אחיעזר חלק אבן העזר קיא

אחותו בוגרת לוקה היינו דהמלקות אינו משום ביאת נערה רק משום שבא על אחותו ונימא דלוקה ומשלם אע"כ דזה אינו ודוקא בגניבה וגזילה דבפירוש רבתה תורה משא"כ בתרומה דאין בזה דין גזל, והא דהגונב תרומת הקדש אף דאין בו דין גזל מ"מ כיון דגלי שייך בזה דהא גלי רחמנא בתרומה שמשלם וה"ה על לאו אחר המעורב בו משא"כ בתרומה וע"ז מסיק הירושלמי דבשוגג דתרומה ומזיד בחמץ אין תפתירנה בשני דברים דלא אמריני כיון דגלי גלי א"כ פשיטא דמלקות דחמץ פוטר מתשלומי תרומה אך אי נפתירנה בדבר אחד ואמרינן כיון דגלי גלי מחלוקת ר"י ורשב"ל דלרשב"ל ע"כ דגלי רחמנא בתרומה שמשלם וה"ה אם מלקות דחמץ מעורב בו משא"כ לריו"ח דס"ל דחיי"מ שוגגין חייבין אין ראי' דגלי רחמנא מצד איסור תרומה דהא דמשלם הוא מצד הדין וגם בהזיד בלאו ישגג במיתה אפשר כשלא התרו בו ואיך שיהי' בפירוש ד' הירוש' שצריכים ביאור ובפרט במאי דמדמה בחסימה לכל הני עכ"פ למדנו מפורש מהירוש' דמודים חכמים לר"מ בגונב תרומה וחלבו של חבירו שלוקה ומשלם ואין בזה רמז מדאגבי' קני' ועוד דא"כ אין זה שייכות להא דר"ל דבפירוש רבתה תורה לתשלומין ועכצ"ל דהטעם כמש"כ דבגניבה וגזילה אין שום מלקות פוטרתו מתשלומין וגם המלקות אינו נדחה כמשנ"ת

ו) ולכאורה יש לסתור היסוד ולהעיר מד' הרמב"ם בפ"ו תרומות הלכה ו' זר שאכל תרומה בזדון כו' לוקה ואינו משלם דמי מה שאכל שאין לוקה ומשלם עכ"ל והא לפמשנ"ת היכי דאיכא דררא דגזל לא נפטר ממלקות כיון דגלי גלי והא בעכצ"ל דמיירי בתרומה שהגיע ליד כהן דבלא הגיע ליד כהן פטור מתשלומין כדין המזיק מת"כ או שאכלן דפטור מלשלם ויעוי' בהפלאה כתובות ל' ובצל"ח דל"ב שכ"כ לדבר פשוט ובהגיע ליד כהן הוי גזל ממש והא בגזל אינו נפטר ממלקות מלאו אחר ונראה דבל"ז קשה וכבר העיר המל"מ שם דהא מדאגבי' קניא ולא משכח"ל רק כשתחב לו חבירו לתוך בית הבליעה ומצי לאהדורי ע"י הדחק א"נ במשקין של תרומה והרמב"ם סתם, ונראה דהרמב"ם מיירי באמת בתרומה שלא הגיע ליד כהן ובשוגג באיסור מיתה אעפ"י שהזיד בלאו והתרו בו למלקות דבשוגג אף בתרומה שלא הגיע ליד כהן חייב קרן וחומש וכן מפורש להדיא בתרומות פ"ו דבת ישראל שאכלה תרומה ואח"כ נישאת לכהן אם תרומה שלא זכה בה כהן אכלה משלמת קרן וחומש לעצמה וכ"פ הרמב"ם בפ"י מהל' תרומות הל' ט"ז וגדולה מזו פ' הרמב"ם שם בהל' כ"ב וכן אם נפלה תרומה מאבי אמו כהן ואכלה משלם קרן וחומש לכהן חבר והחבר נותן להם דמים שהיו מוכרים בה אותה התרומה כמו שאכלו עכ"ל והוא מירושלמי הרי מפורש דבשוגג שהוא מצד כפרה צריך לשלם אף דאין בזה דין גזל וע"כ בזה שפיר פסק הרמב"ם דזר שאכל בזדון לאו ושגגת מיתה מחויב לשלם אבל אם התרו בו למלקות אין לוקה ומשלם דבכה"ג דאין בזה דין גזל רק מצד גזיה"כ צריך לשלם קרן וחומש בזה פטור מצד קלבד"מ ומיושב קושיות המל"מ דבתרומה שלא הגיע ליד כהן ל"ש מדאגבי' קני' דאין בזה דין גזל ופטור על אכילת התרומה בכל גוני משום דאין לוקה ומשלם [ולכאורה ילה"ע בחולין דקל"א דמקשה על הא דמזיק מת"כ או שאכלן פטור מלשלם מברייתא מניין לבעה"ב שאכל פירותיו טבלים שפטור מן התשלומין ת"ל ולא יחללו את שם קדשי בנ"י אשר ירימו אין לך בהן אלא משעת הרמה הא משעת הרמה מיהא משלם ואמאי להוי כמזיק מת"כ או שאכלן כו' וקשה הא אי"ק לפטור בשוגג דאם הי' אוכל תרומה הי' חייב קו"ח אף שלא הגיע ליד כהן וע"י בתוד"ה אין לתירוץ השני עיקר ההוכחה משום כי יאכל קדש בשגגה כתיב ובשוגג שפיר איצטריך קרא למיפטר באוכל קודם הרמה וצ"ל דמ"מ המיעוט דלא יחללו משמע להש"ס דעל הלאו קאי ובמזיד נתמעט, וקצת ילה"ע לפמש"פ הרמב"ם בפ"י מהלכות תרומות הל' י"ט דגם באוכל במזיד צריך לשלם חולין מתוקנים וצ"ל דיש בזה מצות נתינה על מה שאכל כמו שלא הפריש וא"כ הא אי"ק דקודם שהפריש א"צ לשלם ואין עליו שום מצוה ולכאורה הי' מיושב בזה דהר"מ בפ"א מהל' מעשר הל' ה' האוכל פירותיו טבלים אינם משלמין המתנות לבעליהם שנאמר אשר ירימו אותן עכ"ל ותמוה דהא לפי מסקנת הש"ס בדאתי' לידי' בטבלייהו מיירי וכמ"ד מתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמי ולפמש"כ י"ל דלפמש"פ הרמב"ם דגם במזיד צריך לשלם חולין מתוקנים ויש בזה מצות נתינה ומה שאכל התרומה כמו שלא קיים מצות נתינה ע"כ איצטריך קרא דאם אכל בטבלייהו אין עליו שום חיוב וסוגית הגמ' קאי לפי מאי דמוכח בפסחים דאין במזיד לפי מדה והרמב"ם סמך בזה על איזה מקור שמצא, ובפשוטו י"ל דלהכי איצטריך קרא שאינו מחוייב בחומש דמהכ"ת נאמר דיתחייב בטבלו דחומש בתרומה כתיב שנתקדש בהפרשתו ויש עליו קדושת תרומה רק דהו"א דניהו דאין עליו חיוב כפרה כמו על תרומה אבל דין ממון יש בזה דהא פתיך בטבל חלק הכהן וכמש"כ הר"ן בנדרים דפ"ד ובסוכה דל"ה ותוספת פסחים דל"ח ומהכ"ת יהי' נפטר מגזל השבט ולהכי יליף מקרא דאין לך בהן כלום עד שירימו שא"צ לשלם דלא זכה בהן השבט ושפיר מקשה הש"ס כיון דמדין תשלומין קא אתי עלה ולא משום כפרה ליהוי כמזיק מת"כ או שאכלן דמצד דין גזילה פטור מלשלם ודהר"מ בפ"א מהל' מעשר י"ל דנפ"מ במכירי כהונה ולהך לישנא דפטור ממון שאי"ל תובעין גפ"מ בחיוב לצי"ש וקושית הגמרא קאי על אידך לישנא דממעטינן מזה]

ולמש"כ דבתרומה שהגיע ליד כהן דאיכא ג"כ דררא דגזל ל"ש אין לוקה ומשלם צ"ל דמשה"ק הירוש' בפ"ט דתרומות לר"ל דס"ל דחייבי מלקות שוגגין מהא דאוכל תרומה דמשלם קו"ח ולריו"ח מוקי לה בלא אתרו בו ולכאורה הא בתרומה שהגיע ליד כהן ל"ש אין לוקה ומשלם אך בל"ז קשה דהא מדאגבה קני' א"כ מאי מקשה ממתניתין ומקראי [ויעוי' בהפלאה כתובות ד"ל שהעיר כעין זה בד' התוס' שם שכ' כיון דגלי גלי] צ"ל דקרא ומתניתין סתמא בשוגג אף בשלא הגיע ליד כהן משלם וגם במזיד באכילת תרומה וכסבור שהוא שלו משלם דבכה"ג ל"ש מדאגבי' קני' וגם אין בזה דין גזלן כמש"כ המחנה אפרים להוכיח מהא דטבחוהו ואכלוה דאין משלם רק דמי בשר בזול ובכל גוני גלי קרא דמשלם ולהכי מקשה ולר"ל משני הירושלמי במסקנא דר"ל לטעמי' דאמר בפירוש רבתה תורה עדים זוממים לתשלומין והכל היו בכלל לא תענה ה"נ הכל היו בכלל וזר לא יאכל קדש כו' ולפ"ז לר"ל גם כשהתרו בו למלקות וגם באופן דל"ש מדאגבי' קניא מ"מ משלם דבפירוש רבתה תורה אבל הרמב"ם שפסק כריו"ח דחייבי מלקות שוגגין חייבין א"כ אין ראי' מדגלי קרא ואף בהזיד בלאו ושגג במיתה ג"כ חייב מ"מ אין ראי' שהתרו בו למלקות והר"ש כתב דאפילו בהתרו בו למלקות מיירי ובתוס' רע"ק לפסחים תמה על זה מנ"ל דגלי אפילו בהתרו בו למלקות] ולהכי כשהתרו בו למלקות שפיר פ' דאין לוקה ומשלם [ומש"כ בפיה"מ להרמב"ם בפ"ב דפסחים באוכל תרומת חמץ שאין לוקה ומשלם אע"ג דהיכא דאיכא דררא דגזל ל"ש אין לוקה ומשלם אולם הא הרמב"ם הוסיף לפי שאסור בהנאה ורק דהו"א דלפי מדה משלם משום כפרה להכי הוסיף דאין לוקה ומשלם וא"ש בזה קושיית הש"ס דאי כריוה"ג דחמב"פ מותר בהנאה אמאי במזיד אינו משלם ומשני כרנבה"ק ולא משני משום דאין לוקה ומשלם דלריוה"ג דמותר בהנאה ויש בזה דין גזל ל"ש אין לוקה