אברבנאל על צפניה ב:ב

ואמרו בטרם לדת חוק כמוץ עבר יום אמר חוק במקום הזה על הגזרה האלקית שהיה בדעתו ורצונו יתברך לשלח בם חרון אפו כפי עונותיהם וכאילו אמר הטיבו דרכיכם קודם לדת אותו חוק וגזירה אלוקית וקודם שתצא לפועל בעולם שאם תצא יהיה עניניכם אחרי עבור היום ההוא כמוץ אחרי שנידף שלא ישאר ממנו עוד שם ושארית. והראב"ע פירש שהכתוב מסורס וענינו על פי פירושו בטרם לדת חוק היום שתהו כמוץ עובר מפני רוח. ואינו נכון גם הכתובים אשר אחריו בלתי מסכימים בפירוש הזה לפי שאמרו עוד בטרם לא יבא עליהם יום ה' נראה שהם מאמרים כפולים, וגם מלת לא יבא היא קשה והיה לו לומר בטרם יבא כמו בטרם יתנגפו רגליכם (ירמיה יג, טז), בטרם לדת חק, בטרם תבא אליהן המילדת (שמות א, יט), בטרם תבא שנת הרעב (בראשית מא, נ), אבל ענין הפסוק הזה אצלי כך הוא שבעבור שאמר הנביא בטרם לדת חוק ואמר גם כן כמוץ עבר יום בא לפרש שני אלה המאמרים על מה יורה החוק ועל מה יורה היום, ופירש מהו ענין החוק אשר זכר באומרו בטרם לא יבא עליכם חרון אף ה' ורצה בזה שמלת בטרם מורה על קדימת דבר לדבר ואולי יחשוב חושב ממה שאמר בטרם לדת חוק שעל כל פנים יולד החוק אף שישובו בתשובה אבל שיתקוששו קודם לכן ביאר ואמר בטרם לא יבא עליכם חרון אף ה' ר"ל מה שאמרתי בטרם לדת חוק או ענינו קדימה זה לזה ושעכ"פ יולד החוק אלא שתתקוששו כדי שלא יבא עליכם אף ה' שהוא החוק שזכרתי, וכן פירוש ענין היום שאמר כמוץ עבר יום באומרו באותו דרך עצמו, גם אמרתי בטרם על היום שענינו לפי שלא יבא עליכם יום אף ה' שהוא יום הקש עובר שזכרתי ולכן בקשו את ה' ושובו אליו באופן שאותו חוק וגזרה שעלה במחשבתו לא ילד ואותו יום צרה ותוכחה לא יבא. וכבר יורה על אמתת פי' זה ושאין מלת בטרם סמוכה ללא יבא בעל הטעמים ששם במלת טרם הב' נגינת פסק ואחריו לא יבא עליכם חרון אף ה' כאילו הפסיק מלת בטרם וגלה שאינה דבקה אל לא יבא עליכם.