אברבנאל על זכריה יד:ח

והיה ביום ההוא יצאו מים חיים וגומר עד סוף הנבואה והספר: עתה יבאר הענין וההודעה הד', והיא שביום ההוא כשיבקע הר הזתים מן המזרח למערב יצאו מים חיים מירושלם וילכו למזרח דרך אותה בקעה עד הים הקדמוני שהוא למזרחו של עולם קדמה וחצים יפנו למערב אל המעין המערבי הוא המעין שניבא יואל (יואל ד, יח) ומעין מבית ה' יצא הוא הנחל שניבא יחזקאל (יחזקאל מז, ב) והנה מים מפכים וגומר ואמר והיו לנחל גדול, ובדברי זה הנביא עצמו למעלה ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושב ירושלם וגומר. ורש"י וגם הראב"ע פירשו הייעודים האלה כולם כפי משמעותם, וכתב הראב"ע שזה אות שהוא לעתיד. וכבר פירשתי שבהיות הייעוד הזה כפי פשוטו יהיה ענינו שכמו שמציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם כן בריאה יברא ה' שבקרב ירושלם שלא היו מים חיים מעולם בזמן הגאולה יצאו מים חיים בדרך נס ומעין מבית ה' יצא ויהיו המים התחתונים רמז למים העליונים שכולם יצאו מירושלם, ולכן אמר חצים אל הים הקדמוני וגומר שאותם המים ילכו לימים הגדולים אשר בקצוות היישוב כמו שהאמונה האלהית תצא משם לקצוות הארץ, ואמר בקיץ ובחורף יהיה לפי שהמימות יחסרו בימי הקיץ בסבת החום שמיבש אותם ובימי החורף מפני הקור שיקפאם אבל מימי ירושלם לא יחסרו בקיץ ובחורף. והראב"ע כתב שזכר קיץ וחורף לפי שהם תקופות יבשות כי ימי קיץ הם חמים ויבשים וימי החורף קרים ויבשים ובאלה הימים יחסרו הנהרות, והענין שוה עם מש"פ ואין ספק שמי שמפרש הייעוד הזה כפשוטו ראוי שיפרש ייעוד בקיעת ההרים ג"כ כפשוטו לפי שזה נמשך מזה וכמה פעמים במוט הרים ובקיעתם יתראו שם מקור מים חיים. אמנם יונתן כבר הודעתיך שפירש הייעוד הזה בדרך המשל על למוד התורה והאמונה שיצא בירושלם לכל באי עולם וכמ"ש (ישעיה ב, ג) כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם כי תמיד הנביאים יכנו הדעות האמתיות במים חיים כמ"ש (שם נה, א) הוי כל צמא לכו למים: