אחיעזר חלק אבן העזר קכו

דלא יומת עפ"י עד אחד י"ל דדוקא במיתה [אם לא דנימא דנתקבל גם בזה גזי"ש דרשע רשע וצ"ע] אבל מלקות וגלות יש על פיהם

ולמש"כ ילה"ע ג"כ בד' הריטב"א שתמה במכות שם בהא דאמר ר"נ דעדות מיוחדת בד"מ כשירה תיפ"ל דבד"מ אפילו ראה זא"ז כשירה ותירץ דלרבנן דריב"ק איצטריך דס"ל עד שיראו שניהם כאחד ועדיין קשה לריב"ק דהכי קיי"ל דיוקא דקרא דלא יומת המת דוקא במיתה למ"ל, ולמשנ"ת נפ"מ לגלות ולמלקות ולגיטין וקדושין דאחד רואה מחלון זה ואחד מחלון זה כשירה וצירוף ב' מעשים פסולה, ולפמשנ"ת א"ש שי' התוס' והר"ן דס"ל דעדי קדושין דומה לנפשות מ"מ תני בתוספתא נתיחדה שחרית וערבית אינם מצטרפים הא באם ראו כאחד מב' חלונות מצטרפים דדוקא לענין עדות מיוחדת מב' מעשים דאפשר דאין זה אמת אינם מצטרפים משא"כ בראו מב' חלונות במעשה אחד גם בד"נ מצטרפים על פי' שי' הרמב"ם כאמור ומה"ט גם ידיעה בלא ראי' דל"מ בד"נ משום דאפשר דהוי נקי וצדיק גם בקדושין לא מהני, ולשי' הרמב"ן בסה"מ החולק עדהר"מ וס"ל דדרשת דמכילתא אסמכתא היא ועדות מיוחדת מב' מעשים לא מהני מקו"ח דב' חלונות שאינם מצטרפים מקרא דלא יומת, וכן בדין אומד חולק עדהר"מ דהא קיי"ל כרבנן ודלא כרב אחא וגם בד"מ לא מהני א"כ לשי' הרמב"ן אין חילוק בין עדות מיוחדת של שני מעשים בין עדות מיוחדת מב' חלונות וכיון דמהני בגיטין וקדושין עדות מיוחדת מב' חלונות עכצ"ל דגם עדות מיוחדת של שני מעשים מהני כד"מ וגם ידיעה בלא ראי' המועיל בד"מ מועיל ג"כ בד"נ ומהני גם בגיטין וקדושין

שו"מ מה שפלפל בענין דעדות מיוחדת בס' בית הלוי ח"ב סי' ל"ט ע"ד הב"י אה"ע סי' י"א אחר שהביא ד' המרדכי דעידי כיעור מצטרפים משום דקיי"ל דהלואה אחר הלואה מצטרפים כתב דהר"ן חולק על המרדכי דהא ס"ל דאישות דשייכי בד"נ כד"נ דמי ועל זה תמה בס' בית הלוי שהרי עדות מיוחדת המעשה אמת דהא מהני בד"מ וגבי כיפה והא עדות מיוחדת מב' מעשים פסולה בד"נ דאין מקרא מיוחד על זה הוא מכש"כ דעדות מיוחדת דב' חלונות מדלא יומת עפ"י ע"א ובב' חלונות ודאי המעשה אמת כמו שפירש"י בסנהדרין דפ"א וה"ה בעדות מיוחדת דב' מעשים דילפינן מיני' וכיון דהמעשה אמת שזינתה ממילא נאסרת לבעלה א"כ לא פליגי המרדכי והר"ן דאע"ג דדיני אישות כד"נ מ"מ בעדות מיוחדת על זנות וה"ה בכיעור נאסרת זהו תו"ד, ולמש"כ שי' הב"י על פי שי' הרמב"ם דעדות מיוחדת של שני מעשים אינו אמת לגבי ד"נ דיליף מקרא דנקי וצדיק אל תהרוג ואם זנות מדיני אישות כד"נ אינה נאסרת על בעלה אבל בודאי באחד רואה מחלון זה ואחד מחלון זה נאסרת, ולשי' הרמב"ן גם אי נאמר דהוי כד"נ גם עדות מיוחדת של ב' מעשים דמי לאחד רואה מחלון זה ונאסרת והדבר תלוי באשלי רברבי במחלוקת הרמב"ם והרמב"ן

ח) ולמשנ"ת בשי' התוס' והר"ן דלהכי לא מהני עדות ידיעה בלא ראי' דבעינן עדות המועיל להתקבל בב"ד בד"נ לפ"ז נראה דלרב פפא דס"ל המקדש בעד אחד חוששין לקדושין ולדידי' די בעדות שיכול הבעל דין להכחישו ולא בעינן עדות שיקובל בב"ד דהא ע"א אינו נאמן אח"כ ולחלות הקדושין די ע"א מה"ט לרב פפא גם עדי ידיעה סגי כיון דעכ"פ מבורר על ידם אמתת הדבר ולפ"ז לשי' הסמ"ג דחושש לקדושי ע"א כדר"פ לדידי' עידי ידיעה מהני עכ"פ להצריכה גט כמקדש בע"א, אולם מד' הרמ"א שהכריע לחוש לד' הסמ"ג שלא במקום עיגון להצטרך גט בקדושי עד אחד ואפ"ה פסק דכל שלא ראו הנתינה אינן קדושין ולא הצריך גט אך לכתחילה הרי דלא ס"ל כמש"כ, [ואולי מיירי הרמ"א באופן דלא הוי ידיעה ברורה כמש"כ המקנה דהרשב"א והמרדכי לא פליגי]

גם גוף ד' הר"ן דעדות מיוחדת אינה מצטרפת אינם מוסכמים והב"י חולק עליו כמבואר בחו"מ סי' ל' ומשוה עדי גיטין וקדושין לד"מ ולשי' הב"י גם על נאמנות העדים בב"ד מהני עדות המועילים בד"מ, ולכאורה לשי' הב"י מהני עדי ידיעה בל"ר דהא גם סברת התומים משום דעל חלות והויות הקדושין לא מהני ידיעה בל"ר אינו מספיק דהא עדות דקידושין ילפינן דבר דבר מממון והא בממון מהני עדי ידיעה בל"ר ואין לומר משום דון מינה ומינה ואוקי באתרא דהא לשי' הב"י מהני עדות מיוחדת בקדושין דילפינן דבר דבר מממון ולא אוקי באתרא מ"מ י"ל כיון דנלמד הגזי"ש דבעינן על חלות וקיום הקדושין עדים ושניהם מודים לא מהני וע"כ מצד הסברא לא מהני עדי ידיעה בל"ר ועדי ידיעה מהני רק על נאמנות ולא על קיום הדבר ולשי' הב"י על נאמנות העדים אם היו עדי ידיעה שעל פי ידיעתם שהי' עדי ראי' מהני בגיטין וקדושין כמו דמהני בממון וכמו דמהני עדות מיוחדת אבל על קיום הקדושין לא מהני עדי ידיעה בל"ר כמו דלא מהני עדות מיוחדת וזה ההיפוך מד' הר"ן, ולמש"כ לשי' הב"י עכצ"ל הא דלא מהני ידיעה בל"ר כמש"כ התומים ולפ"ז יצטרף עד ידיעה עם עד ראי' כמש"כ באות א' ויהי' דין זה של המרדכי והתשב"ץ תלוי במחלוקת הר"ן והב"י לגבי עדות מיוחדת, אולם אין זה מוכרח כ"כ דאפשר גם לפי טעם התומים דעל חלות הקדושין לא מהני עדי ידיעה וגם אם נימא דע"א כל זמן שאינו מוכחש הרי הוא כשנים מ"מ כיון דגזיה"כ הוא דבעינן שני עדים שא"א להכחישם והם עדי קיום וכיון שכן הרי שני עדים שני עדי קיום ולא מהני עד ידיעה שאיננו עד קיום ולא יצטרף עד ידיעה לעד ראי' ואף שא"י להכחישם ע"י הסיוע של עד ידיעה מ"מ מטעם שע"א יכול להכחישו הרי גזרה תורה ששניהם עדי קיום והויות הקדושין ולא מהני עדי ידיעה בל"ר

ומה שתמה הקצוה"ח בסי' צ' סק"ז ובא"מ סי' ל"א מד' הר"ן לשי' הרי"ף והראב"ד דר"א ס"ל ע"מ כרתי ולא ע"ח משום דע"ח כעדי מסירה שהרי הגט יצא מתח"י ובידוע שהבעל מסר לה וכן הקשה בא"מ שם מהא דמהני קריאת הגט אח"כ, י"ל עפמש"כ הנתיבות בסי' ל"ו דגיטין וקדושין לאו בחדא מחתא דבקדושין בעינן עדים משום דחב לאחרינא משא"כ בגט דנאמן הבעל לומר גירשתי את אשתי משום שבידו לגרשה ונאמן לחוב לאחרים מטעם בידו ומה שצריך עדים משום דבלא"ה אין לו דין שטר כלל דאינו חשוב שטר רק כשיש ראי' שהגיע ממנו ולהכי מהני כתב יד בגט ולא בקדושין יעו"ש וע"כ כיון דע"י עדי חתימה כי נפיק הגט מתותי ידה הרי יש ראי' שהגיע הגט לידה מידו והוי שפיר שטר ולהכי מהני ידיעה בל"ר משא"כ בקדושין דבעינן עדים על קיום הדבר עדים שיהיו נאמנים לחוב לאחרינא וכיון דגזרה תורה עדי קיום בעינן עדי ראי' ולא סגי עדי ידיעה, ובזה מיושב ג"כ מה שתמה בס' עין יצחק חאה"ע מהא דמהני בבריא שאמר כתבו גט לאשתי ונפל מן הגג משום דהוכיח סופו על תחלתו הא בשעת מעשה רצה לצחק בה ואין כאן עדי גרושין כלל רק משום דהוכיח סופו על תחלתו דהוי ידיעה בל"ר יעו"ש ולמש"כ אין ראי' מגט לקדושין כמשנ"ת, [ובלא זה אין התחלה לקושיתו דשאני התם דמשום הוכיח סופו על תחלתו הא מוכיח אח"כ שראייתם הי' ראי' ממש שנתכוין לשם גרושין ומה בכך אם בשעת מעשה לא מהני ראייתם אבל אח"כ נתברר להם שראו ראי' ממש, משא"כ בידיעה