אחיעזר חלק אבן העזר קה

דנפיק מכדי רשעתו ולר"ל דס"ל דלא בעינן רשעה המסורה לב"ד ואפילו לרבנן דפליגי על רנבה"ק סתמא דכדי רשעתו באיזה רשעה חמורה שהוא בין כרת ובין מיתה ביד"ש פוטר ממלקות וראוי שיפטור המיתה ביד"ש את הלאו דכרת וכיון שאינו מחויב מלקות לא נפטרה מידי כריתתן ומאי דחייב מלקות במיתה ביד"ש כמו באוכל טבל משום דכיון דחייבי מיתה ביד"ש שלקו נפטרו מידי כריתתן לא הוי ב' רשעיות משא"כ במלקות של לאו אחר דע"י המלקות של שהי' בטומאה לא יפטור מידי מיתה ביד"ש של שימוש בטומאה] ומדוקדק לפ"ז קושית הש"ס אלא הא דקיי"ל דטמא ששימש במיתה היכי משכח"ל אי דשהה בר כרת הוא דעל קרא דטמא ששימש במיתה לא קשה דאיצטריך שפיר דאי לאו קרא דמיתה מצד כרת הי' נפטר במלקות דחיי"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן דהא לולא חיוב מיתה ביד"ש הי' נפטר מכרת ע"י מלקות אבל השתא דכתיב קרא דטמא ששימש במיתה ונפטר עי"ז ממלקות וממילא אי אפשר שיפטור מכרת דשהיה ע"י מלקות ושפיר מקשה הש"ס בדקדוק דטמא ששימש במיתה היכא משכח"ל אי דשהה בר כרת הוא וע"י מלקות לא יפטור וקושית הגמ' לר"ל דס"ל דחיי"מ שוגגין פוטר מלקות [ובשבועות שם לרבה עי' באס"ז כתובות דל"ה דס"ל כר"ל] אבל לפ"מ שפסק הרמב"ם כריו"ח דחיי"מ שוגגין וד"א חייבים במלקות א"כ אין חיוב מיתה ביד"ש או כרת פוטר ממלקות דלא הוי רשעה המסורה לב"ד וא"כ א"ש בפשיטות מה שפסק דטבו"י ששימש במיתה לפמש"פ כרחב"ג דחיי"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן וא"כ איכא נפ"מ אע"פ דמחויב כרת משום ששהה ביאת מקדש לכשנלקה ונפטר מידי חיוב כרת דבי"מ מ"מ איכא עליו חיוב מיתה ששימש בטבו"י ומיושב השגת הראב"ד, אולם באמת נראה דגם לר"ל חשוב חיי"מ שוגגין רשעה המסורה לב"ד אילו אתרו ביה ורק כרת לא הוי רשעה המסורה לב"ד ואינו פוטר ממלקות לרבנן דרנבה"ק ורק לרנבה"ק לא בעינן רשעה המסורה לב"ד ובדין שיפטור כרת ממלקות של לאו אחר וקושית הגמ' בשבועות דטמא ששימש במיתה היכי משכח"ל י"ל דמקשה לרנבה"ק ולמאי דקיי"ל כרבנן א"ש מש"פ הרמב"ם

ח) והנה במה שהוסיף כת"ר נופך טעם לשבח דלרנבה"ק אינו בדין שיפטור הכרת מלקות דדוקא ממון דילפינן מלא יהי' אסון ומתנא דבי' חזקי' ס"ל לרנבה"ק מגז"ש או מהיקישא דכרת כמיתת ב"ד אע"ג שאין העונש דכרת ע"י ב"ד והא הטעם דפטור מממון הוא מצד שאין ביד הב"ד לחייב ב' רשעיות כדמוכח בב"מ ד' צ"א מאתנן כפירש"י עכ"פ לא גרע מחיו"מ שוגגין דפטור מממון אבל לענין שיפטור כרת ממלקות דהא דמיתה פוטרת הוא מקרא דכדי רשעתו ובעינן שיהי' רשעה המסורה לב"ד דהא קיי"ל חייבי מיתות שוגגין חייבין מלקות כריו"ח בחולין פ"א ופוטר דוקא באופן שהחיוב מיתה הוא בפועל וא"כ בכרת דלא הוי בפועל ע"י ב"ד שוב גם לרנבה"ק אינו פוטר הכרת ממלקות ול"ש ע"ז הגזי"ש או ההיקש דלא חמיר ממיתה דאינו פוטר כ"ז שאינו בפועל וכ"ז לריו"ח דס"ל חיי"מ שוגגין חייבים מלקות אבל לר"ל דפטור גם כרת פוטר מהיקישא דכרת למיתת ב"ד זהו תורף ד' כת"ר ודברים של טעם הם ראוים למי שאמרן

אך בכ"ז יש לדון בזה [יעוין בהפלאה כתובות ד"ל שכ' דלרנבה"ק לית לי' הך דתנא דבי חזקי' יעו"ש עפי"ד הרשב"א שכ' דלמאן דיליף אסון אסון דין אסון קאמר וזהו דלא כחזקי' ולדברי כת"ר רנבה"ק ע"כ כדתנא דבי' חזקי' ס"ל דחיי"כ דמי לחיי"מ שוגגין אך אין ד' ההפלאה מוכרחים וקצת יש לה"ר מדהתוס' דפסחים כ"ט וכתובות ד' ל' דפשיטא להו דרבנבה"ק ס"ל כתנא דבי' חזקי'] דהא דאנו מפרשים כדי רשעתו לבי דינא היינו לרבנן דס"ל דרק מיתה או מלקות פוטר וע"כ גם פטור דלא יהי' אסון הוא ג"כ מטעם דכדי רשעתו ואף בחיי"מ שוגגין ג"כ חשוב רשעה מצד הב"ד אילו אתרו ביה דהא אתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו דהוי חייבי מיתה והא גם בחיי"מ שוגגין חייב לצאת ידי"ש אע"ג דילפינן מלא יהי' אסון אלמא דטעם הפטור הוא משום כדי רשעתו וכ"ז לרבנן [ויעוין בתוס' ב"ק ד' ע' ד"ה אתנן שכ' דבחיי"כ משתעי] אבל לרנבה"ק דס"ל דכרת פוטר מן התשלומין מגזי"ש או מהקישא גלי רחמנא מגזי"ש הנ"ל דגם רשעה בידי שמים חשוב רשעה ושאין מפעולת עבירה שני עונשים גם מצד רחמנא, ובאמת חידש הצל"ח בפסחים ד' כ"ט דלרנבה"ק אין חייב לצי"ש כלל דדוקא לרבנן דס"ל דכדי רשעתו לבי דינא אזהר רחמנא שאין ב"ד יכולים לחייב ב' רשעיות אבל דין שמים יש עליו אבל לרנבה"ק אטו כרת ב"ד מחייבים אותו ולא דמי לחיי"מ שוגגין כיון דבשום פעם אין דינו מסור לב"ד ועכצ"ל דגם רחמנא לא חייבי' שתי רשעיות והחילוק בין רנבה"ק לרבנן לפ"ז הוא דלרבנן גלי רחמנא כדי רשעתו על קרא דולא יהי' אסון דרק ב"ד אין בכחם לחייב ב' רשעיות כדמוכח מההיא דאתנן אפילו בא על אמו אין חילוק בין חיי"מ לחייבי מלקות דמ"מ לצי"ש מחויב ולרנבה"ק י"ל דאחרי דגילתה תורה בהקישא או מגזי"ש דאסון דחיי"כ פוטרים מן התשלומין על כרחך שאין שום חיוב מצד עצמיות המעשה ורחמנא פטרי' דהא אין הכרת מסור לב"ד וגרע מחיי"מ שוגגין וע"כ גם הפירוש דכדי רשעתו דאינו מחויב משום ב' רשעיות גם לשמים כד' הצל"ח הנ"ל גם אם נימא דלא כד' הצל"ח ולרנבה"ק חייב ג"כ לצי"ש [דלדבריו ק"ל דלרנבה"ק דאתנן אסרה תורה מאי איכא למימר לסברת רבא] היינו דאין ביד הב"ד לחייב רשעה השני' כיון שיש עליו חיוב כרת ביד"ש מ"מ י"ל כיון שנתרבתה כרת כמיתת בי"ד הוי כמו שיש עליו חיוב בפועל ודמי חיוב כרת במזיד לחיוב מיתה בהתראה כיון שיש עליו חיוב כרת בפועל ומה"ט כרת פוטר כמו מיתת ב"ד גם ממלקות גם מאי דמחייבין בחיי"מ שוגגין מלקות לריו"ח אין מזה הכרח דבעינן שיהי' רשעה המסורה לב"ד רק דלגבי ממון נפטר חייבי מיתות שוגגין מגזיה"כ דתנא דבי' חזקי' דמקיש מכה אדם למכה בהמה וההיקש הוא רק על ממון דנפטר מממון אבל על מיתה ממלקות דאין לנו היקש מהיכ"ת שיפטור וכ"כ הרשב"א בפ' אלו נערות על רב דימי דמסיק דלכו"ע חייבי מיתה שוגגין פטורין מממון ובמלקות חייבים יעושה"ט, אבל אין מזה הכרח דבעינן שיהי' רשעה המסורה לב"ד אלא דבעינן שיהי' עליו חיוב מיתה על פי דין ה"ה לכרת במזיד שיש עליו חיוב דין שמים בכל חיובו ולרנבה"ק דפוטר וחשוב רשעה ה"ה שפוטר ממלקות ולא מצינו לשון רשעה המסורה לב"ד רק במכות די"ג דבא למעט כרת והיינו לרבנן דס"ל דלא מצינו שיהי' כרת רשעה לגבי ממון והו"א דדוקא בממון דכתיב מיתה אבל בכדי רשעתו דלא כתיב איזה רשעה הו"א דגם כרת חשוב רשעה ע"ז קאמר ברשעה המסורה לב"ד נאמר אבל לרנבה"ק דס"ל כרת פוטר וכבר למדנו מממון דפוטר והטעם דלא יהי' אסון הוא משום ב' רשעיות דבא זה ולימד ע"ז כמשכ"ל ה"ה דהוי רשעה לפטור ממלקות דמאי שנא כרת ממיתה דדין שמים דמי לדין סנהדרין ודוקא שוגג דל"ח רשעה רק מצד גזיה"כ דתנא דבי' חזקי' דלא נאמרה רק לממון אבל כרת דמי לרשעה בפועל לרנבה"ק כאמור. אולם בעיקר הדבר דבר ד' אמת בפיו של מעכת"ר וגוף החקירה אי כרת לרנבה"ק פוטר ממלקות וגם דדמי לחיי"מ שוגגין תלמוד ערוך הוא בירושלמי באיזה מקומות וז"ל הירושלמי פ"א דמגילה הל' י' על מתניתין דאין בין שבת ליוהכ"פ הא בתשלומין זה וזה שווין מתניתין