אחיעזר חלק אבן העזר קיד

לי' נל"ע כיון שלא נכתב אחריו סמוך לו עכ"ל, ולשיטת הרמב"ם דלאו הניתן לתשלומין אין לוקין עליו הא דלוקה משום לאו דלא תענה משום דבאמת לא הוי לאו הניתק לתשלומין דאין התשלומין דכא"ז מתקן הלאו דלא תענה ואין בידו לתקן הלאו של עדות שקר ורק באופן שיוזם ויעקר עדותו ואז ממילא אזיל ההפסד שרצה להפסידו וזה נראה ג"כ ביאור דהתוס' דעקירת העדות בא על ידי ההזמה ונתקן על ידי העוות שבא על ידי עדות שקר ולא על ידי עונש התשלומין דכאשר זמם, ולפ"ז בחובל בחבירו דמתקן בתשלומין ועוקר ההפסד שגרם לחבירו דמי לגניבה וגזילה דהוי לאו הניתן לתשלומין [ועי' בהפלאה בדהתוס' שם שהרגיש בדהתוס' שם דהא גם חובל בחבירו הו"ל נל"ע ועכצ"ל כיון שנכתב רחוק מהלאו לא הוי נל"ע גם העיר שם דהוי תרי לאוין אלא דהתוס' בזבחים דקי"ד כתבו דבגזילה ל"ש הך סברא משום דאין העשה סמוך ללאו יעוישה"ט, ובאמת לשי' הרמב"ם דמי חובל לגניבה וגזילה היכי דליכא בעין דפטור מצד לאו הניתן לתשלומין אף דאין בו עשה כלל וגם בב' לאוין פטור ממלקות וכמש"כ בספר גופי הלכות דלהכי הצריך הרמב"ם לומר בריבית משום דהוי לאו הניתן לתשלומין ולא סגי לי' בנל"ע דעל ב' לאוין לא מהני נל"ע וניתן לתשלומין עדיף טפי וכמש"כ התוס' בגזילה דשאני גזילה שעוקר הגזילה מת"י וה"נ כל שמשלם עבור ההפסד ניתקו הלאו בזה אינו לוקה משום לאו הניתן לתשלומין] ולשי' הרמב"ם זהו שאמר ר"מ במכות שלא השם המביאו לידי מכות מביאו לידי תשלומין היינו דהזמה לא דמי לחובל דמודה בו ר"מ דאינו לוקה לפי דהוי לאו הניתן לתשלומין משא"כ הזמה לא ניתן לתשלומין דהא אין בידו לתקן את אשר עוות והתקון בא ע"י עקירת העדות מהזמה ולא ע"י עונש דכאשר זמם, וזה נראה ג"כ שי' התוס' רי"ד שכתב בב"מ דצ"א דלמאן דס"ל דממונא משלם מילקי לא לקי כשאין לו ממון לשלם לוקה ותמוה ממשנתינו דב"ק דפ"ז דעבד ואשה פגיעתן רעה דהם שחבלו באחרים פטורים דמשמע דפטורים לגמרי דאי ילקו א"כ גם לכשישתחרר העבד ותתגרש האשה יפטרו מלשלם דהא אין לוקה ומשלם וכן מב"ק ד"ד שמא יקניטנו רבו דהא ל"ש בחבלה כיון שילקה כמו שהעירנו לעיל, הן אמת דבמרדכי ב"ק פ' החובל הביא בשם רב נחשון גאון דעבד שחבל לוקה אך ע"כ פירושו בודאי מלקות מרדות דאל"כ לכשישתחרר העבד לא ישלם, וכן במאי דקאמר בכתובות דל"ג דמלקות דלא יוסיף משכח"ל בפחות משו"פ מבואר דבשו"פ לא משכ"ל מלקות כלל

אולם למש"כ בשי' הרמב"ם דחובל בחבירו הוי לאו הניתן לתשלומין וגם לר"מ דס"ל לוקה ומשלם אינו לוקה בחובל בחבירו כמו על לאו הנל"ע א"כ בחובל בחבירו דהא דאינו לוקה אין זה מצד כי רשעתו רק לפי דהוי נל"ע גם התוס' רי"ד מודה דאף באין לו אינו לוקה דהא הוי ניתן לתשלומין כיון דחיוב תשלומין יש עליו ורק היכא דהפטור הוא מצד כדי רשעתו ואין לו ממון חייב מלקות ובתשו' ב"י בדיני קדושין סי' ב' כתב לפסול עדות המכה שהכה דרשע שעבר עבירה שחייב עליה מלקות פסול מן התורה וחובל שאין בו שו"פ לוקה ואפילו אם ת"ל שהיה באותו הכאה שו"פ פסול לעדות כו' דאטו מפני שהיתה הכאה יותר גדולה יוכשר והרי הגנב והגזלן פסולין לעדות אעפ"י שאין לוקין עליהם מפני שניתן לתשלומין ואעפ"י שיש לדחות דשאני התם שהוא רשע דחמס כו' מ"מ כיון דבלאו דהכאה לוקה כשאין בה שו"פ מיפסל לעדות גם כשיש בו שוה פרוטה דאינו לוקה משום דניתן לתשלומין מיפסל כיון שיש בלאו זה מלקות וכדאשכחן בגנב ובגזלן דאע"ג דניתן לתשלומין מיפסל אלא דהאי מהאי טעמא והאי מהאי טעמא עכ"ל הבית יוסף (והובא בהגהות רע"ק איגר לחו"מ סימן ל"ד ובפ"ת שם] והנה מסגנון הדברים נראה דמשוה הב"י לאו דחובל לגנב וגזלן דהוי לאו הניתן לתשלומין ומדהצריך הב"י לבקש טעם פסול לחובל בשו"פ לפי דיש בו מלקות פחות משו"פ ומשכח"ל מלקות בחבלה תיפ"ל כיון דהא דאינו לוקה הוא משום כדי רשעתו א"כ הא עבר עבירה שיש בה חיוב מלקות אלא דנפטר מדין כדי רשעתו ולא מיבעי אי ממונא לחומרא אלא אף אי ממונא לקולא אטו איתגורי איתגר רק משום דחס רחמנא אממונא דנחבל כמש"כ התוס', אבל עבירה הוא בעצם עבירה שיש בה מלקות ואטו לעולא דס"ל דממונא ומלקות ממונא משלם מילקי לא לקי לא יפסול לעדות אם עבר עבירה שיש בה מלקות וקרע שיראין בהדי' אלא דהב"י ס"ל דשאני לאו דחובל דהוי לאו הניתן לתשלומין ואין זה מדין דכדי רשעתו ודמי לגנב וגזלן אולם בגנב הוי רשע דחמס אבל חובל דלא הוי רשע דחמס וע"כ הצריך לומר משום דמשכחת בי' מלקות בפחות משו"פ, וצ"ל לפ"ז הא דלוקה בחובל פחות משו"פ אף דבשארי לאוין הניתן לתשלומין כמו בגניבה פחות משו"פ אסור ואין לוקין משום דשאני התם דמדין שעורים הוא בממון וה"ל חצי שיעור משא"כ בחובל בחבירו דלאו דלא יוסיף אינו תלוי בשיעור ממון, וע"ע בספר עמק יהושע סי' ז' מש"כ בזה, ונסתר בזה סברת המהרש"ל בכתובות דל"ה בחובל בשו"פ וקרע שיראין בהדי' דלר"ל דמי לחייבי מלקות שוגגין ולמשנ"ת זה אינו דהא דאינו לוקה בחובל לפי דהוי כלאו הנל"ע דגם לר"ל אינו פוטר ממון כיון דהוא מצד קלות הלאו שו"ר בפני יהושע שכתב ג"כ להשיג ע"ד המהרש"ל דכיון דמשלם הוי כניתק הלאו דלא יוסיף והוי לאו שאין בו מלקות יעוי"ש

ח) אולם ק"ל לפמשנ"ת דחובל בחבירו הוי לאו הניתן לתשלומין ולהכי אינו לוקה על לאו דלא יוסיף א"כ איך יליף עולא בכתובות דל"ב מחובל בחבירו דכל היכי דאיכא ממונא ומלקות ממונא משלם מילקי לא לקי דהא י"ל דשאני חובל בחבירו דהוי לאו הניתן לתשלומין והתורה ניתקו לתשלומין משא"כ בלאו אחר בהדי ממון כמו לאו דאחותו באמת לוקה ואינו משלם וצ"ל דלעולא דס"ל דכל התורה ממונא משלם מילקי לא לקי גם של לאו אחר ממילא לדידי' לית לי' הך כללא דלאו הניתן לתשלומין בגניבה וכיו"ב דהא ממון בהדי' לאו אחר משלם ואינו לוקה משום כדי רשעתו ומכש"כ ממון בהדי' לאו דידי' דמשלם וכיון דלדידי' לית לי' הך כללא דלאו הניתן לתשלומין שפיר יליף מחובל בחבירו דמשלם ואינו לוקה דאין חילוק בין ממון בהדי הלאו או ממון ולאו אחר וגם לריו"ח דס"ל דלוקה ואינו משלם ומקשה והרי חובל דאיכא ממונא משלם מילקי לא לקי ומאי מקשה והא לריו"ח דס"ל מילקי לקי ממונא לא משלם י"ל דשאני חובל בחבירו דהוי לאו הניתן לתשלומין נראה דקושית הש"ס דכיון דלריו"ח בכל התורה מילקי לקי ממונא לא משלם א"כ גם בחובל בחבירו נימא דמילקי לקי וממונא לא משלם וממילא דלא הוי ניתן לתשלומין כלל וע"כ משני דבפירוש רבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין היינו דעיקר דין תשלומין בפירוש רבתה תורה וממילא י"ל דמה שאינו לוקה הוי לאו הניתן לתשלומין גם י"ל דמשני גם אי נימא כמ"ד דלאו הנל"ע לוקין עליו ולדידי' הא לוקין גם בלאו הניתן לתשלומין] וביותר י"ל לפ"מ דמספק"ל להש"ס לעולא אי ממונא לחומרא אי ממונא לקולא ולהך צד דממונא לחומרא להכי משלם ואינו לוקה משום דנידון בחומרא א"כ ל"ש לומר דלאו הניתן לתשלומין נתקו הכתוב להלאו והקיל בו בתשלומין דהא נידון בחמורה ורק להך צד דממונא לקולא וחזינן שהקילה התורה בתשלומין הרי שנתקן הכתוב מן החומר אל הקל וע"כ שהקילה התורה לתקן את הלאו בתשלומין ולפי"ז יש לבאר מאי דדחי הש"ס