אחיעזר חלק אבן העזר קכח

פסולים ל"א ממילא אינה נאמנת מ"מ הא מסיק שם הג' רעק"א דיש לצדד בזה דמיגו במקום עדים פסולים הוי ספיקא דדינא יעושה"ט ורק שחשש בנידון שאלתו דלשי' הרמב"ם הוי קרובים מדרבנן ויש בזה ס"ס להחמיר א"כ בקרובים אב ובנו קרובים מן התורה שפיר יש לדון בזה דהוי ספיקא דדינא דנאמנת במיגו במקום עדים פסולים ונתבאר דאין לחוש בזה מצד סברת הב"ש

יא) ולכאורה יש לשדות נרגא ולפקפק בזה בהיתר דנמצא אחד מהם קרוב או פסול בעדותם של האב והבן די"ל דאעפ"י דצירוף עד פסול מבטל גם עדות ע"א מדין שבועה מ"מ היינו דוקא בקרובים להנידון להמקדש או להמתקדשת מבטל הצירוף משא"כ בקרובים זה לזה, דאעפ"י דבכה"ג מבטל עדות הכשרים כמה ששנינו מה יעשו שני אחים ואחד שראו באחד שהרג את הנפש שאני התם דבעינן שני עדים וכל אחד מצטרף להשני ועל כן שני אחים שהם מצטרפים זה לזה מבטלים את הכשרים משא"כ היכא דמהני עדות עד אחד וא"צ לשום צירוף והא שני אחים כל אחד בפ"ע כשר וכיון שא"צ לצירוף ממילא בכה"ג אינו מבטל עדות הכשרים [ועי' בכיוב"ז בתשו' רעק"א סי' צ"ד ובתשו' חת"ס חחו"מ סי' ל"ז מה שהביא בשם הגרעק"א לענין תחלתו וסופו בכשרות דבקרובים זה לזה כיון דכל אחד חזי בפ"ע לא הוי תחלתו בפסול ותמה ע"ד הגה"א בשבועות דל"ג דמבואר בדבריהם דאפילו בקרובים זל"ז חשיב תחלתו בפסול יעו"ש], ולפ"ז למ"ד דהמקדש בע"א חוששין לקדושין שני קרובים זה לזה כיון שאינם צריכים לצירוף וכל אחד כשר בכה"ג אינו מתבטל העדות לגמרי וחוששין לקדושין לשי' הסמ"ג, ובזה הי' מקום לתת טעם לדעת רבני שפיירא שהצריכו גט למתקדשת בפני שני עדים קרובים זה לזה כמובא בסמ"ק בהגהות הרי"ף [מצוה קפ"ג]

אולם נראה דכמו שאין שבועה על ע"א בצירוף קרוב או פסול או מטעם משום דמקשינן אח"כ שנים לשלשה ומה"ט בודאי בקרובים זה לזה דבשלשה אין דין ממון או לפמש"כ הנוב"י עפמש"כ הרמב"ם הכלל דכל מקום ששנים מחייבים אותו ממון ע"א מחייבו שבועה ובצירוף קרוב או פסול דאין שנים מחייבים ממון אין ע"א מחייבו שבועה ומה"ט גם בקרובים זל"ז אין שנים מחייבים ממון ואין ע"א מחייב שבועה [וטעם זה ראיתי מובא בשם שיטה מקובצת לסנהדרין המצורף לספר חמרא וחיי להכנה"ג הובא בספר אמרי בינה חחו"מ] ולפ"ז גם קדושי ע"א דהטעם דמהני ע"א בקדושין משום דמהני לשבועה. כמו שפירש"י בקדושין דס"ה וכיון דבצירוף קרוב או פסול אין שבועה אף בקרובים זל"ז ולא מהני בקדושין, ואם נאמר דהמקדש בע"א חוששין לקדושין לא משום דקם לשבועה ולא בעינן שיהי' ראוי לשבועה א"כ גם בקרוב להמקדש והמתקדשת בדין שלא יבטל הקידושין כמו שהרגיש הנוב"י

גם למש"כ במק"א לצדד דלהכי מהני קדושי ע"א כשר לר"פ משום דאיסור יוחזק על פיו כמש"כ הרמב"ם בפט"ז מהל' סנהדרין וס"ל דמהני גם לסקילה ובעת חלות הקידושין דין איסורין עלה ונאמן ע"א וכיון דיוחזק על ידו אח"כ תהי' א"א ותתחייב בסקילה ומה"ט בעינן שיהי' הע"א עד כשר משום דאיסור מוחזק ע"י ע"א דוקא בעד כשר כמשכ"ל בסי' ו' אות ו' דלהכי יוחזק עפ"י ע"א משום דכל מקום שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים ודין זה אינו אלא בעד כשר כמש"פ הרמב"ם בפ"ט מהל' רוצח דבעד פסול ל"א הרי הוא כשנים א"כ מה"ט גם בצירוף עד פסול לא מהני משום דהא אמרינן כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים אבל בצירוף עד פסול הא גם שנים לא מהני דהפסול מבטל עדותם ולא מהני להחזיק על ידו למלקות ולסקילה, שו"ר מפורש ברדב"ז ח"ג סי' רצ"ח בפסול שני אחים בקדושין שכתב וז"ל מ"מ למדנו לשני הטעמים דגרע עדות שני אחים מעדות של אחד ואפילו למ"ד המקדש בע"א חוששין לקדושין המקדש בשני אחים אין חוששין לקדושין יעו"ש

יב) ובעיקר דברי הרמ"א בסי' מ"ב באם קידש בפני שנים ואחד מהם קרוב דמקורו בשו"ת מוהרמ"פ וכתב לדון בטעם המורה דחשש לקידושין משום דס"ל דהלכה כר' יוסי דבד"מ תתקיים העדות בשאר והגאון רעק"א בסי' צ"ד פלפל בזה הי' נ"ל בפלוגתא דר' יוסי ורבי שכבר העירו רבותינו בעהתוס' והריטב"א בטעמא דר' יוסי משום דעד אחד מחייב שבועה ואין עדותו בטילה ובנובי"ת סי' ע"ו תמה בזה בטעמא דרבי ובמאי פליגי רבי ור' יוסי ולולא דברי רבותינו הקדושים הייתי אומר דטעם דר"י דס"ל דההיקש דשלשה לשנים דנמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותם בטילה היינו שנתבטל צירוף העדים דד"נ בעי צירוף דעדות מיוחדת בראי' פסולה אפילו באחד רואה מחלון זה וכן בהגדה כמש"כ הרמב"ם בפ"ד מהל' עדות הל' א' [והקצוה"ח בסי' ל' סק"ד כתב משום דמקשינן הגדה לראי' יעו"ש] וכיון שנצטרפו הכשרים לקרוב ופסול בטל צירוף העדים ומה שנים שנמצא קא"פ לא הועיל להצטרף כן שלשה בטל הצירוף וכ"ז בד"נ דבעי צירוף אבל בד"מ דלא בעי צירוף כלל דהא קיי"ל כריב"ק דאפילו עדות מיוחדת של שני מעשים מיוחדים שלא נצטרפו כלל לא בראי' ולא בהגדה ולא במעשה של עצם העדות מהני כר"נ דשומעים דבריו של זה היום ושל זה למחר ולא בעי צירוף בפועל כלל ומה שחשוב צירוף ב' מעשים עפ"י דין שמחויב עכ"פ פלוני מנה הא לא נצטרפו העדים רק הב"ד מצרף הדינים ולא עוד דלענין דין זה ל"ש לומר מה שנים שנמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותו בטילה, דהא גם עד אחד ראוי לצירוף לכשיבוא עד אחר מתביעה אחרת וע"כ בד"מ שנמצא אחד מהם קרוב או פסול ניהו שנתבטל הצירוף, אבל העדות לא נתבטלה ורבי ס"ל דפסול דנמצא אחד מהם קרוב או פסול הוא פסול בעצם וכאלו כל העדים פסולים או קרובים ולהכי גם בד"מ וגם לשבועה עדותם בטלה כאלו הם כולם פסולים או קרובים

ובזה יובן דברי הש"ס במכות ד"ו בהא דאמר ר"נ עדות מיוחדת בד"מ כשרה כו' א"ה בד"נ תציל ולכאורה תמוה הרי סוגיא מפורשת בסנהדרין ופלוגתא דריב"ק ורבנן ולריב"ק דגם עדות מיוחדת מב' מעשים בד"מ כשרה א"כ יקשה דאף עדות מיוחדת מב' מעשים תציל בד"נ וקושית הש"ס אין זה ענין לר"נ והו"ל להקשות לריב"ק בד"נ תציל אף בב' מעשים וכבר נתקשה בזה הגאון מוהר"י פיק בס' קשות מיושב, ולמש"כ א"ש דבודאי עדות מיוחדת מב' מעשים שמצטרפים אין זה מדין צירוף רק דבד"מ לא בעי צירוף כלל ואף שמעידים כל אחד ממנה אחרת מ"מ אנן סהדי דשנים אינם משקרים ומחויב עכ"פ פ במנה וא"כ אין זה ענין לדין ביטול קרוב או פסול כיון דלריב"ק לא בעי צירוף וקושית הש"ס הוא לפי מה שביאר הריטב"א בשם רבותינו בעהתו"ס דהא דר"נ אליבא דרבנן דריב"ק דלריב"ק דשני מעשים מצטרפים כש"כ באחד רואה מחלון זה ור"נ חידש דאפילו לרבנן דס"ל דבעי צירוף עד שיראו שניהם כאחד מ"מ באחד רואה מחלון זה ואחד רואה מחלון זה ששניהם ראו את המעשה כשרה בד"מ משום דהוי צירוף כיון דשניהם ראו כאחד ורק בד"נ גזיה"כ הוא דלא יומת המת ושפיר מקשה הש"ס דבד"נ תציל כיון דבד"מ צירוף הוא.