יוצאת בלא גט אבל לרבא דספוקי מספק"ל אי קפדי י"ל דהיכא דבודאי קפדי א"צ גט אפילו מדבריהם ולהכי לדידהו גם אילונית א"צ גט ולפי פסק הרמב"ם והשו"ע כרבא בדין דבחיי"ל באופן שבודאי מקפידים ולא נתפייס א"צ גט אפילו מדבריהם אם כן אפשר דלא החמירו כלל מדבריהם ובפרט לשיטת הפוסקים דגם באילונית שלא הכיר בה א"צ גט אפילו מדבריהם ולא מצינו שהחמירו בכה"ג דהוי מקח טעות בדברים שמקפידים בודאי היכא שהטעתו א"צ גט כלל ומה"ט אפשר דגם בהטעתו בחייבי לאוין א"צ גט

וראיתי בהפלאה כתובות דק"א, שתמה בהא דקאמר הש"ס לא תימא הא סתמא אלא כנסה בחזקת שהיא כן ונמצא שאינו כן דבמאי מיירי אי בתנאי מפורש הא בכה"ג מאי איריא דאין לה כתובה הא גט נמי לא תיבעי ואם בלא תנאי רק שהטעתו כמו שפירש"י מאי נפ"מ הא סתמא בחזקת בתולה ותי' דמיירי בתנאי אלא שדרה עמו אח"כ דגט בעי אבל כתובה לא משום דהכתובה הוא רק על תחלת נשואין אף אם הוא באיסור יעושה"ט, ובאמת בפשוטו דרש"י צודקים דשאני לא הכיר בה סתמא מהטעתו דלא הכיר בה אפשר דהי' מתפייס כמש"כ הר"ן וגם גוף דיוקו מאי איריא דאין לה כתובה הא גט נמי לא תיבעי אינו מובן דרק במשנתינו דתני אין לה כתובה דייק הש"ס הא גיטא בעי משא"כ בזה דתני דיש לה כתובה ורק דדייק הש"ס הא כנסה בחזקת שהיא כן ונמצא שאינה כן כמו דאין לה כתובה גם גט לא תיבעי אבל עכ"פ מדרש"י מפורש דלא כהפלאה וגם בהטעתו שהיא בתולה ושלא נתקדשה אף שלא היתה תנאי מפורש אין לה כתובה ואפשר דבכה"ג גם גט א"צ וכמו שחלוק לר"ה לענין כתובה

ד) והנה היכא שהבעל הטעה את האשה שאמר לגרושה שאינו כהן והוא כהן הי' נראה דבכה"ג איכא אומדנא גדולה דאדעתא דהכי לא נתקדשה ולא אמרינן טב למיתב טן דו בכה"ג שאינה ראוי' כלל וכמש"כ הפוסקים דהא דאמרינן ביבמה שנפלה לפני מוכ"ש טב למיתב טן דו משום דלבעלה ראוי' בודאי ונכנסת אל הספק שמא תפול ליבם אבל באם אינה ראוי' לבעלה כלל דאסורה לדור עמו וכופין לגרשה בודאי ל"ש טב למיתב טן דו ועוד דגם אשה לא ניח"ל דליתחל איסור על ידה וכמו שאמרו בקדושין וכבר הרגיש בדבר הנובי"ת בסי' קכ"ב בהשמטות די"ל דלהכי ל"א אומדנא בלא הכיר בה בחיי"ל משום דבידו לגרשה אח"כ ואע"ג דבמומין ונדרים ל"א הכי אבל בחיי"ל י"ל דלהכי מתפייס וערב לו המקח לפי שעה שהוא בשוגג ואם יתודע לו שהיא מחיי"ל יגרשנה אח"כ כדין ולא דמי למוכר בשר טריפה תחת כשירה דהוי מק"ט משום דאין לטריפה תקנה אלא לבטל המקח אבל באשה בידו לגרשה ואף דיתסר בקרובותיה דלרבא באשה חשובה מקפיד אך