אחיעזר חלק אבן העזר קטו

לעולא דיליף מחובל בחבירו דאי ממונא לחומרא ול"ש לומר דהוי לאו הניתן לתשלומין שכן חייב בד' דברים ואי ממונא לקולא שכן הותר מכללו בב"ד ויש לומר דלהכי הקילה התורה שישלם ממון משום קלות הלאו נתקו הכתוב לתשלומין ולא סגי לו לומר שכן הוי לאו הניתן לתשלומין דהא לא דמי ללאו דגניבה וגזילה שהוא רק מחמת הפקעת ממון חבירו אבל לאו דלא יוסיף האיסור אינו מחמת הפקעת ממון ובפחות משו"פ לוקה ולהכי איצטריך לומר שהלאו קיל שכן הותר מכללו בבי"ד ומחמת קלות הלאו ניתקו ויתישב בזה קוהתוס' שהקשו וא"ת איתגורי איתגור שנידון בקלה דמשום קלות הלאו ניתן לתשלומין אבל בשארי לאוין שלא יתוקנו בתשלומין באמת נידון בחמורה דלוקה ואינו משלם

והנה לריו"ח דס"ל דבכל התורה מילקי לקי ממונא לא משלם וע"כ דס"ל דממונא לקולא דאי ממונא לחומרא יקשה איתגורי איתגור ול"ש בזה תי' התוס' דחס רחמנא אממונא דנחבל ועי' במהרש"א שם וכ"כ התו"י שם דלריו"ח ממונא לקולא ועכצ"ל דהא דהקילה תורה בחובל שכן הותר מכללו בב"ד, והנה הרשב"א הובא בשימק"ו כתב דאיסור אשת אח חשוב הותר מכללו במקום מצוה והא דקאמר הגמ' שכן הותר מכללו פריך רק אשארא אבל אשת אחיו שפיר איכא למילף יעוי"ש ויחודש לפ"ז לריו"ח דבאיסור אשת אח משלם ואינו לוקה כמו בחובל וקשה דהא ריו"ח מוקי למתניתין דמכות בכשהתרו בו דלוקה ואינו משלם ואף באשת אחיו כן ובודאי דאין חילוק בין הלאוין וכן העיר ההפלאה דגם לאו דיוהכ"פ הותר מכללו במקדש וכן העיר הגאון רמ"מ בתשובתו דגם דלאו דטומאת מת בכהן ונזיר שהותר במקום מצוה יהא דמי לחובל בחבירו דישלם ולא ילקה והא לא מצינו שום חילוק ובכל הלאוין לוקה ואינו משלם [אם לא דנימא דסברת התוס' דחס רחמנא אממונא דנחבל ל"ש רק בממון דנחבל ולא בממון אחר או כמו שפירשו איזה מהראשונים הובא באס"ז דממונא לחומרא היינו בחובל דוקא שיש בו ה' דברים ולפ"ז גם לריו"ח דס"ל דמלקי לקי וממונא לא משלם דממונא לקולא מ"מ בחובל בחבירו ממונא לחומרא וכ"ז דוחק,] אבל למש"כ א"ש דהא דאמרינן בחובל בחבירו שכן הותר מכללו בב"ד הכונה דמשום קלות הלאו נתקו הכתוב לתשלומין והוי ככל לאו הניתן לתשלומין שאין לוקין עליו וכל זה בחובל בחבירו בשו"פ שיש בו תמיד תשלומין וחזינן שנתקו הכתוב לתשלומין משא"כ בלאו דיוהכ"פ ומת מצוה וכיו"ב דאין בהם ענין של ממון ול"ש בו ניתן לתשלומין ורק שאם אירע בהדי' ממון אחר בודאי דנידון בחמורה דאטו איתגורי איתגור א"כ מה בכך דהלאו קל שהותר מכללו במקדש או במת מצוה כיון דלוקין על לאו זה נידון בחמורה ולוקה ואינו משלם ועכ"פ לריו"ח דלא שקיל וטרי הש"ס אליבי' כמו לעולא אי ממונא לחומרא או לקולא דלריו"ח בודאי ממונא לקולא ובכל הלאוין הקלין לוקה ואינו משלם הא דחובל בחבירו משלם ואינו לוקה דמשום קלות לאו דחבלה הקילה התורה בתשלומין והוי לאו הניתן לתשלומין ולהכי אינו לוקה וא"כ לפ"מ דקי"ל כריו"ח דבכל התורה מלקי לקי ממונא לא משלם וממונא לקולא א"כ בחובל דמשלם ואינו לוקה משום דהוי לאו הניתן לתשלומין כמו שנראה כן מלשון הרמב"ם בפ"ה מהל' חובל הל' ג' כמשכ"ל

אולם יקשה לפ"ז מש"פ הרמב"ם בחובל ביוהכ"פ דמשלם והא כיון דהא דאינו לוקה על החבלה משום דהוי לאו הניתן לתשלומין אבל לאו דיוהכ"פ דלאו הוי ניתן לתשלומין ילקה וממילא יפטור משום כדי רשעתו אולם למשנ"ת בשי' הרמב"ם דלאו הניתן לתשלומין אינו נדחה מפני מלקות של לאו אחר כמו דמפורש בירושלמי בגונב חלבו של חבירו שלוקה ומשלם ולהכי פסק ג"כ דמשלם משום חובל ואינו נדחה משום לאו דיוהכ"פ אבל על לאו דיוהכ"פ באמת לוקה, ויתישב בזה מה שתמה בהפלאה דכיון דספוקי מספק"ל להש"ס אי ממונא לחומרא אי ממונא לקולא מנ"ל להרמב"ם דהחובל ביוכ"פ משלם דהא תינח אי ממונא לחומרא י"ל דהחמירה תורה בחובל גם נגד לאו דיוה"כ אבל אי ממונא לקולא ורק לפי דהלאו דחובל קילא שכן הותר מכללו ולפמש"כ א"ש דממנפ"ש אי ממונא לחומרא א"כ בחובל החמירה גם נגד לאו דיוהכ"פ ואי ממונא לקולא שכן הותר מכללו והוי לאו הניתן לתשלומין דהממון הוא בתורת עשה לתקן הלאו אינו נדחה מפני מלקות של לאו אחר ולוקה ג"כ משום יוכ"פ [ובאמת הרמב"ם פסק כריו"ח דמילקי לקי וממונא לא משלם דממונא לקולא כמשכ"ל]

ולפמש"כ בשיטת הרמב"ם דחובל ביוהכ"פ משלם ולוקה ג"כ משום יוכ"פ יתישב משה"ק האחרונים בס' תרומת הכרי ומנחת חינוך עדהר"מ בחובל ביו"כ מהא דכתובות דל"ב דמשני ריו"ח אידי ואידי באחותו נערה דאיכא בושת ופגם כו' והא התוס' שם כתבו דמטעם חובל הוא ובחובל בפירוש רבתה תורה לתשלומין ואינו לוקה על לאו דאחותו ושוב ראוי שישלם גם הקנס ועוד דמתניתין דמכות דמיירי בהתרו בו מ"מ אכתי קשה דהא איכא בושת ופגם וצ"ל בשוטה וביתומה ובמפותה והו"ל להגמ' להקשות על ריו"ח כמו דמקשה לעולא ועוד דהר"ם בהל' נערה פסק ג"כ דבהתרו בו אינו משלם והו"ל להתנות דכל זה היכא דליכא בושת ופגם אבל היכא דאיכא בושת ופגם דמשלם ואינו לוקה מדין חובל משלם הקנס ג"כ וע"ע במהר"ם שי"ף כתובות שם בדהתוס' דחס רחמנא אממונא דנחבל ובחי' רעק"א שם], ולמשנ"ת א"ש דדוקא משום לאו דחובל אינו לוקה לפי דהוי לאו הניתן לתשלומין משא"כ משום יוכ"פ וה"ה משום לאו דאחותו שלא יתוקן בהתשלומין דלוקה ואין תשלומי בושת ופגם סתירה ללאו דאחותו וקושיית הגמ' לעולא והאיכא בושת ופגם היינו לדידי' דס"ל דבכל מקום דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקי לא לקי ולא גרע בושת ופגם מממון אחר משא"כ לריו"ח דס"ל דמילקי לקי וממונא לא משלם ניהו דתשלומי ממון דחובל אינו נדחה מפני לאו אחר אבל על מלקות דלאו אחר שאינו ניתן לתשלומין לוקה כמשנ"ת, ובמש"כ בשי' הרמב"ם דגם בחובל ביוהכ"פ לוקה משום יוהכ"פ וכן כל לאו אחר נדחה מש"כ לישב בסי' י"ט קושיית הגרעק"א דתשלומי ממון דחבלה של טריפה דוחה לאו דלא יוכל לשלחה דמלקות של לאו אחר אינו נדחה מתשלומי ממון דחבלה, העולה ממש"כ בשי' הרמב"ם דבגניבה ובגזילה משלם את הקרן ואינו נדחה מפני מלקות של לאו אחר וה"ה בכל לאו הניתן לתשלומין כיון דבפירוש רבתה תורה לתשלומין ולולא הי' תשלומין היו לוקין וכיון דגלי גלי ואינם נדחים משום לאו אחר וכיון דחייב בתשלומין יש לו דין לאו הניתן לתשלומין ודוקא משום אותו לאו אינו לוקה אבל משום לאו אחר שאינו ניתן לתשלומין לוקה, וזהו המבואר בירושלמי דמודים חכמים לר"מ בגונב חלבו וטבלו של חבירו שלוקה ומשלם שאין לאו דחלב וטבל מדחה התשלומין של עשה דוהשיב המתקן את הלאו ומה"ט אינו דוחה העשה של התשלומין את הלאו דחלב וטבל כמו שאין לאו דוחה לאו, וזהו מש"כ הרמב"ם בפ"ב מהל' גניבה דהגונב חלבו וטבלו של חבירו דמשלם את הקרן ובחובל בחבירו נראה ג"כ בדעת הרמב"ם דהוי לאו הניתן לתשלומין בשו"פ ולהכי אינו לוקה גם לר"מ דס"ל דלוקה ומשלם ואינו נדחה ג"כ משום לאו דיוכ"פ אבל משום יוכ"פ וכל לאו אחר לוקה ככל לאו הניתן לתשלומין.