אחיעזר חלק אבן העזר קו

דרנבה"ק כו' ר' יודא בר פזי אומר מכות וכרת מה אמרין בה אלו תנייא א"ר יוסה צריכה לרבנן ר' יונה בעי ולמה לא שמע לה מן הדא דתני רשב"י נאמר כרת בשבת ונאמר כרת ביוהכ"פ אין מכות אצל כרת א"ר מנא קומי ר' יוסא מה צריכי לי כרשב"ל ברם כריו"ח אם מכות אצל מיתה יש לן לא כ"ש מכות אצל כרת דאתפלגון השוחט אותו ואת בנו לשם עכו"ם ריו"ח אמר אם התרו בו לשם אוא"ב לוקה לשם עכו"ם נסקל כו' א"ל אפילו כריו"ח צריכה לי' תמן לשני דברים והכא לדבר אחד ע"כ וכ"ה בירושלמי בפ"ג דכתובות ובפ"ו דתרומות ומפשטות דברי הירושלמי נראה דמדמה כרת לרנבה"ק לחייבי מיתות שוגגין או פוטר ממלקות דפליגי בזה ריו"ח ור"ל והירושלמי מסיק תמן לשני דברים והכא לדבר אחד ולדבר אחד לכו"ע אין מלקות בחיי"כ לרנבה"ק אפילו לריו"ח, ולפ"ז יהי' סוגיא דמגילה נגד ד' הירושלמי דאל"כ לא הוי מקשה אידי ואידי בידי אדם דהא בדבר אחד ליכא מלקות אליבא דרנבה"ק אם לא דנאמר כמש"כ הרמב"ן דלרחב"ג לא הוי ב' רשעיות והירושלמי ס"ל כמו שמבואר בבבלי דמתניתין אתי דלא כרחב"ג ואין מלקות פוטר כרת ולהכי הוי ב' רשעיות וכרת פוטר מלקות ולרחב"ג לא הוי ב' רשעיות, [אולם בירושלמי אינו מבואר כלל הא דמקשה בבבלי ואם איתא אידי ואידי בידי אדם דלהירושלמי פוטר כרת מלקות וכיון דאין בו מלקות להכי לא נפטרו מידי כריתתן], אלא דחילוק הירושלמי בין שני דברים לדבר אחד צריך באור דמאי נפ"מ בין דבר אחד לב' דברים כיון דכרת לא הוי רשעה המסורה לב"ד ודמי לחיי"מ שוגגין דחייבים מלקות א"כ מה"ט גם בעבירה אחת כיון דאין עליו חיוב מיתה בפועל לא הוי ב' רשעיות, והפ"מ והק"ע פירשו דהכא לדבר אחד לפי שהוא לאו שניתן לאזהרת כרת ואין לוקין עליו כמו על לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ומסתימת לשון הירושלמי לא משמע כן, ועוד דא"כ אין זה שום שייכות לרנבה"ק אם לוקין על לאו שניתן לאזהרת כרת אי לא ועיקר האיבעי בכרת ומלקות לרנבה"ק ועי' בנוע"י דמפרש לפי דלרנבה"ק דמי חיי"כ לחיי"מ ב"ד וכשם שאין מלקות בחיי"מ ב"ד כן אין מלקות בחיי"כ היינו דלרנבה"ק דמקיש כרת למיתת ב"ד ילפינן ג"כ דין זה [ועי' בתוספתא שלהי מכות כרת ביד"ש מלקין אותו מיתת ב"ד אין מלקין שנאמר כדי רשעתו מבואר דמצד כדי רשעתו אין מלקין במיתת ב"ד ואפשר דהתוספתא ס"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין עליו רק כל היכא דחייב מיתת ב"ד לכו"ע אין לוקין משום כדי רשעתו כמבואר במכות די"ג שם] ודאתאן עלה הרי מבואר בירושלמי דלרנבה"ק הלאו דבהדי' פוטר הכרת ממלקות לכו"ע ולאו אחר אינו פוטר לריו"ח דס"ל חיי"מ שוגגין חייבין מלקות, ויל"פ ד' ספר המקצעות בחובל ביוה"כ שפ' כרנבה"ק דלוקה משום לאו דלא יוסיף דלאו אחר אינו פוטר כרת דיוה"כ לריו"ח

ט) ומה שהעיר כת"ר עמש"כ לתרץ קושית ההפלאה על דהר"מ שפ' בחובל ביוהכ"פ חייב דהא זה תלוי בספיקות הש"ס אי ממונא לחומרא או לקולא, והעירותי ע"ז כיון דא"א להלקותו מספק הוי כמו חיי"מ שוגגין ולהיפך אין לומר כיון דס' ממונא לקולא ונפטר מממון הו"ל כהכאה שאין בה שו"פ, דז"א דמ"מ חשוב בר תשלומים הואיל ואי תפס הנחבל אין מוציאים מידו וע"ז תמה כת"ר דהא קיי"ל דתפיסה לאחר שנולד הספק לא מהני וא"כ מוציאים מידו גם לד' הרמב"ם מחלקים בין ת"כ ובין שארי ספיקות, הנה עיקר החילוק בזה דממון לא בעי גמר דין והוי בספק חיוב ואם הוא מחויב בודאי לא נפטר מחיובו רק שאין להוציא מהמוחזקות שלו וביותר למש"כ המל"מ בפ"ו מהל' עדות ובפ"ב מהל' ט"צ דבספיקא דדינא לא מהני חזקה דאטו בשביל החזקה ישתנה הדין וע"כ אין שום בירור לחזקה על סד"ד ולא מהני חמ"ק המבררת רק חזקת ממון שאין להוציא מיד המוחזק משא"כ במלקות דבעי גמר דין ואף אם הוא מחויב מלקות אין גומרין דינו מספק וכתבתי להאלים הסברא דהא דספק ממונא לקולא הוא רק מצד המוחזקות שבו ואי תפס אידך לא מפקינן מיני' והא לכו"ע אם תפס הנחבל קודם שנולד הספק מהני תפיסתו וגם דבספיקא דדינא לד' הרמב"ם דת"כ אין מוציאין אותו מידו וה"ה בכל ספיקא דדינא כיון דתמ"ק לא מהני גבי' שום חזקה רק חזקת ממון שאין להוציא מידו ואם תפס אידך מהני, ויש לה"ר, מגיטין ד' מ"ב באיבעי דמעוכב גט שחרור אי אוכל בתרומה דמשני הכי השתא התם בהגדילו התערובות אם יבוא אלי' ויאמר קנין כספו קרינן בי' והא אי נימא דכיון דספק ממונא לקולא נחלט הפטור בודאי א"כ כיון שמספק אינם יכולים לעבוד עבודת עבד זע"ז ואין רשות רבו עליו ואיך יקרא קנין כספו אע"כ כיון דאין כאן חזקה המבררת ורק מצד מעלת המוחזק הוי ספק קנין כספו ולא נפקע עי"ז קנינו [אך נתקשיתי בדברי הגמ' דהא האדון מיאש א"ע מספק והוי מעוכב ג"ש כיון דא"י לעבוד עמו וראיתי שהרגישו בזה] ויש לפלפל בזה בד' הפוסקים אי אמרינן דהעבד תפוס בעצמו

ומה שרמז כת"ר לד' התוס' בכורות ד' ט' ד"ה לאפקועי דאע"ג דאינו נפטר אלא מספק דינו כודאי פטור ורמז גם לד' המהרי"ט אלגאזי וכונתו למש"כ האלגאזי בתוך דבריו דלהכי אינו מחויב להפריש מספק לקיים מצות הפרשה לפי שאינו מחויב לעורפו להפסיד ממונו דספק ממונא לקולא וכל שאינו בעריפה אינו בפדי' מבואר מזה דאע"ג דאינו נפטר ממצות עריפה אלא מספק ומ"מ קרי ליה אינו בעריפה אלמא דמה שנפטר מספק ממונא לקולא נחשב כודאי, והנה מלבד מה שיש לחלק בין פטור מספק מצוה לספק ממונא שבינו ובין התובע לא דמי לפמש"כ לחלק בין ספק דמציאות ובין ספיקא דדינא דספק דמציאות דמוקמינן אחזקה גם גבי פט"ח איכא חזקה דהולד במעי אמו חולין ועי"ז גם חמ"ק שהי' בחזקתו במעי אמו וחזקת מ"ק דהוי חזקה המבררת מהני לעשות בתורת ודאי משא"כ בספיקא דדינא דלא מהני חמ"ק ומעלת המוחזק גרידא לא מהני לעשות בתורת ודאי [ואפשר דמה"ט אינו עורפו מספק דמוקמינן בחזקת חולין ולר"י דס"ל פט"ח אסור בהנאה כיון דאפשר לתקן בהפרשת טלה הו"ל כדשיל"מ], אולם בכלל דברי האלגאזי שם אינם מדוקדקים דמשה"ק שם לדבריו מספיקות דיבמות דמ"א י"ל בפשיטות דשא"ה דחיי"ל ועשה בני חליצה ויבום נינהו וע"כ מה שאסורה להתייבם מספק לא מהני להפקיע זיקה והוי רק ספק ערוה ושפיר אמרינן אם יבא אלי' כו' משא"כ בזה אמרינן סוף סוף הא אינו מחויב לעורפו ממילא ליתא בהפרשה וזה פשוט, אבל גוף דבריו תמוהים מנ"ל לדרוש כ"ד שאינו בעריפה אינו בפדי' דבר שאינו מוזכר בגמ' ובפשיטות נראה בדהתוס' דמצות הפרשה ל"ש רק היכא שמתקן בהפרשתו כמו בתרומה דעי"ז יתוקן איסור טבל כמ"כ בפט"ח לר"י מפקיע איסורו ולר"ש פיטרו מעריפה משא"כ בספק פט"ח לר"ש דכיון שא"צ לעורפו מספק ופט"ח מותר בהנאה הפרשתו אינו מתקן כלום ואיך שייך בזה הפרשה כיון שאין בזה דין נתינה ודמי לפדיון הבן גם סברת האלגאזי דעריפה הוי ספק ממונא לקולא לפי שעי"ז מפסיד ממונו אם כי משטחיות לשון התוס' משמע כן לא אבין דספק ממונא לקולא ל"ש רק היכא דאיכא דררא דגזל להתובע או להנתבע וכמ"כ בספק דמת"כ דאם יתן להכהן בשעה שאינו מחויב יהי' גם אצל הכהן גזל ובזה אמרינן ספק ממונא לקולא היינו היכא דהמצוה הוא בחיוב נתינת ממון אבל מה שיגרום לו המצוה הפסד ממון האם ג"ז