אברבנאל על שופטים ז:א

פרשה חמשית במלחמת גדעון עם בני מדין ותלונת בני אפרים עמו עליה, ומה שעשה לאנשי סכות ואנשי פנואל. תחלתה וישכם ירובעל הוא גדעון, עד ויהי כאשר מת גדעון וישובו בני ישראל, והנה שאלתי בפרשה הזאת שש שאלות:

השאלה הראשונה במה שצוה האל יתברך לצרוף את העם שנית ואמר והיה אשר אומר אליך זה ילך אתך הוא ילך אתך וכל אשר אומר אליך זה לא ילך עמך הוא לא ילך, והיה ראוי שיאמר הוא הולך אתך וכל אשר אומר אליך זה לא ילך אל תוליכהו עמך, ויהיה הענין תלוי בגדעון:

השאלה השנית באמרו כל אשר ילוק בלשונו מן המים כאשר ילק הכלב, והנה ידוע שהכלבים אינם מלקקים בידיהם המים, אבל הם שותים בפיהם, וידוע שהוא לא רצה כי אם כאשר לא ישתו בפיהם כי אם בידיהם והוא אינו כמו הכלבים, ואיך אמר א"כ כל אשר ילוק בלשונו? ובמעשה אמר ויהיה המלקקים בידם אל פיהם והם אינם ככלבים:

השאלה השלישית בענין החלום שהיה במחנה מדין מספר איש לרעהו, והנה צלול לחם שעורים מתהפך במחנה מדין ויבוא על האהל ויכהו ויפול ויהפכהו למעלה ונפל האהל, מה ראה האחר שאמר אין זאת בלתי אם חרב גדעון בן יואש וגו' נתן האלהים בידו את מדין? והנה הפתרון ראוי שיוחס אל החלום ויראה שאין בזה יחס כלל:

השאלה הרביעית במה שהתלוננו איש אפרים על גדעון לאמר מה הדבר הזה אשר עשית לנו לבלתי קראת לנו וגו', והנה הפסוק אומר קודם לזה ומלאכים שלח גדעון בכל הר אפרים לאמר רדו לקראת מדין וגו', ואם הוא שלח מלאכים להודיעם המלחמה ולקרוא אותם על מה התלוננו? השאלה החמשית במה שהכה גדעון לבעלי סכות ולבעלי פנואל על מה שלא נתנו לו לחם, ואם הם היו מבני ישראל מדוע הרגם על שלא נתנו לו הלחם אשר אתם? העל זה יהיו בני מות? ועוד אם לאנשי פנואל לא אמר כי אם בשובי בשלום אתץ את המגדל הזה, למה אחרי שובו נתץ המגדל והרג אנשי פנואל והוסיף בעונשין ובאנשי סכות לא זכר שהרגם? השאלה הששית במה שאמר שעשה גדעון אפוד ויזנו כל ישראל ויהי לגדעון ולביתו למוקש, והוא קשה מאד איך גדעון עשה ע"ז ועבדה בהיותו תם וישר ירא אלהים וסר מרע? ואחר שראה כל מה שראה מהנסים והפורקן והתשועות איך בסוף נעשה צדוקי ועובד ע"ז? והנני מפרש הפסוקים באופן שיותרו השאלות כלם:

וישכם ירובעל הוא גדעון וגו'. זכר שאחרי שראה גדעון נסי הגיזה פעמים השכים ביום המחרת עם כל העם אשר אתו, ושאמר לו ית' (ב) שרב העם אשר אתו פן יתפאר ישראל לאמר ידי הושיעה לי. והנה אמר זה לתת טעם לעם שישובו, עם היות התכלית האמתי כדי שישובו האנשים רכי הלבב בלתי ראוים להלחם. כמ"ש (דברים כ' ח') מי האיש הירא, ושישובו גם כן עובדי הע"ז להיותם יראים מעונותיהם, ולזה צוה זה ושיקרא באזני העם (ג) מי האיש החדר וישוב לביתו, והנה אמר בזה ויצפור, שר"ל וישכים כדי לתת עצה ולמוד אליהם שאשר ירצו לשוב ישכימו בבוקר וישובו ולא יראם אדם בשובם ולא יכלימום, כי היה החזרה מהמלחמה פחיתות גדול וכלימה רבה. והנה היתה חולשת העם כל כך שמשלשים ושנים אלף אשר באו למלחמה שבו כ"ב אלף ולא נשארו כי אם עשרת אלפים איש, ושהאל גם באלה לא בחר ואמר לגדעון (ד) שעוד רב העם ושיוריד אותם אל המים לצרפם שם. והנה אמר והיה אשר אומר אליך זה ילך אתך, לא בדרך צווי כי אם בדרך הודעה, כדי לחזק לב גדעון ושלא יחר לבבו על שלחו עוד את העם, ולזה אמר לו אל יחר אפך בצרפי את העם ובשלחי אותו, כי אשר אומר אליך זה ילך אתך הוא ילך אתך, רוצה לומר הוא הראוי ללכת אתך אל המלחמה, ובודאי שלא ישוב מפני כל ולא יברח ממנה אבל ילך שמה, וכל אשר אומר אליך זה לא ילך עמך אל תחוש ממנו כי באמת הוא לא ילך, רוצה לומר אעפ"י שתוליכהו עמך הנה הוא יברח מהמלחמה ובודאי לא ילך שמה, וא"כ מוטב הוא שיחזור מכאן ולא משיברח משם, הנה התבאר כוונת הכתוב בזה והותרה השאלה הראשונה: