אברבנאל על שופטים ו:לו

וזכר שאמר גדעון בתפלתו אל האלהים שיעשה לו אות כדי שידע שיושיע את ישראל, והוא אמרו (לז) הנה אנכי מציג את גיזת הצמר בגורן אם טל יהיה על הגיזה לבדה ועל כל הארץ יהיה חורב, וראוי שנדע בזה השלשה דברים ששאלתי בדרוש הזה. האחד למה שאל האות בגיזת הצמר בגורן ובטל ולא שאלו בדבר אחר? השני אם גדעון כבר ראה מופת המלאך על התשועה ואח"כ באתהו הנבואה האלהית, איך אח"כ ספק במאמר האלהי ושאל אות? השלישי אחרי שכבר בקש האות הראשון בגיזת הצמר שעליה יהיה טל ועל כל הארץ יהיה חורב ובא האות, מה ראה לבקש אחריו אות אחר שעל כל הארץ יהיה טל ועל הגיזה יהיה חורב? ואומר שזה לא היה לגדעון נסיון ביכולת הבורא שהוא (כמו שאמר הגאון רבינו סעדיה) האסור, כאומרו (תהלים ע"ח כ') וינסו אל בלבבם אמרו הגם לחם יוכל תת, וגדעון היה שואל האות לראות אם רצון האל יתברך להושיע את ישראל בידו, לא לנסות יכלתו כי אם לדעת רצונו, והיה ענין האות (לפי שכבר פירשתי) שגדעון אמר למלאך כשנראה אליו אם נא מצאתי חן בעיניך ועשית לי אות שאתה מדבר עמי, רוצה לומר שבעת הצורך יעשה לו אות על מה שהיה מדבר עמו שיושיע את ישראל, כי הנס שעשה שם המלאך לא היה לאמת התשועה כי אם לאמת היותו מלאך, כמו שפירשתי שם, ולכן גדעון (כאשר עתה בא עת הצורך) ראה לשאול האות שהיה עתיד לעשות המלאך ההוא ושבקש שם לעשות לו, ולא היה אם כן מספק בדבור האלהי אבל היה שואל האות שיעד לעשות לו, ושאל זה לא לנביא שהיה שם כמו שחשב רלב"ג כי אם בתפלה אל האלהים שיעשה לו הנס שכבר שאל מהמלאך בתחלת הדברים והודה לו בו. וראה לשאול האות בגיזת הצמר ובגורן ובטל להיותו משל ודוגמא אליו, כי היה גיזת הצמר משל לגדעון שהיה דבר מועט ורפה כמוה, ולכן עשה בחינת הנס בגורן שהוא היה המקום אשר נראה לו בו המלאך, והיה הנסיון בטל שהוא השפע והעזר האלהי, כמ"ש (הושע י"ד ו') אהיה כטל לישראל (ישעיה כ"ו י"ט) כי טל אורות טלך, להיות הטל סימן ברכה, וכאלו אמר אני אשים גיזת הצמר שהוא דוגמתי ודמיון עצמי במעוטה ורפיונה בגורן אשר באה לי בה הנבואה בראשונה, ואם עליה לבדה יהיה טל ועל כל הארץ חורב יהיה סימן ואות שיבוא אלי השפע והעזר האלהי ולא יבוא על כל האומות שהם משל לכל הארץ, וז"ש אם ישך מושיע בידי את ישראל כאשר דברתי הנה אנכי מציג את גיזת הצמר בגורן, רוצה לומר הנה אנכי סימן ומשל לגיזת הצמר, ולכן אשימה בגורן אשר ישבתי אני שם, אם טל יהיה על הגיזה לבדה, רוצה לומר עם היותה גיזה לבדה יחידה ומועטת (כי זה רצה באמרו לבדה) ועל כל הארץ יהיה חורב שהוא רמז לאומות שלא יבוא עליהם טל ישועות. הנה אז ידעתי כי תושיע בידי את ישראל, כי היה הגיזה משל לידו. והבן אמרו כאשר דברת שירמוז למה שאמר לו המלאך, ולכן שאל האות שנזכר שם שיעשה לו. ואמנם למה לא נסתפק באות הראשון ושאל האות השני, כתב רש"י ז"ל שבנס הראשון נתקיים היות הטל על הגיזה אבל כל הארץ חורב לא נתקיים שהברית כרותה על הטל שלא יעצר, והפסוק יורה עליו, שנאמר (לח) ויזר את הגיזה וימץ טל מהגיזה מלא הספל, ולא זכר דבר שהיה הארץ חורב. ור' ידעיה הפניני במאמר בחינת העולם אשר עשה, מתוך מליצתו יראה שהיה דעתו, שחשש גדעון שהגיזה לרפיונה יקבל הלחות יותר מהארץ לקשיה, ולכן עם מעט הטל יתלחלח הגיזה מאד, ומפני זה בקש הנס השני שיהיה על הארץ טל לקשיה ועל הצמר יהיה חורב עם כל רפיונה, והוא באמת נס יותר שלם ומפורסם, ותהיה בחינתו וכוונתו על הנס השני שבהיותו גדעון דומה לגיזת הצמר במיעוטו ורפיונו, ובמקום הנס שהיה הגורן שנראה לו שם המלאך עשה הנסיון בטל, שאם יבוא על כל הארץ שהיה רמז לאומות, יהיה סימן שכלם יכסו עליהם המים המרים המאררים, כמ"ש (שמות ט"ו א') וברוח אפך נערמו מים, (שם שם י') נשפת ברוחך כסמו ים. וכמו שבים סוף נעשה למשה רע"ה עמידת המים לישראל ונפלו על המצריים, ובירדן ליהושע שביבשה עבר ישראל, כך יהיה כאן היבשה סימן טוב לישראל, ולפי זה לקח הטל בשתי הפעמים בבחינות שונות, וכבר זכר הרב המורה שפעמים שיהיה דבר אחד משל לשני ענינים מתחלפים. הנה התבארו הדברים כלם ושעשה מה שראוי, והותרה השאלה הששית: