אחיעזר חלק אבן העזר קכז

בלא ראי' הא גם אח"כ לא נתגלה להם רק אומדנא ידיעה בל"ר דמסתמא מסר לה לשם קדושין, אבל על ראי' לא איגלי למפרע]

ט) כל זה כתבתי לפלפל בעיקר הדין אם מצטרף עד ידיעה ועד ראי' אבל בנידון דידן פשוט דלא הוי עד ידיעה משום דבנידון המרדכי המובא בב"ש דלא ראו העדים הנתינה ורק שראו יוצא האתרוג או הטבעת מתחת ידה והעדים לא ראו את המסירה ושמעו לשון הקדושין דיינינן שיש כאן ידיעה בלא ראי' שהרי ראו מתחלה אצלו ואח"כ יוצא מת"י ושמעו שמקדשה עכ"פ כיון שרואים יוצא מת"י מיד אחר הקדושין הרי הוכחה שנתן ומסר לידה ומסתמא לשם קדושין משא"כ בזה שהטבעת הי' שלה ואין ראי' ממה שיוצא מתחת ידו שנתן לה לשם קדושין שהרי הי' מחויב להחזירה ואפילו הי' שומע לשון קדושין מהכ"ת נימא שקידשה בעת מסירתו לידה שהרי הי' מחויב להחזיר, ועוד דהא לא שמע רק הרי את וכבר האריך בשו"ת בית אפרים חאהע"ז סי' נ"ח דהרי את לאו כלום הוא וכן הביא שם שו"ת בית דוד שהביא כמה תשובות בזה וכתב שהדבר פשוט ומכש"כ אם לא ראה הנתינה ולא שמע רק אמירת הרי את שמי שחושש בזה להחמיר אינו אלא מן המתמיהים יעו"ש, ואף לפמש"כ שאמר ששמע תחלת לשון הקדושין ולא הסוף ואינו זוכר התיבות דמ"מ זה פשוט דכל שלא אמר ששמע לשון קדושין הרי את מקודשת אין כאן עדות כלל וכיון שאין ממש בעדות העד השלישי ולא נשאר רק עדות האב והבן

והנה בנוגע לעדות האב והבן שלא הוי אלא עד אחד ובמקום עיגון פסק הרמ"א להקל אלא אף שלא במקום עיגון יש לדון בזה, והנה ז"ל הרמ"א בסי' מ"ב ס"ב וכן אם קידש בפני שנים והאחד מהם קרוב הוי כמקדש לפני ע"א והח"מ מפרש באופן שלא נצטרף בראי' לדעת הרא"ש דתרתי בעי שכיון בשעת ראי' כדי להעיד ובא לב"ד והעיד או לדעת הרי"ף שנאמן לומר שלא הכיר בקרבתו והב"ש חידש שם דלדעת התוס' והרא"ש אפילו נתכוין להעיד מ"מ כיון שלא נתבטל בראי' גרידא רק בצירוף הגדה א"כ בקדושין הרי חלה משעת ראי' וא"א להתבטל עוד ע"י צירוף בהגדה וכתב ומה"ט אם קידש בפני שנים והאחד מהם קרוב דינו כמקדש לפני ע"א עיי"ש

ובנ"ד מטעם שלא נתכונו להעיד [אעפ"י שאמר המקדש אתם עדי הרי אמר לאחר הקדושין] הא כתב הש"ך בחו"מ סי' ל"ו דהיכא שלא נתכונו הכשרים והפסולים נפסלו בצירופם ומטעם שחשש הח"מ לדעת הרי"ף היכא שלא הכיר בקורבתו הא אב ובנו יודעים שפסולים ומה שחשש הגאון רע"א בתשובה סי' צ"ד דבעדים קרובים זה לזה וכל אחד לעצמו כשר וגם בצירופם כל אחד הי' בדין שיהי' כע"א אלא דאין עולים לשנים ורק מחמת הדין דנמצא אחד מהם קרוב או פסול פוסל את הכשר וא"כ לפ"מ דלא ידע הכשר הדין הזה דנמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותו בטלה לדעתו צירף לכשרים דהם כשרים אלא דאינם נחשבים כשנים יעו"ש, נראה דסברת הגאון רעק"א הוא בשלשה עדים שנים קרובים זל"ז ואחד כשר שנצטרף לכשרים דהא כל אחד כשר בפ"ע וצירוף של שניהם ביחד א"צ משא"כ בשני עדים הקרובים זל"ז הא נצטרף לפסול גם בלא הדין דנמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותו בטילה ואפי' לדין עד אחד למאן דס"ל דהמקדש בע"א חוששין לקדושין הא מ"מ שני עדים עדיפא דע"א רק חוששין לקדושין ואפילו אי נימא דלר"פ קדושי ע"א הוי קדושי תורה מ"מ ב' עדים עדיפא לחוב לאחרינא ושאין הבע"ד יכול להכחישם וכיון שנצטרפו הקרובים זה לזה לשני עדים א"כ נצטרף ממילא לפסול והוי כהכיר בקורבתו ובפסולו ממילא נתבטל ג"כ מדין ע"א כדין נמצא אחד מהם קרוב או פסול דעדותו בטילה

י) ומה שחידש הב"ש דלשי' התוס' והרא"ש דלא נתבטל בראי' גרידא רק בצירוף הגדה ובקדושין שחלו משעת ראי' לא יתבטל עוד ע"י צירוף פסולים בהגדה וכמ"כ אם קידש לפני שנים והאחד מהם קרוב לדעתי יש לדון בדבר בקדושי ע"א דבודאי סברת הב"ש נכונה דכיון דכבר חלו הקדושין איך יתבטל בצירוף הגדה, אולם באמת הא דעת הריטב"א בקדושין מ"ג וגיטין די"ח דבעדי קדושין דהם עדי קיום על ידי ראייתם והוי מקיימי דבר לכו"ע יתבטל ע"י צירוף ראי' וסיים שלא כן דעת רבותינו וכן מפורש בד' התוס' והרא"ש במכות שלא כדבריו דע"י צירוף ראי' לא נתבטל וצ"ל בטעמם משום דכיון דעכ"פ הגדת עדי קדושין בב"ד מועיל לחוב לאחרינא ולחייב את הבא עליה סקילה וגם לתלות הקדושין בעינן תנאי זה שיהיו ראוים להגדה ולפיכך מועיל צירופם לבטל עדות הכשרים לגמרי כיון שיש תועלת בהגדתם וכל זה בעדות שני עדים אבל בעדות ע"א לר"פ דחוששין לקדושין הא אין העדות העד בב"ד מוסיף שום דבר דע"א בהכחשה לאו כלום הוא וגם לחוב לאחרינא אינו נאמן ואין הגדה בב"ד מוסיף על עדות ראייתו בשעה שחלה הקדושין בשעתו וא"כ אין בזה הגדה כלל ורק ראי' גרידא וראי' הוי גמר הדבר שאין עוד אחריה שום תוספת עדות של הגדה ובכה"ג גם להתוס' והרא"ש נגמר עדותם בצירוף הראי' ויתבטל עדותם כדין נמצא אחד מהם קרוב או פסול ומודים בזה להריטב"א ורק בהגדת שני עדים שיש בהם הגדה אינם מתבטלים ע"י ראי' [וילה"ע בזה מדברי החו"ד סי' קפ"ה דאיסור יוחזק על פי ע"א ללקות עליו כמש"כ הרמב"ם דוקא שהעיד בב"ד ויש תועלת בהגדת העד אולם למש"כ הפנ"י לא מהני לסקול ע"י הוחזק דע"א וגם הא לר"פ דס"ל חוששין לקדושין לא הוי קדושי ודאי ואין תועלת בהגדתם לפני ב"ד ומה שיכול העד לחזור קודם שהגיד בב"ד אין נפ"מ להמקדש והמתקדשת שידעו שחלו הקדושין]

ובעיקר דברי הב"ש אינו נראה כן מלשון הרשב"א בתשובה אלף קפ"ט בהשאלה ועתה ג"כ לא באו הקרובים להעיד בשעת קבלת העדות ובהתשובה שביאר דאפילו נתכוונו להעיד מ"מ כל זמן שלא נצטרפו בהגדה בב"ד אינם מתבטלים ומשמע דאלו הי' מתכוונים להעיד והצטרפו בהגדתם בב"ד היו מתבטלים עדי קדושין, ובשו"ת מהרשד"ם סי' קע"ב מבאר השיטות וכ דאם נצטרפו בראי' והגדה נתבטלו עדי קדושין וכ"כ הלח"מ בשו"ת לחם רב וכן מבואר בשו"ת דברי ריבות סי' רכ"ח, וגם לד' הב"ש צ"ל דמפרש כן בדעת הרמ"א אבל בדברי החולקים על זה הלא מבואר דלא ס"ל סברת הב"ש וכן מפורש בשו"ת בית יוסף הל' קדושין סי' ב' שכתב ועוד דמקדש בע"א שאמרו סמ"ג ומרדכי היינו מקדש בע"א לבדו אבל היכא שנמצא אחד מהם פסול אין כאן עדות כלל כו' וכ"כ ר"י בשם הר"מ דהמקדש בפני שני עדים והאחד מהם קרוב מתירים אותה להנשא לכתחלה בלא גט עכ"ל

וגם לפי שי' הב"ש בדעת הרמ"א הוא רק בשניהם מודים דאעפ"י שנתקבל עדותם בב"ד ונתבטל צירופם מ"מ דמי למודים שנתקדשו לפני כשרים והלכו להם או מתו כמש"כ הא"מ שם אבל בזה שאומרת שלא הבינה ושלא נתכונה להתקדש א"כ אינה מודית שנתקדשה בקדושין המועילים ואעפ"י שהגאון רעק"א בתשובה צ"ד שדי נרגא בזה דכיון דאינה נאמנת מצד הדין בשני עדים באומרת שאינה מבינה לשון הרי את מקודשת ושלא נתכונה להתקדש רק בע"א נאמנת מצד מיגו וכיון דמיגו נגד שני עדים