אחיעזר חלק אבן העזר קי

דגלי גלי ומשלם ואינו לוקה גם משום לאו דיו"ט אבל בלאו הניתן לתשלומין דהוי כלאו הנל"ע דאינו לוקה משום דהוי לאו הנל"ע שאין לוקין עליו ואין בזה שום חידוש אבל אם נתערב בו לאו אחר כלאו דיו"ט וכלאו דלא תבוא אל ביתו במשכון כיון שאותו לאו לא ניתן לתשלומין ולא הוי ניתק לעשה למה לא ילקה וכיון דלוקה משום אותו לאו ממילא דאינו משלם מצד גניבה וגזילה מדין דכדי רשעתו כמו שארי תשלומי ממון דנזקין דקרע שיראין וקוצץ אילן חבירו ביו"ט ול"ש בזה כיון דגלי גלי כמו בחובל דהא אין בזה שום חידוש שמשלם ואינו לוקה בגניבה וגזילה ככל לאו הנל"ע שאינו לוקה

ה) ומצאתי מקור לשי' הרמב"ם שאין לאו הניתן לתשלומין נדחה מפני מלקות של לאו אחר מד' הירושלמי רפ"ז דתרומות דבתר דמקשה לר"ל דס"ל דחיי"מ שוגגין פטורין מהא דאיש כי יאכל קדש בשגגה ומסיק אלא רשב"ל כדעתי' כמה דרשב"ל אמר תמן הכל בכלל לא תענה כו' והכא הכל הא בכלל וזר לא יאכל קדש יצא ואיש כי יאכל קדש לחייבו ממון והתני מודים חכמים לר"מ בגונב חלבו של חבירו שהוא לוקה ומשלם שכן האוכל חלב לוקה והתני מודים חכמים לר"מ בגונב תרומת חבירו שלוקה ומשלם שכן האוכל תרומה לוקה והתני מודים חכמים לר"מ בחוסם פרתו של חבירו שהוא לוקה ומשלם ששת קבין לפרה כו' שכן החוסם פרתו לוקה אר"י שכן במחויבי מיתות גנב תרומת הקדש לוקה ומשלם מ"מ הפסידו ממון א"ר מנא קומי ר' יוסי מעתה הבא על אחותו קטנה ילקה וישלם שכן הבא על אחותו בוגרת לוקה (כ"ה הגירסא בירושלמי כתובות פ"ג] חזר ואמר תמן חלה עליו מיתה ותשלומין כאחת ברם הכא מחסימה ראשונה נתחייב מלקות מכאן ואילך בתשלומין התיב ר' זירא קומי ר' מנא הרי המצית גדישו של חבירו משיבולת הראשונה נתחייב מיתה מכאן ואילך לתשלומין ולית את אמר הכין אלא על כל שבולת ושבולת יש בה התראות מכות והתראות תשלומין אף הכא על כל חסימה יש בה התראות מכות כו' שוגג בתרומה ומזיד בחמץ שוגג בתרומה ומזיד בנזיר כו' אין נפתרינה בשני דברים ניחא אין נפתרינה בד"א מחלוקת ר"י ורשב"ל והמפרש כ' דלפ"מ דמשני על חסימה שאינם באים כאחד ה"ה בגונב חלבו ותרומה של חבירו דלוקה ומשלם מה"ט דבעידנא דאגבי' קני' ואינו מובן דעיקר חסר מן הספר ועוד דהא טעם דחסימה איתותב בירושלמי מהדליק את הגדיש ועוד מאי שייך בזה מודים חכמים לר"מ דהא היכא שאינם באים כאחד גם במיתה דגם לר"מ אינו מת ומשלם מ"מ מת ומשלם בכה"ג כמו בהגונב כיס בשבת ואין לזה שייכות מחלוקת דר"מ וחכמים אי לוקה ומשלם אף שהוא מעשה אחד ובאמת בירושלמי לא מצאתי הטעם דבעידנא דאגבי' קני' מתחייב בנפשו לא הוי עד דאכל [גם לפי ש"ס דילן משכח"ל שיהי' באים כאחד כמש"כ הריצב"א בתוד"ה לא צריכא כתובות ד"ל דתחב לו בבית הבליעה ונהנה מיד חשוב באים כאחד ויעוי' בירושלמי תרומות פ"ח לר"א הלועס כבלוע ול"ק קושיית הש"ס מדלעסיה קניא ומשכח"ל חיוב ממון ומלקות כאחד] ויותר נראה דשי' הירושלמי דהגביה ע"מ לאכול חשוב הגבהה צורך אכילה כמעשה אחת ולא אמרינן מדאגביה קניא ופטור בכה"ג מדין קלבד"מ וכן נראה מקושיית הירושלמי לר"ל דחיי"מ שוגגין פטורין מקרא דוזר לא יאכל קדש דמאי מקשה דהא אפ"ל דחייב משום דאגבי' קני' וכן מאי משני דבפירוש רבתה תורה לתשלומין דהא י"ל דמאי דגלי רחמנא בתשלומין הוא משום דאגבי' קני' ועי' בהפלאה כתובות ד"ל שהרגיש כיוב"ז בדהתוס' שם והגבהה לצורך אכילה חשוב מעשה אחד

וכן יש להוכיח מד' הירושלמי בפ' המניח דאיבע"ל בבן סורר ומורה אי משלם על גניבתו הראשונה ומשמע ב דעל גניבתו השני' בודאי אינו משלם לפי דנפטר מצד חיי"מ שוגגין והא אינו מחויב על הגניבה רק שיאכל ג"כ וא"כ כבר נתחייב משום גניבה קודם שנתחייב חיוב מיתה וצ"ל לפי שהיתה הגניבה והגבהה לצורך אכילה חשוב מעשה אחת [וע"ע בפיה"מ להרמב"ם בגיטין דנ"ג במתניתין דהמנסך] עכ"פ מבואר בד' הירושלמי דמודים חכמים לר"מ בגונב חלבו ותרומת חבירו אף באופן דהוי מעשה אחד שלוקה ומשלם וצריך טעם לזה ונראה בשיטת הירושלמי בטעם הדבר דבגניבה שניתן לתשלומין ואינו נדחה מפני מלקות של אכילת חלב לוקה ומשלם משום דהא דילפינן מכדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אחד מחייבו משום שתי רשעיות היינו דוקא ממון שמחויב מצד דין תשלומין כמו מזיק וכיו"ב משא"כ בלאו הניתן. לתשלומין שהוא בגדר עשה המתקן את הלאו וכמו שאינו נדחה הלאו כמו כן אינו נדחה העשה הבא לתקן הלאו דהעשה והלאו חדא מילתא כמש"ש הריטב"א במכות דט"ז בשם הרמ"ה דכיון שנתק הכתוב את הלאו בעשה הרי הן כחדא מילתא וכאלו הלאו היא התחלת העבירה והעשה גמר העבירה וכשהתרינו בשעת נטילת האם ובא ושחט כאילו התרינו בשעת שחיטה ממש דכולא חדא עבירה עבדה רחמנא כו' עכ"ל וזהו בביטול העשה וה"נ בקיום העשה שמתקן הלאו אי אפשר שיפטור מתשלומי העשה דוהשיב מדין ב' רשעיות ע"י מלקות של לאו אחר ולבלי לתקן הלאו דגזילה דהלאו ועשה חדא מילתא וכמו שאין לאו דוחה לאו כמו כן אינו דוחה עשה המתקן את הלאו וממילא שאין הלאו אחר נדחה מפני הממון של העשה ולא דמו לחיי"מ דפוטרין ממון דגזילה וחבלה דחיי"מ פוטרין ממלקות ג"כ אבל חייבי מלקות שאינם דוחים מלקות אחר ממילא גם הממון שהוא בגדר עשה הבא לתקן הלאו אינם דוחים זה את זה דחשוב כרשעה אחת כמ"שכ התוס' במוע"ק שאין לאו דוחה לאו

וביאור והמשך ד' הירושלמי נראה לפי זה דמתחילה מסיק דרשב"ל כדעתי' כמה דרשב"ל אמר תמן הכל היו בכלל לא תענה והכא הכל היו בכלל וזר לא יאכל קדש לחייבו ממון ומייתי סיוע לזה מהא דתני מודים חכמים לר"מ דפליגי בעדים זוממים דלרבנן משלם ואינו לוקה משום כדי רשעתו בגונב חלבו של חבירו שהוא לוקה ומשלם שכן האוכל חלב לוקה ואין איסור חלב בשביל הפקעת ממון ואינו נדחה מפני ממון דגניבה דרבתה תורה לתשלומין ולא דמי לעדים זוממים דלא תענה ברעך עד שקר נוגע להפקעת ממון של חבירו וכן תני בגונב תרומה של חבירו שלוקה ומשלם שכן האוכל תרומה לוקה כו' [ובתרומה לר"ל דמדמה לעדים זוממים ובע"ז משלם ואינו לוקה לכאורה צ"ל דמשלם ואינו לוקה כמו בעדים זוממים דהא לר"ל אין נפ"מ בין שוגג למזיד וגם חיי"מ שוגגין פטורין וכיון דגלי קרא דמשלם בשוגג קו"ח ה"ה במזיד והתרו בו דמשלם הקרן וממילא דבדין שלא ילקה כמו בע"ז מ"מ נראה מהברייתא דבאוכל תרומה של חבירו דלוקה ומשלם ג"כ משום דבאוכל תרומה של חבירו הא דמשלם הקרן מדין גזל ולא משום עבירת אכילת התרומה ועבירת אכילת התרומה הוא גם בשלו ודין תשלומי גזל לא נפקע מצד עבירת המלקות וכן המלקות אינו נדחה מפני תשלומי גזל ובשוגג דהתשלומין משום כפרה משום עבירת אכילת תרומה אף בשלו לולא דגלי קרא היה נפטר מדין חיי"מ שוגגין לר"ל ובפירוש רבתה תורה לתשלומין אבל במזיד לוקה ומשלם בכה"ג כמו באוכל חלב של חבירו] והירושלמי מתחלה הוי בעי למימר גם בחסימה הטעם דלוקה ומשלם אף דאין בזה דין גזל דמ"מ הפסידו ממון ומחזק ר' יוסי מהא דהגונב תרומת הקדש דלוקה ומשלם אף דאין בהקדש דין גזל וע"כ הטעם דמ"מ הפסידו ממון וע"ז פריך הירושלמי מעתה הבא על אחותו קטנה ילקה וישלם שכן הבא על