אחיעזר חלק אבן העזר קכא

לא יהי' תועלת שימת המוך אחרי כן שתקלוט הזרע י"ל דבכה"ג גם הר"ת מתיר וביותר י"ל דדוקא בג' נשים שזהו מיעוט שאינו מצוי שתתעבר ולהכי כיון דשרי לאחר תשמיש אין אנו חוששין שמא לא תועיל המוך להפליט, אבל ברוב נשים המתעברות ויולדות כיון דתבוא לידי סכנה בכה"ג גם לר"ת מותר ויעוי' בתשו' חמדת שלמה מש"כ דברים קרובים לזה, וע"כ לדינא יש לסמוך על שי' הראשונים דמותרות לשמש במוך גם לרבנן ועל ד' היש"ש שהקיל מפורש בזה ועל דברי הרדב"ז וגם י"ל דהר"ת מודה בזה וכן מצאתי אח"כ שכמה מחברים הקילו בזה

סימן כ"ד

שאלה בענין קדושין

בדבר הקידושין שהוגבה עדות לפנינו ומהארבעה עדים שהגידו רק ע"א יעקב בן שמואל אמר שראה הנתינה וגם שמע שאמר המקדש הרי א"מ לי בטבעת זו כדת מו"י והעד ר' אברהם לא ראה הנתינה רק שאח"כ ראה הפינגערהויט על אצבעה ושאמר המקדש לי לא שמע ויתר העדים לא ראו הנתינה וגם לא שמעו גם הבינו כולם ובתוכם העד ר' אברהם אשר זהו דרך שחוק והתול רק העד יעקב בן שמואל אמר שלא הבין ולא הכיר שזהו דרך שחוק והמקדש והמתקדשת אומרים שלא כיונו לשם קידושין רק שעשו מעשה צחוק וכן אומרת שלא הבינה כלל דברי המקדש כן בקש המקדש אח"כ את הפינגערהויט חזרה באשר כוונתו הי' לדבריו בדרך שאלה זהו תוכן הגב"ע

א) והנה במקדש בע"א והמקדש והמתקדשת אומרים שלא כיונו לשם קדושין כתב הב"ח בסי' מ"ב דנאמנים לומר דלא כיונו לשם קידושין ונראה דמטעם מיגו דבידו להכחיש את העד והב"ש תמה ע"ז מנסכא דר"א דלא אמרינן מגו להכחיש את העד והחכם צבי תירץ דשאני התם דהוי משאיל"מ דצריך שבועה להכחיש את העד ויעוין בא"מ שמפרש דברי הב"ש לפי תירוץ הריב"ם בתוס' ב"ב דל"ג והרמב"ן שם דכל זמן דאינו מכחיש את העד הוי כשנים ולהכי לא מהני מיגו יעו"ש והטו"ז כתב דבע"א יכול לומר דנתכון להשטות וכ"כ בס' בית מאיר ובחת"ס דלא מצינו בגמרא לחוש בקדושי ע"א רק בשניהם מודים אבל כל שאינם מודים שכיונו לשם קדושין לא מצינו לחוש לקדושי ע"א והבו דלא להוסיף עלה זהו תוכן דבריהם, אולם לכאורה יש לשדות בזה נרגא למש"כ התשב"ץ בח"ג סי' פ"ד דבעד אחד אומר שראה המסירה ועד הב' לא ראה המסירה רק שיודע שלענין קידושין נתכנסו אפילו לדברי המקילין בקדושי ע"א יודו בכה"ג וכן מטין דברי המרדכי בפ' האומר בסי' תקל"א שכתב חדא דחוששין לדברי רב פפא דאמר המקדש בע"א חוששין לקדושין ועוד אם עד אחד רואה דבר מוכיח ונראה שיוכל להעיד ונידון כאלו ראה גוף המעשה כדאמרינן בגיטין וקדושין הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה הרכיב המרדכי בהדי הדדי עדות ע"א שראה ועד הידיעה ולכאורה דברי התשב"ץ טעמא בעי דאם לא נדון בב' עדי ידיעה כראי' א"כ ה"ה בע"א למ"ד דאין חוששין לקדושין מאי טעמא ניחוש לקדושין כיון דעדי ידיעה לא מהני בקדושין ובעינן עדי ראי' וכיון דעד ראי' ליכא רק ע"א מאיזה טעם נחוש לקדושין

ונראה להסביר דבאמת הא דלא מהני בקידושין עדי ידיעה כמש"כ הרשב"א דלא כהמרדכי המובא בב"ש סי' מ"ב סי"ק י"ב אף דבד"מ מהני עדי ידיעה בלי ראי' הוא כמש"כ התומים בסי' צ' ס"ק י"ד להסביר דבקדושין דלאו משום נאמנות לבד בעינן עדים אלא דקיום והויות הקדושין א"א בלא עדים ולהכי בעינן עדי ראי' ממש ולא עדי ידיעה והויות הקדושין אי אפשר בלא עדים ולא סגי בידיעה ולפי זה לשיטת הריב"א דבע"א כ"ז שאין הבע"ד מכחישו הרי הוא כשנים וכמו שכתבתי לעיל וא"כ בדין בע"א בקדושין ושניהם מודים דכ"ז שאין הבע"ד מכחישו הרי הוא כשנים אלא דאעפ"י כן לא מהני קדושי ע"א דכיון דבידם להכחישו א"א לחול הקדושין עפ"י ע"א וגזיה"כ דלהויות הקדושין בעינן עדים המועילים לחוב לאחרינא ושאין הבע"ד יכול להכחישם אח"כ אבל באם איכא עדי ידיעה המעידים על אמתת המעשה ואין ביד הבע"ד להכחישם אח"כ שוב בדין דעל הויות הקידושין יועיל ע"א דכ"ז שלא הוכחש הרי הוא כשנים והוי כמו שהי' הקידושין לפני ב' עדים אלא דהא לא מהני משום דבידם להכחישו אח"כ אמתת המעשה והכא בלא אמתת הדבר איכא ב' עדים ואין בידם להכחישו שוב הדר דינא דבחלות הקידושין יהי' סגי בע"א ולפי"ז יש מקום בסברא דעד ידיעה ועד ראי' יצטרפו לקדושין כיון דעל אמתת המעשה מהני עדי ידיעה בלא ראי' ועל חלות הקדושין הא כ"ז שלא הוכחש הרי הוא כשנים ואח"כ יהי' א"א להכחישו דהא יצטרף עמו העד ידיעה ובזה אפ"ל ד' המרדכי דלא פליג ע"ד הרשב"א רק דהרשב"א מיירי דשני עדים הי' עדי ידיעה בלא ראי' אבל המרדכי הא מיירי דאיכא עד אחד ועד ראי' ושפיר מצטרף עמו העד ידיעה כנ"ל

ב) ולבד דברי התשב"ץ גם אי נימא דלא כדבריו ועד ידיעה אינו מצטרף לעד ראי' מ"מ יש להעיר לשי' הסמ"ג דחוששין לקדושי ע"א וכמו שהכריע הרמ"א להחמיר היכא דליכא עגון ובכה"ג דאיכא עד ידיעה בדין שלא יועיל הכחשת המקדש או המקדשת דהא בכ"מ בד"מ מהני ידיעה בלא ראי' הרי דעל עצם המעשה מאמינים על הידיעה כראי' א"כ הכחשת המקדש לאו כלום היא דהא עדי הידיעה מכחישים אותו וע"ז שפיר מהני עדי ידיעה להכחיש את המקדש רק דלא מהני עדי ידיעה על חלות הקידושין אבל למאן דס"ל דהמקדש בע"א חוששין לקדושין וכיון דאיכא עד א' על ראי' שוב מהני דחלות הקדושין חל על פי עד אחד ונגד הכחשת המקדש הא איכא עד ידיעה וכיון דהמעשה אמת הדר דינא דחוששין לקדושי ע"א במקום דליכא עגון ולפי"ז הרי אין כאן מגו להכחיש את העד כיון דעל הנתינה יש עדי ידיעה ומצאתי בשו"ת רעק"א החדשות סי' נ"ה שהרגיש מזה גם למש"כ הט"ז והב"מ להסביר דבמקדש בע"א אומרים שכונתו הי' להשטות ונאמן על זה מ"מ י"ל דבכה"ג דאיכא עדי ידיעה ל"ש השטאה ובפרט שאינם יודעים המקדש והמתקדשת אולי רואים ושומעים העדים שבאותו מעמד.