אברבנאל על שופטים ז:יג

והנה זכר ששמע גדעון שהיה איש מאותם החמושים חלוצי צבא (אשר לבם כלב האריה) מספר לרעהו חלום שחלם ואמר והנה צליל לחם שעורים מתהפך במחנה מדין ויבא עד האהל ויכהו ויפול ויהפכהו למעלה ונפל האהל, ופירושו הוא ששמע חררת לחם שעורים (כמו שת"י) או עוגת שעורים הצלויה באש, שהיה מתהפך במחנה מדין מפה אל פה, כאשר יתהפך הדבר היוצא מן האש בכח החום, ושבא אל האהל, לפי שהאהלים היו באמצע המחנה וכל החמושים חלוצי הצבא היו חונים סביב האהלים כמו שפירשתי. והנה בהגדת החלום שאותו הצלול לחם שעורים המתהפך היה מגיע עד אמצע המחנה אשר שם האהלים, ולהיות הצלול שורף באש והאהלים מבגד פשתן אמר ויכהו, רוצה לומר שאותו צלול היה מכה האהל ויפול האהל, והיה תכלית החלום שבזה האופן האהל נשאר נופל ארצה והצלול שהיה מושלך ארצה היה משם ואילך מתהפך למעלה, וזהו ויבא עד האהל ויכהו ויפול, רוצה לומר שהפיל הצלול את האהל ויהפכהו למעלה שאז נפילת האהל יסבב שיהפוך הצלול למעלה ונפל האהל, ונשאר א"כ היושב למטה מתהפך למעלה שהוא לחם שעורים. והאהל שהיה למעלה נשאר נופל ארצה. והמפרשים פירשו ויהפכהו למעלה את האהל ונפל ראש האהל, ומה שכתבתי הוא יותר נכון. והנה שומע החלום, מאשר ראה המפלה במחנה מדין ואהליהם ושהיה המסבב אותו הרע דבר מועט צלול לחם שעורים, גזר אומר ופתר החלום באמרו (יד) אין זאת בלתי אם חרב גדעון נתן אלהים בידו את מדין ואת כל המחנה, שהיה גדעון דבר מועט בערך אנשי מדין, והיה חם לבו בקרבו ודומה לצלול והוא היה תמיד מתהפך בתחבולותיו כל היום, ואמר זה להיות גבורת גדעון מפורסמת אצלם, ואין ספק שהפתרון היה מפעל האל יתברך כדי שיחזק לבב גדעון: ולפי (ברכות נ"ה ע"ב) שהחלומות הולכים אחר הפה, כמו שזכרו חז"ל, לקח מזה שני עדים רוצה לומר החלום והפתרון, וז"ש (טו) ויהי כשמוע גדעון את מספר החלום ואת שברו, רוצה לומר הגדת החלום ופתרונו, גזר אומר שה' יצא לפניו, ואם פתרון החלום לא היה בחכמה לבד כי אם בהשגחה ג"כ, והיה כדי לתת גבורת לב לגדעון, והותרה בזה השאלה השלישית: