אברבנאל על שופטים ז:ט

ויהי בלילה ההוא וגו'. זכר שאמר האל ית' לגדעון שיקום וירד להלחם במחנה האויבים כי נתנם בידיו (י-יא) ושאם היה עדיין ירא ירד הוא ונערו, וישמעו מה שידברו האויבים במחנה ועם זה תחזקנה ידיו. והנה הוצרך הנסיון הזה עוד כדי לחזקו, להיות הולך לכל מחנה האויבים הרב אין מספר בשלש מאות איש, ואמר שהלך גדעון ונערו אל קצה החמושים אשר במחנה, לפי שהיה המנהג כמו שהוא עדיין היום שבהיות אנשי המלחמה בשדה בלילה ישימו כל החלש והבהמות באמצע והאנשים החלוצים סובבים אותם, כדי שאם יבואו האויבים ילחמו בהם החלוצים אשר סביבותיהם ולא יזנבו כל הנחשלים, ולכן זכר שבאו אל קצה החמושים שהם היו סביב המחנה, והודיע זה לפי שהיה ענין החלום ופתרונו לחלוצים ואנשי המלחמה והוא מורה שנמוגו כלם מפניהם, אחר שהיותר גבורים וחלוצי הצבא פחד קראם ורעדה: