אחיעזר חלק אבן העזר קיג

משום כדי רשעתו דכיון דגלי רחמנא דמשלם אינו לוקה משום כדי רשעתו וממילא כיון דגלי גלי ואינו לוקה ג"כ משום לאו דיוכ"פ משום כדי רשעתו דאם איתא דלוקה משום יוהכ"פ ממילא בדין שידחה הלאו דיוכ"פ תשלומי חובל דהא לא גלי רחמנא רק שמשלם ואינו לוקה ויחויב משום רשעה אחת דממון אבל לא שיחויב משום שתי רשעיות ולפ"ז הו"ל להרמב"ם לפרש דחובל ביוכ"פ שמשלם ואינו לוקה משום יוכ"פ

שוב התבוננתי דמאי דפשוט לכאורה דהא דחובל בחבירו אינו לוקה לפי דבפירוש רבתה תורה לתשלומין וממילא דאינו לוקה מצד כדי רשעתו כמו בעדים זוממים דמשלם ואינו לוקה מצד כדי רשעתו כמבואר במכות ד"ד מ"ט דרבנן משום כדי רשעתו וכמש"כ התוס' שם בד"ה בשלמא דהחומר בממון וכן תפס המהרש"ל בכתובות דל"ה בתוד"ה מתניתין והוסיף לחדש דלפי המסקנא לר"ל דס"ל חייבי מלקות שוגגין פטורין גם בחובל בחבלה שוה פרוטה וקרע בהדי' שיראין דפטור מדמי שיראין אף דמשלם משום חובל דפטור דכדי רשעתו לא גרע מחייבי מלקות שוגגין וכן יש לה"ר מהא דחובל פחות משוה פרוטה דלוקה ובגזילה פחות משו"פ אסור ואינו לוקה וכבר תמהו בזה דכיון דפחות משו"פ מחיל הוי כתשלומין ובפשוטו נראה דבגזילה מחילה דמי לתשלומין והוי נל"ע דתשלומין משא"כ בחובל דאינו לוקה מדין דכדי רשעתו דאמרינן במכות די"ג דברשעה המסורה לבית דין הכתוב מדבר וכיון דבפחות משו"פ אינו מסורה לבית דין לגבות שוב לא חשוב רשעה לפטור ממלקות ועל כן לוקה ואף דיש לחלק מכרת דשם כרת לא הוי רשעה המסורה לב"ד בשום אופן משא"כ בפחות משו"פ דממון חשוב רשעה המסורה לב"ד מ"מ נראה דכיון דכדי רשעתו במלקות ובממון ובמיתה ומלקות בעינן שיהי' רשעה בפועל וחייבי מלקות שוגגין חייבים ממון וכן חייבי מיתות שוגגין חייבים מלקות, א"כ כמו דבעינן שיהי' המלקות בפועל ה"נ בעינן שיהי' הממון בפועל והא פחות משו"פ לא הוי רשעה המסורה לב"ד בפועל

אולם ק"ל לפי זה דא"כ לר' מאיר דס"ל דלוקה ומשלם ילקה בחובל שו"פ כמו בעדים זוממים דלוקה ומשלם, ובאמת לא אישתמיט בשום דוכתא אליבא דר' מאיר דילקה בחובל שו"פ וסתם משנה ר"מ ותני דהעבד והאשה פגיעתן רעה הם שחבלו באחרים פטורין דמשמע דפטורין לגמרי גם ממלקות ובב"ק ד"ד לפי פירש"י על מתניתין דהעבד והאשה דפגיעתן רעה כו' דמשני שמא יקניטנו רבו וילך וידליק גדישו של חבירו והא בחבלה ל' שיחבול אחרים דהא יתחייב מלקות ויקשה דלר"מ יתחייב האדון, [ועי' בהפלאה כתובות דל"ב מה שפלפל כיוצא בזה אי שייך בזה חס רחמנא אממונא דנחבל ומפורש ג"כ בדבריו דאי יתחייב מלקות ל"ש שמא יקניטנו רבו יעוי"ש לענינו] וא"כ יקשה לר"מ יתחייב האדון מדין שורו שהזיק והעבד מלקות דל"ש שמא יקניטנו רבו בחבלה, וישוב לזה מצאתי מדקדוק לשון הרמב"ם בפ"ה מהל' חובל הלכה ג' שכתב הכאה שאין בו שוה פרוטה לוקה שהרי אין כאן תשלומין כדי שיהי' לאו זה ניתן לתשלומין עכ"ל, ומלשונו הזהב נראה דבחובל בשו"פ הוי לאו הניתן לתשלומין ככל לאו הניתן לתשלומין כמו גניבה ורבית ואונאה והלנת פעולת שכיר שכתב הר"מ דאינו לוקה עליהם משום לאו הניתן לתשלומין וכמו שנתבאר דהוי כמו ניתק לעשה וס"ל להרמב"ם דבחובל בחבירו דבפירוש רבתה תורה לתשלומין ויתוקן בהתשלומין ההיזק שגרם לו יש לו דין לאו הניתן לתשלומין וגם לר"מ דס"ל לוקה ומשלם מ"מ אינו לוקה בחובל בשו"פ כמו שאינו לוקה על כל לאו הניתן לתשלומין דהוי כנל"ע

והתוס' בכתובות דל"ב בד"ה שלא השם בתוך הדבור כתבו ולא דמי ללאו דגזילה דחשיב לי' ניתק לעשה כו' אע"ג דעשה דוהשיב את הגזילה לא כתיב אצל לאו דלא תגזול דהתם ודאי ע"כ הוא ניתק לעשה שהרי עוקר הגזילה מתחת ידו אבל קרא דועשיתם לו כאשר זמם אינו עוקר הלאו דלא תענה דע"י שאנו עושים לו כאשר זמם אינו נעקר עדותו אלא ע"י שהוזם הילכך לא חשבינן