אחיעזר חלק אבן העזר יא

אשה בחזקתה ונטהר אפילו ברה"י, ומבואר מדבריהם שהקשו כיון דלא ילפינן מסוטה משמע הא אי ילפינן מסוטה ל"ק דנוקי בחזקתה משום דברה"י לא מהני חזקתה והא בזה אנו דנין לגבי גוף האשה אם הדם מן המקור או מן העליה וטהורה האשה גם להבא וכיון דלגבי גוף הטומאה לא נתקבל ההלכה ומוקמינן בחזקת שהיא טהורה ממילא דגם הטהרות שנגעו בה טהורים. ומוכרח מדהתוס' דגם לגבי גוף הטומאה לא מהני חזקה

ונראה מדהתוס' דביש בד"ל אף דלגבי אשה דהוי גוף הטומאה לא ילפינן מסוטה דתהא ודאי טמאה אבל מ"מ הוי ספק טומאה ולא מהני חזקה כמו דלא מהני חזקה לר"ש ברה"י דס"ל דתולין. ובטעם דבריהם י"ל דהא דאין מטמאין, בודאי ספק בגוף הטומאה ברה"י משום דאי אפשר שישתנה דינו ושיהי' ספק שרץ ספק צפרדע ברה"י ודאי טמא וברה"ר טהור ואי אפשר שיהי' הרשויות סותרות ומכחישות זא"ז ולהכי תמיד בספיקו עומד, וכיון דמצינו בשני נזירים שכ' התוס' בחולין ד"ט ובריש נדה דכיון דלא דמי לסוטה אלא דבר שיכול להיות והכא אחד טהור בודאי מ"מ ברה"י הוי ספק טומאה ולא מהני חזקה וכמש"כ בגליון תוס' בנדה ד"ג דהכי גמירי לה דדבר שא"א להיות טמא ודאי או טהור ודאי ברה"י תולין וברה"ר טהור יעו"ש, ורק לטמא ודאי ברה"י א"א משום דאחד מהם ודאי טהור ומכחיש משא"כ על ספק שאינו מכחיש ילפינן בכה"ג דהוי ספק טומאה ברה"י ולא מהני חזקה, ומה"ט ספק בגוף הטומאה דלא דמי לסוטה וא"א שיהי' הרשויות מכחישות זא"ז מ"מ ספק טומאה הוי ברה"י כמו בשני נזירים ולא מהני חזקה

וכל זה ברה"י ויש בד"ל אבל ברה"ר או באין בד"ל אע"ג דלגבי גוף הטומאה לא הוכרע לטהר בודאי אבל חזקה שפיר מהני בהו כמו דמהני בספק איסור, וכמו בשני נזירים ברה"ר אע"ג דאחד מהם ודאי טמא מ"מ מהני חזקת טהרה, ולהכי א"ש מש"כ התוס' בחולין ד"י דגם לקולא מהני חזקה דאפילו ברה"י מהני חזקה באין בד"ל, וכיון דהבית נטהר מצד חזקה ממילא גם אדם הנכנס בו טהור כמו שנתבאר

ואולי י"ל דמש"כ התוס' בנדה די"ז וא"ת כיון דלא ילפינן מסוטה נוקי אשה בחזקתה משום דאי נימא דילפינן טומאת ראי' מסוטה הרי יהי' מוכרח מזה דלגבי טומאת ראי' אף לגבי גוף האשה לא מהני חזקה דאל"כ הא לא משכח"ל טומאה ודאית בספק ראי' דהא כיון דאנו מסופקים לגבי גוף האשה אם הדם מן המקור או מן העליה ואם היא טמאה עכשיו או טהורה ומוקמינן לה בחזקת טהרה והיא טהורה ודאית ממילא גם הטהרות שנגעו בה טהורים ומוכרח דלא מהני חזקה, וע"כ כתבו, התוס' בזה וא"ת כיון דלא ילפינן מסוטה נוקי אשה בחזקתה אבל לפי המסקנא דטומאת ראי' לא ילפינן מסוטה, אפשר לומר דהיכא דהוי ספק בגוף הטומאה ברה"י מ"מ כיון דעל גוף הטומאה לא ילפינן מסוטה ורק לגבי הנוגע ולגוף הטומאה איכא חזקה שפיר מהני חזקה אף ברה"י וממילא דגם הנוגע בו טהור, וא"ש דהתוס' בכתובות דע"ה ובנדה די"ט בספק שער לבן אי קודם, לבהרת שהקשו דנוקמי גברא אחזקתו כמו שנתבאר

ז) וראיתי בשב שמעתתא ש"ד פ"ד שכתב לפרש מתניתין דמסוכן דפ"ו דטהרות דפליגי תנאי התם, המסוכן ברה"י והוציאוהו לרה"ר והחזירוהו לרה"י כשהוא ברה"י ספיקו טמא וכשהוא ברה"ר ספיקו טהור ר"ש אומר רה"ר מפסקת וכתב לפרש דר"ש לטעמו דס"ל דס"ט ברה"י תולין וס"ט ברה"ר ודאי טהור ולהכי ודאי מכריע את הספק אבל לרבנן דס"ל דרה"י ודאי טמא כל חד וחד כדינו ויתכן בזה מאמר ר"ש רה"ר מפסקת, ולכאורה משכח"ל נמי רה"י וכגון דספק שרץ ספק צפרדע דברה"ר טהור וברה"י טמא ומשכ"ל כשהי' ברה"ר והוציאו אותו לרה"י דאז יהי' הרה"י מפסקת משום דא"א להיות ברה"י שרץ וברה"ר צפרדע, ולפי מש"כ ניחא דדוקא רה"ר מפסקת משום דברה"ר טהור ודאי ולר"ש כה"ג בספק שרץ אפילו הי' בתחלה ברה"ר ואח"כ ברה"י מ"מ הרה"ר מכריע את הרה"י עכ"ד הש"ש, ובעיני יפלא חידוש דין זה דלר"ש יהי' ספק שרץ ספק צפרדע כל שהי' פעם אחת ברה"ר נידון כצפרדע הכי הרה"ר יברר את המציאות, ובפרט למש"כ דגוף הטומאה לא נטהר גם ברה"ר דאלת"ה א"כ גם ברה"י יטהר דהרי אין בד"ל וע"כ דגוף הטומאה בספיקו עומד, ולפי מש"כ דאין רה"י ורה"ר ענין בירור על עצם המאורע ורק הלמ"מ שיש על הנוגע דין טומאה או דין טהרה א"כ איך יהי' רה"ר בירור על רה"י, ע"כ נראה דאין ראיית הש"ש מהא דר"ש דס"ל רה"ר מפסקת ראי' מכרעת דשאני התם דאיכא חזקת חי של המסוכן וחזקה הוי כעין בירור וסוקלין ושורפין על החזקות ונהי דס"ט ברה"י גם לר"ש דס"ל תולין ל"מ חזקה שכנגדה אבל כאן שהי' המסוכן אח"כ ברה"ר והתם אנו דנין לגבי הנוגע דטהור גם משום חזקת חי בזה הוי בירור וע"כ ס"ל לר"ש דרה"ר מפסקת דהודאי מכריע את הספק, אבל בספק שרץ ספק צפרדע שאין בגוף הטומאה חזקה גם ברה"ר וחזקת טהרה של הנוגע אינו מועיל להנוגע השני, וכמש"כ הרמב"ן שאין חזקת הפנויות מועילות לגבי אחריני וכמבואר בכתובות דע"ו, ובפרט שהספק במאורע המסובב לא מהני חזקת הנוגע וכמש"כ הריטב"א בריש נדה ובדף י"ח גבי שליא בבית ובערובין דל"ו בשם הר"ר שניאור וא"כ נשאר רק צד ס"ט ברה"ר וזה אינו בירור כלל וע"כ. הדין במקומו עומד דברה"י טמא וברה"ר טהור, ולא משכח"ל כלל לפי"ז רה"י מפסקת דבספק שרץ ספק צפרדע א"א שיהי' מכריע הרה"י דגם ברה"י אין הטומאה בעצמה טומאה ודאית כיון שאין זה שום בירור ורק רה"ר מפסקת משום חזקת חי כמו שנתבאר

ח) הרי נתבאר דאין דיני רה"י ורה"ר ענין בירור, וא"ש דעת הרמב"ם שפסק דצרתה מתיבמת כמו שנתבאר באות ב', ובזה י"ל דס"ל להראב"ד החולק ואומר דסוטה חולצת ולא מתיבמת דסוגין דסוטה פליגא אסוגיא דיבמות כמבואר ברא"ש ולא ס"ל לחלק בין סוטה ודאי לסוטה ספק והרא"ש תמה ע"ז, ולפמש"כ י"ל דהראב"ד ס"ל דס"ט ברה"י הנזיר קן מגלח עליו וחייב על ביאת מקדש כרבי הושעי' רבה ולדידי' ס"ט ברה"י דטמא הוא ענין ודאי דאפילו נימא דלא הוי התבררות על עצם המאורע מ"מ כיון דהתורה עשאה ספיקו כודאי לגבי הנוגע שוב הוי הדין כעצם המאורע ואין חילוק בין סוטה ודאי לסוטה ספק וגם בסוטה ספק איתא גם לאו דטומאה דדין התורה השוון להדדי כמש"כ התוס' והרשב"א ביבמות די"א דאיכא לאו דלא יוכל בעלה אשר שלחה לשוב לקחתה גם בספק סוטה, ואם יש טומאה כעריות בודאי סוטה גם בספק סוטה איתנהו ג"כ טומאה כעריות וכיון דתנינן בריש סוטה דאם מת חולצת ולא מתיבמת ע"כ דגם סוטה ודאית צריכה חליצה דמ"ש ספק סוטה מן ודאי סוטה, ומתורץ קושית התוס' שם שהקשו דהא' קרא בזינתה ודאי כתיב ומנ"ל ספק סוטה, ולדעת הראב"ד אתי שפיר דאין חילוק כלל בין סוטה ודאי לסוטה ספק כיון דהתורה עשאה כודאי וכמו דסוטה ודאי אסורה ביבום מקרא דלאחר ולא ליבם הכי נמי סוטה ספק כדין ס"ט ברה"י דטמא ודאי וכ"ז לפי סוגיא דסוטה, אבל רב בסוגיא דיבמות דס"ל דסוטה פטור מחליצה בע"כ צ"ל