אברבנאל על זכריה יד:ט

והענין החמישי שהודיע בזה הוא שהאומות הנשארות מאותה מלחמה יקבלו כולם אמונת השם יתברך כי בראותם מעשה ה' כי נורא הוא אשר יעשה עם עמו ועם חסידיו באותה מלחמה ובדברים הנמשכים אליה יכירו וידעו כי הוא האלקים והמולך על כל הארץ משגיח בתחתונים משנה הטבעים ועושה בהם כרצונו, ועל זה אמר והיה ה' למלך על כל הארץ רוצה לומר שלא תהיה מלכותו בלבד על ישראל אבל גם בכל הארץ ועל כל הגוים ימלוך, ולפי שהעמים כולם ישובו לעובדו שכם אחד לכן אמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד לפי ששם אלקים אחרים לא יזכרו ולא ישמע על פיהם, וכיון עוד בזה למה שאמר צפניה (צפניה ג, ט) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' ככה אמר כאן ושמו אחד שהשם הנכבד שלמד משה רבינו לישראל הוא יהיה בפיהם גם כן כי כל בני אדם יקראוהו בשמו מבלי חלוף. והראב"ע פירש ושמו אחד על השם המפורש בן ד' אותיות הנודע על ידי משה רבינו עליו השלום וכן פירשו הרב המורה. וחז"ל בפרק אלו עוברין (פסחים נ, א) דרשו זה הכתוב בדרכים אחרים ואינם כפי פשוטו של מקרא:

והענין הו' שביאר בזה הוא אומרו יסוב כל הארץ כערבה מגבע לרמון וגומר, והייעוד הזה ענינו שעם היות ירושלם הרים סביב לה הנה אז יסוב ויהפוך הקב"ה את כל הארץ אשר סביבה מישור כערבה ונמסו ההרים, אולי שהאומות עצמם כפי רבוי המוניהם ישימו ההרים למישור לפי שיצטרכו אליו לענין המלחמה כדי שתהיה כמישור או שיעשה אותו הקב"ה דרך פלא כדי שתהיה ירושלם המקום היותר גבוה מכל הארץ, והוא אומרו וראמה וישבה תחתיה כי כאשר יהיו נמסים ונמחים ההרים אשר סביבות ירושלם תתראה ירושלם רמה וגבוהה מכל הארץ, ואולי שלזה כיון ישעיהו גם כן באומרו (ישעיה ב, ב) והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות, והגביל כאן מקום המישור ההוא מגבע לרמון כי משם יתחיל המישור לצד דרום ונגב ירושלם ועם היות שתשב ירושלם תחתיה ובמקומה זכר שהנה תתרחב ותגדל מאד וע"ז אמר למשער בנימין וגומר עד יקבי המלך שהיקבים ההם היו חוץ לירושלם, וכבר ניבא ירמיהו על התרחבות ירושלם לעתיד לבוא ושם נזכר (ירמיה לא, לח) שער הפנה ומגדל חננאל כדברי זכריה פה כי כולם נתנו מרועה אחד. וממ"ש וישבה תחתיה יראה אמתת מה שאמרו המספרים הרומיים שטיטוס החריב ירושלם ונתץ חומותיה ושרף את בתיה ושאחרי כן אדריאנוס קיסר צוה לבנותה ושלא נבנית באותו מקום שהיתה בראשונה בדיוק אלא קרוב אליו, והאות על זה הוא שהנה ידוע שבארץ ישראל וכל שכן בירושלם הקדושה לא היו מקברים המתים כ"א מחוץ לעיר מפני הטומאה ולכן היה בהכרח קבר יש"ו מחוץ לעיר במקום שהיו קוברים הרוגי ב"ד, והנה עתה קבלה ביניהם שקברו אשר נקבר בו הוא בתוך ירושלם באמצע העיר ושם עושים היום הנוצרים בית קדושתם, והוא המוכיח שישוב ירושלם היום אינו באותו מקום עצמו שהיה קודם החרבן ושנתישבה העיר במקום שהיה בתחילה בית הקברות, (י) ולכן היה היעוד הזה וראמה וישבה תחתיה רוצה לומר שלעתיד לבא תתישב העיר במקומה האמתי הראשון. וחז"ל דרשו (תוספתא סוטה פי"א ה"ז) במקום הנזכר יסוב כל הארץ כערבה מגבע לרמון נגב ירושלם והלא נגב ירושלם מישור היה וגבע רמון מקום טרשין וקשקשא היה, אלא שמגבע ורמון עתידים להעשות מישור נגב ירושלם כך כל הארצות עתידין להעשות מישור נגב ירושלם, רצו בזה שהיה זה המאמר המשליי ושההרים אשר סביב ירושלם הם שכיניה הרעים בבל ומצרים אשור ורומי עמון ומואב ושאר המלכיות ושלעתיד לבוא יתמו חטאים מן הארץ ונמסו ההרים הרעים ההם וראמה ירושלם וישבה תחתיה בשלוה והשקט מבלי צרים ואויבים ולא תפחד מאויבים, (יא) ועל זה אמר וישבו בה וחרם לא יהיה עוד וישבה ירושלם לבטח רוצה לומר שלא תבא עוד לחרבן ולגלות כראשונה אבל ישבו בה ישראל בטח. ודרשו במדרש אגדה (שהש"ר ז, ד; פדר"כ קמג, א) יקבי המלך מקוה ים אוקיינוס יקבים שחצבם ממ"ה הקדוש ברוך הוא מלמד שתגיע ירושלם עד סוף העולם, רצו ששמועת תשועתה ופרסום פלאיה תורתה ואמונותיה יגיעו לסוף העולם.