אחיעזר חלק אבן העזר קכ

שתתעבר אבל באופן שאי"ר להתעבר אין כאן השחתת זרע והאיסור לפ"ז רק משום לתא דידי' אבל לאחר תשמיש עליה ליכא איסור דהשחתת זרעו כפי' ר"ת אולם בד' הרמב"ן והרא"ה כתבו מפורש בשי' רש"י דהאיסור משום לתא דידה דאסורה להשחית זרעו ובד' הר"י בכתובות מבואר דאפילו אחר תשמיש אסורה משום השחתת זרעו

ב) ובאמת תמיהני ביסוד האיסור דהשח"ז לאחר תשמיש היכא דאיכא חשש סכנה דהא מבואר במשנה דאהלות דהאשה שהיא מקשה לילד מחתכין את העובר במעיה מפני שחייה קודמים לחייו ומכש"כ בהשח"ז אשר תוכל לבוא עי"ז לידי סכנה ואף לשי' התוס' דלהרוג עובר אסור מן התורה גם בישראל כמש"כ בחולין דל"ג וגם לשי' הבה"ג דמחללין את השבת להצלת העובר מ"מ הא מוכרח ממשנה דאהלות דלהצלת האם מותר, וגם למש"כ הרמב"ם בפ"א מהל' רוצח הל' ט' דלהכי מותר לחתוך העובר במעיה מפני שהוא כרודף אחריה להורגה [עי' בתשו' חות יאיר סי' ל"א ובנובי"ת חחו"מ סי' נ"ט מה שתמהו בזה] הרי גם הזרע דהוי גרמא וסבה ליצירת הולד כרודף והא ברודף אזלינן בתר אומדנא כמו במחתרת כמבואר ביומא דפ"ה דספק על ממון בא או על עסקי נפשות וכיון דלפי האומדנא של הרופאים תסתכן עי"ז למה תאסר ואין לומר דכיון דתצטרך למוך אחר תשמיש אסורה לכתחילה דהא לר"מ דס"ל דמשמשת במוך משום סכנה ולא אסרינן בתשמיש כל עיקר, וכן מבואר ביבמות דמ"ב גבי מעוברת חבירו דלא ישא משום גזירה שמא תעשה עוברה סנדל ומקשה שם הש"ס דלמ"ד דג' נשים משמשות במוך מאי איכ"ל ומאי מקשה לפירש"י דאיכא איסור דהשח"ז למה נתיר הנשואין לכתחילה, הרי נראה דאין אנו אוסרים גם הנשואין אע"פ שנצטרך להתיר אח"כ משום אונס, (והאחרונים האריכו בזה אם מתירים לכתחילה במה שיהי' מותר אח"כ משום אונס והביאו ראי' מכתובות ד"ג ולידרש להו דאונס שרי ואכמ"ל) וכן מבואר בד' הרא"ה הובא באס"ז בכתובות דמשום מצות עונה התירו [עי' כת"ס אה"ע] וכיון דלא אסרו לכתחילה למה תיאסר אח"כ בשימת מוך כיון דלדברי הרופאים איכא סכנה ועכצ"ל הא דס"ל לרבנן דמשמשות כדרכן וסמכינן על שומר פתאים ד' משום דזהו חשש רחוק ומיעוטא דמיעוטא שאינו מצוי שתתעבר, ובאמת נתקשו בזה הראשונים עי' בריטב"א. שהקשה לפירש"י דלרבנן אפילו הני ג' אסורות במוך ואמאי כיון דאיכא סכנה האיך מכניסות עצמן משום שומר פתאים ד', ועי' באס"ז כתובות שהביא כן בשם הרא"ה לפום האי טעמא רבנן אסרי ואמאי כיון דמסתכנא אלא דמה שהוכיחו מזה הראשונים ותירצו דלרבנן מותרות לשמש במוך ג"כ אלא שאינן מחויבות צ"ע דכיון דאיכא חשש סכנה מהכ"ת יהי' הרשות בידן לשמש בלא מוך כיון דאיכא חשש סכנה והא אסור להחמיר במקום סכנה ועכצ"ל דזהו באמת חשש רחוק ומיעוט שאינו מצוי דלא חיישי רבנן להאי ועל זה יש לסמוך משום שומר פתאים, ועי' מש"כ בזה בתשו' בנין ציון סי' קל"ז בפלוגתא דרבנן ור"מ אי חיישינן במיעוטא כהאי כיון דהסכנה לא הגיע עודנה כמו שמותר לירד בים, ובאמת קשה לשקול במשקל סברות מחודשות במקום סכנה] עכ"פ גם לד' הראשונים בשי' רש"י דלרבנן אסורה במוך היינו דוקא בחשש רחוק שלא חששו ובודאי לא תתעבר אבל היכא שתתעבר ולדברי הרופאים איכא סכנה מהכ"ת נחוש וא"כ לפירש"י גם במוך לפני תשמיש דפליגי בזה ר"מ ורבנן וקיי"ל כחכמים היינו דוקא בג' נשים דאיכא חשש רחוק אבל לא כן במקום דאיכא סכנה ודאית דגם לרבנן מותרת ולא אסרו השמוש כל עיקר כמש"כ

והנה מד' הראשונים מבואר דמפרשים בשי' רש"י דלרבנן אסורה לשמש במוך, אולם מצאתי בשו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תקצ"ו שנשאל ע"ד מקצת נשים שנותנות מוך באותו מקום בשעת תשמיש כדי שלא תתעבר אי מותר וכתב ומסתברא לי דאפילו למ"ד כולן משמשות כדרכן ומן השמים ירחמו כולן מותרות לשמש כדרכן קאמר וא"צ לשמש במוך אבל לא שיהי' ג' נשים אסורות לשמש במוך דמצי למימר שמא אין לי זכות שירחמו עלי מן השמים הלכך לכו"ע ג' נשים רשאות לשמש במוך יעושה"ט [שחידש עוד דאפילו לשי' ר"ת מיהו לר"מ בשארי נשים אסור לשמש במוך אחר תשמיש וגם שימוש במוך לד' הרדב"ז הוי כמעשה ער ואונן ולדידי' אפילו מעשה ער ואונן מותר בג' נשים וזהו שלא כד' הרא"ש בתשו' כלל ל"ג] ונראה דמפרש הרדב"ז כן בשי' רש"י דאפילו לרבנן ג' נשים מותרות לשמש במוך ויתישב בזה משה"ק לפרש"י מהא דאמרו בריש נדה משמשת במוך מאי איכ"ל ופירש"י ג' נשים משמשות במוך ותמוה דהא אנן קי"ל כחכמים נגד ר"מ ולמש"כ הרדב"ז גם לרבנן מותרות לשמש במוך וכ"נ מלשון רש"י בנדה דמ"ה משמשות במוך תקנתן הוה לשמש במוך שלא יתעברו פחות מכאן א"צ לשמש במוך דודאי לא תתעבר ובאמת דרש"י בנדה הוא ממש כמו שפירש הר"ת ושארי הראשונים דמשמשות במוך שצריכות לשמש במוך ופחות מכאן א"צ לשמש במוך ודרש"י בנדה סותר למה שפירש"י ביבמות וכתובות ועכצ"ל שמפרשים בכונת רש"י דכיון דמותרות לשמש במוך לפיכך מחויבות ופחות מיכן כיון שא"צ לשמש במוך לפיכך אסורות ג"כ, ועכ"פ כיון דגם רש"י בנדה מפרש משמשות במוך שצריכות שפיר י"ל דלרבנן דס"ל דמשמשות כדרכן היינו שאינן צריכות אבל מותרות אם אינן רוצות לסמוך על שומר פתאים כמש"כ הרדב"ז

ג) והנה מד' הרמב"ן והרשב"א המובא באס"ז מבואר דס"ל כפירש"י דמשמשות במוך בשעת תשמיש מ"מ השיגו על פירש"י ופירשו שצריכות לשמש ולרבנן איסורא ליכא וכמו שפירש"י בנדה וכ"כ הרא"ש בנדרים דל"ה ומפרש שם משמשות צריכות לשמש במוך שתשיב מוך באותו מקום לקלוט הזרע, ועי' בד' הרא"ש בתשובה כלל ל"ג סי' ג' המובא באה"ע סי' כ"ג באשה שיש לה אוטם ברחם דזה גרע ממשמשת במוך הואיל ומשמש כדרך כל הארץ אע"פ שאין זרעו ראוי להתעבר מבואר ג"כ דגם לרבנן דקיי"ל כותייהו שרי ורק בזורה בחוץ דהוי מעשה ער ואונן אוסר הרא"ש ועי' ביש"ש ביבמות סי' א' אות ח' שכ' דפירש"י עיקר דמשמש במוך לפני תשמיש כו' מ"מ נראה דגם דעת ר"ת עיקר כו' וג' נשים דהכא צריכות קאמר וכן פי' הרא"ש בנדרים דצריכות לשמש קאמר וממילא דשאר נשים מותרות וכן משמע מלשון הרא"ש שלפני תשמיש קאמר וכ"מ בריש נדה דאף שאר נשים שריין והלכה כחכמים שא"צ לשמש במוך אבל מותרות יעוי"ש, ולדינא הא מבואר בד' הרמב"ן ושארי הראשונים והרא"ש דמפרשים משמשות במוך לפני תשמיש ומ"מ גם לרבנן דס"ל דמשמשות כדרכן אין איסור, וגם לפי סברתם שם בפחות מיכן שלא תתעבר אין איסור השח"ז א"כ מה"ט היכא שתסתכן בלידה ויהי' גם סכנה להולד הא ל"ש בזה חשש זרע, וגם לפירש"י יש יסוד גדול ד' הרדב"ז דלרבנן מותרות ג"כ וכמו שנראה ג"כ מפירש"י דנדה ואין לנו לחוש רק לדעת ר"ת דס"ל דמשמשות במוך הוא לאחר תשמיש הא לפני תשמיש הוי כמשמש על עצים ואבנים דבכה"ג גם לר"מ אסור לשמש במוך ונראה דבודאי אין הכונה דאפילו במקום סכנה אסור דא"כ יאסר לגמרי וצ' כמש"כ הבית מאיר בסי' כ"ג בטעמא דמילתא דלפני תשמיש ודאי אסור לר"ת משום דס"ל דאפשר לתקוני אחר תשמיש יעו"ש, ובזה י"ל בטעמא דמילתא דלרש"י מותר לר"מ גם לפני תשמיש דס"ל דגם אח"כ אסורה כמש"כ הר"י בכתובות דל"ט אליבא דרש"י אבל לר"ת דס"ל דמותרת אח"כ להכי אסורה מתחלה, ולפ"ז באופן דלדברי הרופאים