אחיעזר חלק אבן העזר קכט

וגם למה שהביא הריטב"א שם בהא דאר"נ עדות מיוחדת כשרה בד"מ לפרש בשם הראב"ד ז"ל דר"נ ה"ק דעדות מיוחדת כשר בד"מ בשכולה כשרה ולאפוקי אם הי' אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה כיון דהלואה אחת היא עכ"ל דקדק בלשונו כיון דהלואה אחת היא דאף לריב"ק דבב' הלואות מצטרפים התם לאו משום צירוף הוא, וע"כ אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול אין עדותם מתבטלת ורק בהלואה אחת חידש ר"נ דבד"מ דעדותם כשרה באחד רואה מחלון זה חשוב ראי' אחת ודוקא בד"נ דעדותם פסולה אין זו ראי' אחת ושפיר מקשה הש"ס א"ה דחשוב ראי' אחת לענין קרוב או פסול בד"מ בד"נ תציל

והקצוה"ח בסי' ל"ו ס"ק ב' בנה יסוד על דברי הראב"ד דבד"מ לא בעי כלל לצירוף ראי' והגדה ואפילו בהלואה אחרת כיון דבד"מ אפילו הלואה אחר הלואה מצטרפים ממילא גם לענין קרוב או פסול מתבטל אפילו בהלואה אחרת יעו"ש ואין אני רואה התחלת יסוד מד' הראב"ד ונהפוך הוא שהרי דקדק הראב"ד בלשונו כיון דהלואה אחת היא אף דלריב"ק קאי הרי דדוקא בהלואה אחת בטל צירוף קרוב או פסול וגם להראב"ד י"ל דבעי צירוף ראי' והגדה וכל זמן שלא נצטרפו אין לזה דין קרוב או פסול ורק שחידש הראב"ד דדוקא בד"נ דעדות אחד רואה מחלון זה פסולה וע"כ פסול זה אינו מבטל בכה"ג צירוף קרוב או פסול אף דנצטרפו בראי' דבכה"ג אין זה צירוף משא"כ בד"מ דעדותו כשירה וכיון שנצטרפו בראי' מהני לבטל קרוב או פסול אבל אם לא נצטרפו בראי' ובהגדה כלל אין לזה דין קרוב או פסול לבטל העדות ולד' הקצוה"ח מפירושו בד' הראב"ד א"כ תמוה קושית הש"ס א"ה בד"נ תציל דא"כ הו"ל להקשות דתציל אפילו בב' מעשים כמו דמבטל העדות אחר הלואה אלא הנכון כמש"כ דבהלואה אחר הלואה אין זה מדין צירוף לריב"ק ורק דלריב"ק לא בעי צירוף בד"מ וחידש ר"נ לפי פי' הראב"ד הוא רק בהלואה אחת דאף שלא ראו זה את זה דכשירה בד"מ דמבטל הצירוף כיון דהוי ראי' אחת ורק בד"נ דעדות מיוחדת פסולה הדין מפריד הראי' אבל בהלואה אחר הלואה דאין כאן צירוף והגדה ל"ש פסול דקרוב או פסול ובל"ז דברי הקצוה"ח אינם נכונים מצד הסברא דהא בכל מקום דצירוף קרוב או פסול מבטל העדות אף שיבוטל העדות מ"מ הצירוף במקומו עומד דהא נצטרף בראי' ובהגדה ואף בעדי קיום של קידושין בצירוף קרוב או פסול דמבטל העדות ואין כאן קיום של קידושין כלל ואין כאן ראי' כלל מצד הדין מ"מ הא נצטרפו על ראיית מעשה הקדושין בפועל אבל בהלואה אחר הלואה שלא נצטרפו בראי' ובהגדה ורק הדין שב"ד מצטרפים מחשב צירוף א"כ בראיות הפסול שעל ידו לא יחויב מנה ולא יהי' צירוף של דין כלל וא"כ איך יבוטל ע"י צירוף קרוב או פסול של הלואה אחרת הא גם צירוף של דין חיוב ליכא בקרוב או פסול]

יג) ולמשנ"ת בגיטין וקדושין דבין לשי' הר"ן ובין לשי' הב"י עדות מיוחדת אם לא ראו הקדושין שנים כאחד לא חל הקדושין כלל וכדמפורש בתוספתא נתיחדה שחרית וערבית א"צ גט ובעינן צירוף בראי' ובהגדה בקדושין דעת הכנה"ג הובא בקצוה"ח סי' ל' ס"ק ח' דמקשינן לראי' כמו בד"נ א"כ בטל הצירוף גם לר' יוסי [והכנה"ג כתב דעדות מיוחדת בהגדה תלוי בפסול עדות מיוחדת בראי' בקדושין ומאן דלא בעי ראי' כאחד לא בעי הגדה כאחד וצ"ע דהא אין מחלוקת בדבר דהא גם לשיטת הבית יוסף על חלות הקדושין לא מהני עדות מיוחדת כמפורש בתוספתא ואולי נאמר דמה שלא חלו הקדושין הוא לפי שאין עדי קיום בדבר ועל נאמנות הקדושין אם העיד העד שנתקדשה בפני ב' וכן עד שני ממעשה קדושין אחרים שפיר מצטרפים לשי' הב"י ומקשינן לפ"ז הגדה לראי' של נאמנות ולא לראי' של חלות הקדושין וצ"ע ועי' מקנה חי' אה"ע סי' מ"ד], ולמש"כ לרב פפא דס"ל דהמקדש בע"א חוששין לקדושין לר"י אף אם נמצא קרוב או פסול שפיר חוששין לקדושין אבל לרבי דס"ל דנמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותו בטילה אף בד"מ משום דס"ל דהוא פסול עצמית וכאלו כל העדים קרובים או פסולים ממילא גם למ"ד המקדש בע"א חוששין לקדושין עדותו בטילה וחשש המורה בתשו' מוהר"מ פאדוואה הוא לפ"ז רק למה שחשש להלכה כר"י ולרב פפא כנ"ל

יד) והנה בגוף השאלה ששאל מאתה הטבעת להראות לו למען יראה איכותו ואח"כ נתן הטבעת על אצבעה וקידשה ובאותו היום שאלה אשה אחת ממנה מה האהבה שביניהם והשיבה שאלו מאתו דעתו ע"כ לשון השאלה אם כי לא נמצא מפורש בראשונים הדין אם קידשה בשאלה או בפקדון ששאל מאתה או שהפקידה אצלו ורק קידשה בגזל או בחמס ובגניבה ובכנסי סלע זו בחוב המבואר בגמ' והי' צדדים לחלק מזה אך הפוסקים סתמוה ומדברי המהרי"ט ח"ב סי' קל"ח נראה דאין חילוק בדבר ובלא שדיך יכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי היכא שקיבלה בשתיקה ולא אמרה הן ואעפ"י דגבי כנסי סלע שאני חייב לך מבואר באה"ע סי' כ"ח ס"ג דדוקא שאמר סלע זו שאני חייב לך אבל כנסי סלע זו סתמא אעפ"י שחייב לה והגיע ז"פ מקודשת ואינה יכולה לומר לפרעון קבלתי יעוי' בלח"מ פ"ה מהל' אישות הי"ג דגבי גזל אע"ג דנותן לה סתם אנן סהדי דהיא קבלה בתורת גזל שלה ורק לגבי חוב אמרינן דאפשר שיפרע לה החוב אחרי כן משא"כ גזלן יעו"ש מ"מ נראה לחלק דדוקא גבי חוב דהלואה דלהוצאה ניתנה א"כ ברשות הלוה איתנהו א"כ היכא שקידשה בסלע אף דחייב לה סלע אמרינן דלשם קדושין קיבלה והחוב יפרע לה אח"כ אבל היכא ששאל ממנה חפץ דמחויב להחזיר לה דשאלה הדרא בעינא היכא שמחזיר לה החפץ ואומר לה שנותן לשם קדושין וקיבלה בשתיקה אף דלא הזכיר לה בעת הקדושין דמחזיר לה מה ששאל ממנה יכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי שו"ר שכ"כ בשו"ת מהרי"מ והדבר פשוט דבלא שדיך בשאלה ובפקדון הוא כמו בגזל דיכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי

והנה בנ"ד מה שנראה שהי' ידידות ביניהם אם גם נאמר דהוי כשדיך כבר כ' המהרי"ט בסי' קל"ח להסתפק בדין זה אי טעמא דשדיך משום אקרובי דעתה דאמרינן הא דשתקה משום דניח"ל שהרי עומדת היא להנשא לו אי דכונה דשדיך היינו שדבר עליה כדרך כל הארץ וארצי קמה שתתקדש לו ונתרצית להתקדש לו ועמד ונתן לה כסף זה בתורת קדושין ושתקה מסתמא ניח"ל דאין חוששין דילמא הדרה בה ממה שנתרצית קודם כו' והמהרי"ט אסיק דבכה"ג לא הוי רק ספק קדושין ולפ"ז גם אי נימא בנ"ד דהוי כשדיך יותר מספק קדושין לא הוי בכה"ג ובזה יש לדון בקדושי עד אחד שאין גם קדושי ספק לא מיבעי לפמש"כ המהרי"ט וכ"כ הנובי"ת סי' ע"ה דלר"פ דאמר המקדש בע"א חוששין לקדושין רק מדרבנן והוי ספק קדושין מדרבנן אלא אפילו נימא דלר"פ חוששין לקדושין מדאורייתא לא הוי רק ספק קדושין וכמש"כ הנובי"ק סי' ס' יעושה"ט] ובזה נראה ליישב קו' החת"ס לרב פפא מהתוספתא נתיחדה שחרית בע"א כו' א"צ גט עפ"י המבואר באה"ע סי' קמ"ט ס"ב דנבתיחדה אחר הגירושין א"צ גט אלא מספק והוי ס"ס] ולדידן דהסמ"ג יחידאי נגד כל הפוסקים לחוש לקדושי ע"א והגר"א בסי' מ"ב ס"ק ע' כ' בשם הרשב"א שכל הפוסקים חולקים עליו ולית דחש לה] בודאי אינו אלא קדושי ספק מחומרא דקדושין ובשדיך בכה"ג דלא הוי רק ספק קדושין יש בזה ס"ס וחזקת פנוי'.