אחיעזר חלק אבן העזר י

שהן טהורין דאף אם יגע בהם מי שיש בד"ל טהור וזה פשוט

ולכאורה הי' נראה לדחות גוף הראי' וההנחה דעל עצם הטומאה לא נאמרה ההלכה דאין בד"ל טהור ונאמר דלהכי בספק שרץ ספק צפרדע וכן במסוכן דהוי ספק בגוף הטומאה ולא נטהר הוא משום שאין אנו דנין על עצם הטומאה דאין נפ"מ לגבי גוף הטומאה רק לגבי הנוגע וכן בדהתוס' בנדה ד"ג דהאשה הרי טמאה לפניך ואין אנו דנין רק לגבי הטהרות שנגעו למפרע ולפיכך אם נגע בה מי שיש בד"ל טמא, משא"כ בפסחים די"ט דחוששין שמא נגע האדם בסכין שאנו דנין גם על על הסכין אם הוא טמא או טהור וכן בחש"ו שנמצא במבוי שהן טהורין שאנו דנין מתחלה על החש"ו אם הן טהורין ולפיכך כיון שהוחלטו לטהרה איך אפשר שהנוגע בו יטמא, ולפי"ז גם בגוף הטומאה היכא שיש לנו לדון עליו לדינים הנוגעים בו גם בו באין בד"ל טהור. אבל מכהן שוטה שאסור לאכול בתרומה אע"פ שהוא אין בד"ל הרי מוכרח הנחה זו דההלכה לא נאמרה רק על הנוגע אבל לא על גוף הטומאה, אף שיש נפ"מ גם בגוף הטומאה לדינים הנוגעים בו, מ"מ גוף הטומאה בספיקו עומד כמו ספק שרץ ספק צפרדע כמו שנתבאר

) ה) וכן יש להוכיח מדהתוס' חולין ד"י בד"ה ודילמא שכתבו אין להקשות היכי מוכח מהכא דאוקי מלתא אחזקי' דילמא טמא מספק דס"ט ברה"י ספיקו טמא דבכל ענין טימא הכתוב אפי' ברה"ר שיש בו הרבה בני אדם ואפילו דבר שאין בד"ל עכ"ל, והפנ"י תמה על מש"כ התוס' ואפי' דבר שאין בד"ל דהא הבית הוא תמיד אין בד"ל, ולמש"כ א"ש דלגבי גוף טומאת הבית אף שאנו דנין בו לדיני טומאת בית מוסגר ומוחלט, מ"מ כיון דהספק הוא בגוף הטומאה לא נטהר משום אין בד"ל ותמיד בספיקו עומד וכמו כהן שוטה שאסור לאכול בתרומה מספק והא נטהרו משום שאין בד"ל לגבי דינים הנוגעים בו ה"נ לא נטהר הבית משום שאין בד"ל, ולהכי אילו הי' בו אדם והמקבל הטומאה יש בד"ל טמא אע"פ שהבית אין בו דעת לשאול כמש"כ התוס' בנדה ד"ג משום דדמי לנגע בספק שרץ ספק צפרדע דטמא דכיון דהספק הוא בגוף הטומאה כל שמקבל הטומאה יש בד"ל טמא. ותירצו התוס' ואפילו דבר שאין בד"ל היינו לגבי הכלים והטהרות שמדין ס"ט ברה"י היו טהורים ורק מדין חזקה הן טמאים

והנה בתוס' חולין שם בדבור הסמוך בד"ה אלא במה שתירצו דגם לקולא מהני חזקה תמה בראש יוסף דהא בס"ט ברה"י טמא ולא מהני חזקה ותירץ משום דהבית הוי דבר שאין בד"ל, והחמדת שלמה חיו"ד סתר דברי הראש יוסף ותמה עליו שנעלם מאתו התוס' בד"ה הקודם דברה"י טמא, וע"כ צ"ל משום דטומאתו בא ע"י כהן והוי כטומאה בידי אדם יעו"ש ודבריו תמוהים דאם נימא דטומאת הבית יש בד"ל א"כ מה תירצו התוס' ואפילו דבר שאין בד"ל דהא טומאה הבאה בידי אדם נשאלין עליה אפילו בכלי המונח ע"ג קרקע כמי שיש בד"ל וא"כ אפילו מקבל הטומאה אין בד"ל טמא אע"כ צ"ל דהבית הוי אין בד"ל ואפ"ה ברה"י אי מקבל הטומאה יש בד"ל טמא וגם גוף טומאת הבית בספיקו עומד. אולם גם תי' הראש יוסף אינו מספיק דעדיין קשה דיטמא האדם הנכנס בו שיש בד"ל ברה"י ולא מהני החזקה לקולא, עוד קשה לדבריו מנ"ל דאזלינן בתר חזקה לקולא כיון דס"ט באין בד"ל אף בלא חזקה טהור, וגם מתחלת דהתוס' דילמא שאני הכא דאזלינן לחומרא הרי מוכח דהבית לא נטהר משום דאין בד"ל וע"כ צ"ל משום דטומאת הבית עצמו בספיקו עומד

ולמש"כ דגוף הטומאה בספיקו עומד אף באין בד"ל נראה לישב דהתוס' בפשיטות, דלא חמירא ספק טומאה בגוף הטומאה באין בד"ל מספק איסור דלא נאמרה בו הלכה ומהני בו חזקה, וה"נ בספק טומאה באין בד"ל ולהכי מהני בזה חזקה כמו דמהני חזקה בספק איסור, וכיון דגוף הבית נטהר מצד חזקה ממילא גם אדם שנכנס בו טהור אף דבנוגע לא תהני חזקה ברה"י משום כיון דטומאה אין כאן איך יטמא הנוגע, ואילה"ק לפי"ז דאמאי בכהן שוטה בישן אסור לאכול בתרומה דטמא נהי דבאין בד"ל לא נטהר גוף הטומאה מ"מ נוקמין בחזקת טהרתו לכשהי' הערב שמש י"ל דהחמירו בתרומה וקדשים כמו שהחמירו באשה ולא מוקמינן על חזקתה, אבל א"נ דבאין בד"ל טהור הא גם בטומאת מעל"ע לא החמירו בקדשים באין בד"ל כמבואר בנדה ד"ה וע"כ צ"ל דבגוף הטומאה לא נטהר אין בו דעת לשאול

ו) וגדולה מזו הי' נ"ל לחדש דאף בס"ט ביש בד"ל ברה"י היכא דהספק בגוף הטומאה דגוף הטומאה לא הוכרע ובספיקו עומד ואין בה חילוק רשויות כמו שנתבאר מהני ג"כ חזקה, והא דלא מהני במסוכן אם נגע בו ברה"י חזקת חי משום דאין אנו דנין על המסוכן שאין נפ"מ אם חי הי' או מת באותו שעה ודנין רק לגבי הנוגע דס"ט ברה"י טמא ולא מהני חזקת חי של המסוכן. וכן בריש נדה מה שדנו התוס' בטומאת ראי' אי דנין בה ס"ט ברה"י אף שיש לה חזקת טהרה משום דאין אנו דנין לגבי האשה שהרי טמאה לפניך רק לגבי הטהרות שנגעו בה ולגבי הטהרות לא מהני חזקת טהרה דאשה דס"ט ברה"י לגבי נוגע לא מהני חזקה משא"כ אם היינו דנין לגבי גוף הטומאה שפיר מהני חזקה

ואם נכונה הנחה זו יתישב בזה דהתוס' בכתובות דע"ה ובנדה די"ט דבספק אם בהרת קודם לשער לבן דרבנן מטמאים והקשו מ"ט דרבנן נוקמי גברא אחזקתו כדקי"ל דמדאורייתא אזלינן בתר חזקה, והמהרש"א תמה בנדה שם דמאי קשי' להו דהא כל ס"ט מסוטה ילפינן לה לטמא ברה"י אפילו בדאיכא חזקה יעו"ש. ולמש"כ א"ש דהא בספק שער לבן קודם לבהרת דהוי ספק בגוף הטומאה דלא נאמרה בו הל"מ דספק טמא ואנו דנין על גוף טומאת פ האדם שפיר מהני חזקתו לטהרו וא"ש

אולם מדברי התוס' נדה די"ז בד"ה ואין שורפין במה שתירצו דמסוטה לא ילפינן טומאה דאתיא ע"י ראית גופה כתבו בתוך הדבור וא"ת כיון דלא ילפינן מסוטה נוקי