אברבנאל על זכריה יד:ד

הענין השני והוא אומרו ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים ר"ל שלפי שיקנא השם לירושלם עיר קדשו ולציון קנאה גדולה לכן יהיה חוזק המלחמה ההיא ועיקרה על פני ירושלם כי הר הזיתים על פני ירושלם וסמוך אליו לצד המזרח, ורגליו פירש הרב המורה שהם סבותיו כלומר שיקראו שם גבורותיו ונוראותיו וכן ת"י ויתגלי גבורתיך, והיה זה לפי ששם יהיה חוזק הנקמה והמלחמה. ואמנם אומרו ונבקע הר הזתים מחציו מזרחה ר"ל שיבקע ההר חציו לצד מזרח וחציו לצד מערב שהוא ימה באופן שישאר ויהיה בה גיא גדולה מאד בנתים וכן ימוש יסוד חצי ההר צפונה וחציו נגבה. והרד"ק כתב שעם הרעש שיהיה אז יבקע ההר ההוא לכאן ולכאן וישאר הגיא ביניהם. ואם היה שיובן זה כפשוטו יהיה ענין זה המאמר שיעשה הקדוש ברוך הוא פלא גדול בהעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו, והראב"ע כן פירשו כפי פשוטו וכתב שזה מורה בהכרח שהוא לעתיד לבא לפי שעד היום לא היה מכל זה כלום.

אבל היותר נכון בעיני הוא שהדבור הזה כולו הוא המשליי, והנמשל בו שתהיה המלחמה בין הר הזתים שיהיו לצד אחד בני אדום ולצד אחר בני ישמעאל הלוחמים אלו על אלו, ועל התחלק' מערכה מול מערכה אמר שיבקע הר הזתים כלומר שיהיו מצד אחד ממנו הנוצרים ומצד האחר הישמעאלים, כבר ידעת שירושלם הרים סביב לה ובהיות המלחמה בגיא יהיו כת האויבים בקצה מההר מצד אחד והכת האחרת המנגדת בקצה מההר מצד אחר וזהו המכוון עם הר הזתים ושימוש חצי ההר לא שצור יעתק ממקומו כי לא יעשה ה' אלקים נס גדול כזה מבלי הכרח וצורך כלל אם היה כפי פשוטי הכתובים, אלא אם נאמר שהאומות ברוב המוניהם ימישו וישחיתו גובה ההרים ההם במלאכה כדי לעשות שם מישור לצורך המלחמה וכמו שיתבאר עוד אחר זה או שיעשהו הרעש כמו שזכר ה"ר דוד קמחי.