אברבנאל על שופטים כא:ט

ויאמרו האומרים שהנה לא בא אל המחנה איש מיבש גלעד וחקרו בדבר ויתפקד העם והנה מצאו שאין שם איש מיבש גלעד, ואז שלחו שם אנשי החיל להחרימם, (י) והיה אופן החרם והעונש דוגמת עונש בני בנימן, כי הם לא עלו אל המצפה כאשר לא עלה שם שבט בנימן, ולזה צוו להחרים אנשים ונשים וטף כאשר עשו לבני בנימן, כי היה חטאם דומה לחטאת בני בנימן במה שלא באו למצפה והיה ענשם דומה לענשם ג"כ, ואולי היה זה ג"כ בכלל השבועה שימיתו אנשיהם נשיהם וטפם. ועיין אופן הצוואה שאמרו לכו והכתם את יושבי יבש גלעד, (יא) וזה הדבר אשר תעשו כל זכר וכל אשה יודעת משכב זכר תחרימו, הנה בחרם ובהריגה צוו בביאור ובהצלת הבתולות לא אמרו כלל כדי שלא יעברו על שבועתם, אבל אנשי החיל לקחו הדבר מדיוק דבריהם וחמלו על הבתולות כיון שאינם זכרים ולא ידעו משכב זכר. והנה אופן הכרת הבתולה כבר זכרו חז"ל (יבמות פ"ו ס' ע"ב) שהיו מושיבין אותן על פי חבית של יין, אם היתה בתולה לא היה ריח היין נדף בפיה ואם היתה בעולה היה ריחה נודף, אמנם בבנות מדין היו מעבירים אותן לפני הציץ. והנראה כפי הפשט שהיה הדבר תלוי בעיניהם, שהנערות שיראו אליהם בתולות היו חומלות עליהן, (יב) וכאשר הביאום אל העדה שילה (שהוא המוכיח שהיה שילה הבית אשר נקבצו שם כמו שאמרתי) אז (יג-יד) עדת בני ישראל שלחו לדבר שלום לבני בנימן אשר נמלטו בסלע בית רמון, והמה שבו בעת ההיא לבוא לפני העדה, ואז נתנו להם הנשים אשר החיו אנשי החיל מיבש גלעד. ואמר ולא מצאו להם כן, פירשו המפרשים שלא הספיקו להם, לפי שהיו האנשים שש מאות והבתולות ארבע מאות. וכוונתי בפירושו שלא מצאו להם אותם הבתולות ולא נתנו אותם אליהם לפי הדין, כי אם היתה השבועה שימיתו כל אשר לא יעלה אל ה' ונשיהם וטפם וכל אשר להם, אין ספק שהיו הבתולות בכלל השבועה כמו שנכללו ג"כ בתולות בני בנימן בכלל החרם, וזהו ולא מצאו להם כן, כמו (במדב' כ"ז ז') כן בנו' צלופחד דוברות, (שמות י' כ"ט) כן דברת, שהיא לשון דין ומשפט, שלא היה משפט לעשות זה לבנו' יבש גלעד, אבל עשו זה לפי שהעם נחם לבנימין כי עשה ה' פרץ בהם ומפני כן הקלו בענין הבתולות בשבועה ונתנו אותם אליהם. הנה התבארו הפסוקי' והותרו הספקות שנית ושלישית ורביעית וחמישית, אם השנית שהסכימו להחרי' אנשי יבש גלע' מארבע סבו' שזכרתי, ואם השלישית שרצו להחרים נשיהם וטפם לפי שהיו בכלל השבועה, ולפי שהושוו בענשם לעונש בני בנימן שעשו להם גם כן ככה, ואם הבתולות שהצלו לא היה משורת הדין כי אם לצורך בני בנימן, ולרביעית תהיה התשובה ששבועת ישראל שלא יתנו נשים לבני בנימן הוא קודם המלחמה כמו שזכרתי, וישראל התחרטו מהדבר ולכן בקשו דרכים לתת להם נשים לשלא ישמט שבט מישראל, והנה בתתם להם בנות יבש גלעד לא עברו על השבועה, לפי שהם נשבעו במצפה איש ממנו לא יתן את בתו לבנימן לאשה וא"כ לא נכללו בשבוע' בנות יבש גלעד שלא היו שמה, וגם ישראל לא נשבעו כי אם שלא יתן איש בתו לא שלא יתנו בת איש אחר, ולחמשית פירשתי הפסוקים באופן מקושר ומסודר: