אחיעזר חלק אבן העזר קא

מה"ט גם בהיזק שא"נ במזיד קנסו כמו בהיזק ניכר ומה"ט חייב במזיד, ולפ"ז גם רב ס"ל דקלבד"מ הוי כמו שנעשה על ידי אחר אלא דבמנסך חייב לפי דאגבי' קני' כמו בהיזק ניכר

ונראה בשי' התוס' ותלמידי הרשב"א דמפרשים ד' הירוש' בהמצית גדיש של חבירו בשבת דתני דפטור משום דסתמא מיירי אף שהולך ודולק את כל הגדיש, וע"ז הקשה הירוש' דכיון דעל שבולת הראשון נתחייב מיתה הא בתרי קטלא לא קטלית ויתחייב ממון וע"ז משני דעל כל שבולת ושבולת יש חיוב מיתה דאע"פ שאא"פ לחייבו מיתה מ"מ הוי כמו חיי"מ שוגגין, ויתישב לפ"ז מה שמדמה הירוש' בחסימה להא דמדליק את הגדיש דלפ"מ שמפרשים הירוש' דאיירי שהדליק שבולת הראשונה א"כ אח"כ אינו עושה כלום אבל בחסימה הא עיקר הלאו דלא תדוש בחסימה א"כ הא על כל דישה ודישה עובר בלאו ויש בו התראת מלקות ואף אי חסמה אחר חייב משום הדישה א"כ הא דחסימה עדיפא ממדליק את הגדיש, ולמש"כ א"ש דכמו במדליק את הגדיש מדליק והולך ונפטר כמ"כ בחסימה [ויתישב בזה ד' הגרעק"א שכתב דהא דעל כל שבולת ושבולת חייב מיתה הוי כמו חיי"מ שוגגין והקשיתי בסימן הקודם דהא הירוש' קאי לריו"ח דס"ל אשו משום חציו ולריו"ח הא ס"ל דחייבי מלקות שוגגין פטורים א"כ בחסימה ל"ש זה ולמש"כ דמדליק הגדיש והולך י"ל דקאי לר"ל דס"ל אשו משום ממונו ור"ל הא ס"ל דחיי"מ שוגגין פטורים)

ואם אמנם נתישבו ד' הירוש' דכתובות דעל כל שבולת ושבולת חייב מיתה ואין סתירה לדהתוס' ותלמידי הרשב"א משום דהתם מיירי דמדליק כל שבולת ושבולת ולהכי חייב מיתה על כל שבולת, אבל מד' הירוש' בב"ק פ"ב במתני' בעבד כפות כתב והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור אם אתה אומר שאינו כזורק החץ ממקום למקום כו' מכאן ואילך יתחייב בתשלומין הרי בולט שי' הירוש' דאע"פ דנעשה ע"י מעשה אחד וגם בהדלקת הגדיש נתחייב מיתה משום שבא מיד מ"מ לר"ל דאשו משום ממונו לא נפטר מצד קלבד"מ והא בדהתוס' מפורש דאפילו לר"ל דאשו משום ממונו כשהצית בגופו של עבד ואע"פ שלא הצית בגופו של גדי פטור וכן לריו"ח היכא דכלו לו חציו משום מעשה אחד נפטר, עוד ק"ל לשי' התוס' דבע"כ צ"ל דהא דנפטר מצד קלבד"מ בעבד כפות וגדי סמוך משום מעשה אחת לריו"ח לפי שנתחייב מיד מצד רודף ולא דמי לזורק חץ בשבת וקרע שיראין בהליכתו שלא נתחייב מיתה מיד בפועל וכמשכ"ל וע"כ דס"ל להתוס' כהרשב"א דהוי רודף וכ"כ הפנ"י בתוד"ה בגדי דבהצית בגופו של עבד הוי רודף דלא כמהר"ם שם וא"כ יקשה במאי דמקשה לר"ל אילו קטל תורי' עבדא מי קא מחייב דהא ע"י גרמא הוי רודף ולשי' התוס' נפטר ע"י מעשה אחד משום ממונו ג"כ ומאי נפ"מ בין ריו"ח לר"ל דהא גם לריו"ח משום חציו אינו נפטר מצד קלבד"מ כיון דהדליק את הגדיש קודם ונתחייב רק מצד רודף א"כ גם לר"ל הוי רודף והא לשי' התוס' גם בחיוב משום ממונו נפטר ע"י מעשה אחת ויהי' מזה ראי' דלשי' התוס' ברודף ע"י גרמא לא נפטר מצד קלבד"מ ולהכי רק לכשהצית בגופו של עבד הוי רודף אם לא דנימא דמש"כ התוס' דע"י מעשה אחת נפטר היינו באופן דאי אפשר לאהדורי דלהכי נפטר וצ"ע

סימן כ'

בענין הנ"ל, להגאון ר' מאיר מיכל ראבינאוויץ

א) ע"ד אשר העיר הדר"ג עמש"כ דבהרג את הטריפה דחייב משום חובל ואינו חייב לשי' הרמב"ם גם משום לאו אחר דמ"מ משכח"ל דקטלה בשבת דממלקות אינו נפטר משום דחיי"מ שוגגין וד"א חייבין ומממון נפטר וממילא כיון דליכא תשלומין שוב לוקה על הלאו, גם העירני מעכ"ת לעיין בדין חובל בשבת דפטור מן התשלומין אי לוקה משום לא יוסיף כיון דממונא ליכא ודמי לחובל פחות משו"פ, הנה ראיתי בס' מנ"ח שכ' כן לדבר פשוט דבחובל בשבת אם התרו בו משום לא יוסיף לוקה ומצאתי בהגהת אשרי בפ' החובל סי' ב' וז"ל וכ"כ בספר המקצעות ועוד כ' דהחובל בחבירו ביו"ט חייב בו' דברים בשבת ויוהכ"פ פטור מן התשלומין וילקה ויגלה ויצום ירח ימים וכו' עכ"ל, לפי שפסק כרנבה"ק כמבואר מד' הגהת אשרי לקמן בסי' ח' במתניתין דהחובל בחבירו ביוהכ"פ חייב בכולן ודלא כספר המקצעות דלעיל. דפסק כר"נ דפטור ובפלפולא חריפתא כתב שם ע"ד הגהת אשרי ומשמע דדינא קאמר ונראה דמש"כ וילקה היינו בזמן שהיו ב"ד סמוכים וטעמו מבורר לפי שנפטר מממון מטעם חיי"מ שוגגין ע"כ לוקה משום לא יוסיף, אך אין דברי ההג"א מבוררים כ"כ דנראה דמש"כ ולוקה היינו לצורך שעה כמש"כ ג"כ ויגלה ויצום וכונתו על זה"ז לפי שנפטר מממון ע"כ תיקנו לצורך שעה להלקותו משא"כ בחובל בחול דחייב בתשלומין לא הי' צורך לתקן, שו"מ בס' תרומת הכרי סי' תכ"ד שהביא ג"כ ד' הגה"א ונסתפק בכונתו

אולם הנני מסופק בזה דבודאי אי נימא דהא דחובל בחבירו אינו לוקה לפי שהוא משלם הוא משום כדי רשעתו וכמבואר במכות ד"ה לרבנן בעדים זוממים וכיון דנתחייב בממון נפטר ממלקות להכי בחובל בשבת הא לא נתחייב בממון ואע"פ דבקלבד"מ מהני תפיסה ע"כ הטעם משום דאין הב"ד מחייב ב' רשעיות ורק דמחויב לצי"ש וכיון דאין זה ב' רשעיות א"כ אע"ג דמהני תפיסה משום חיי"מ שוגגין בשבת מ"מ לוקה משום לא יוסיף, אבל באמת הא דחובל משלם ואינו לוקה אף לר"מ דס"ל לוקה ומשלם והא לדידי' יש לחייב משום ב' רשעיות ועכצ"ל משום דחובל בחבירו הוי כלאו הניתן לתשלומין דאינו לוקה והארכתי בזה במקו"א בשי' הרמב"ם ואפ"ל דכיון דיש בו דין תפיסה חשוב לאו הניתן לתשלומין והא גם בריבית דעת הראשונים שאין שיעבוד נכסים על החזרת הרבית רק דיש בו עשה דוחי אחיך עמך מ"מ חשוב לאו הנל"ע ואם כי יש לחלק אבל בכל זה מצד הסברא י"ל כיון דמהני תפיסה חשוב לאו הניתן לתשלומין וילה"ר לזה ממכות דט"ז דלא משכח"ל ביטלו ולא ביטלו בגזילה דמשכח"ל שגזל באופן שנתחייב משום קלבד"מ במחתרת או בשבת דפטור מן התשלומין מדין חיי"מ שוגגין ולוקה משום לאו דגזילה אע"כ צ"ל דכיון דמהני תפיסה חשיב לאו הניתן לתשלומין

ב) ובעיקר הדבר יש להעיר ע"פ מש"כ ההפלאה בחי' לכתובות דל"ב בהחובל ביו"ט תלי בזה