אברבנאל על שופטים כא:ה

ויאמרו בני ישראל וגו'. זכר שאמרו בני ישראל (אחרי אכלם בשילה ואחרי שתם) מי אשר לא עלה בקהל מכל שבטי ישראל אל ה', וספר שעשו החקירה ההיא לפי שהיתה שבועה גדולה ביניהם שאשר לא יעלה אל ה' המצפה מות יומת. והתבונן אמרו אל ה' המצפה ולא אמרו אל הגבעה למלחמה, לפי שיראה שכאשר עלו ישראל והתקבצו המצפה שלחו לקרוא לכל העם לומר שיעלו שמה לפני ה' לראות מי האיש החוטא מהם ויבערו הרעה מקרבם כמו שזכרתי, ואמרו זה להודיע הסיבה אשר מפניה היה ראוי שיומתו יבש גלעד, ר"ל כי אם היתה כרוזא קול בחיל שיעלו למלחמה לא היה מהזרות אם אנשים ביראתם ופחדם מהמלחמה יתחבאו ולא יבואו שמה, אבל לא היה המאמר והקריאה כי אם שיעלו אל ה' המצפה, ומפני זה היה הפשע והחטא יותר גדול מהם יען לא באו לפני ה', והנה חששו לזה אחרי המלחמות לארבעה סבות: האחת מפני השבועה, וחשבו שנדר או שבועה שנעשה ברבים אין לו היתר, והיתה הסבה בזה לפי שבימים ההם אין מלך ולא שופט בישראל, שאם היה שם הוא היה המחרים והמנדה והוא היה מתיר החרמות והשבועות על דעת כלם, אבל עתה הם קבלו חרמותיהם במעמד אחד והיו צריכין מנין אחר כדי להתירו ולא נמצא, כי רבים מהם מתו במלחמות והשבועות היו קודם לכן לכך הוצרכו לקיימם, וכמו שהוסיפו קצת מחכמינו (כתובות פ"ז ע"ה ע"א) מדבר הגבעונים שלא הכום בעבור שנשבעו להם ברבים. השנית שעשו זה בדרך גדר וסייג, כ"א יקרה עוד כדבר הזה שישלחו ישראל לקרוא לכל איש המלחמה שיתקבצו במקום אחד שלא יעצור כח עיר אחת להפרד מן הצבור ולהפר השבועה, כי אם יהיה כן יעשו כלם כזה פעמים רבות אחרות ואולי בעת צרה ומלחמה כשלא יבואו יהיה זה סבה לשיכשל ישראל לפני אויביהם, לכן ראו ליסר ביסורים קשים העיר אשר לא תבוא לקהל ונפרדה מאחיה בני ישראל, באופן שכל ישראל ישמעו ויראו ולא יהיו נפרדים מן הצבור פעם אחרת, ולכן לא התירו השבועה אף שיוכלו להתירו מן הדין, לפי שכל טוב ישראל והשארותם נתלה בהתאחדם יחד, וכמאמר הנביא (הושע ד' י"ז) חבור עצבים אפרים הנח לו. והסבה השלישית היא, כי מאשר היו ישראל במחשבה מאין יתנו נשים לנמלטי' משבט בנימן, והיתה שבועתם כל אשר נאספו במצפה שאיש ממנו לא יתן את בתו לבנימן לאשה, הוצרכו לחקור מי אשר לא עלה בקהל ה' ולא בא אל המצפה ולא נכלל בשבועה שנעשתה שמה. כדי שתוכלו בנותיו להנשא לבני בנימן והסבה הרביעית היא, כי מאשר ראו בני ישראל שנמשך ביניהם רעה רבה, אם באשר נפלו מהם במלחמה ואם בהחרימם שבט בנימן, חרה אפם למה יבש גלעד לא הלכו שם ולא נפל א"כ מהם איש, ולפי שלא יתפארו לאמר חטא ישראל במה שעשה ואנחנו נקיים, כי לפי שלא עלינו שם לא נגפנו לפני בני בנימן ולא שחתנו בהם, לכן (לפי שלא יתפאר יבש גלעד על כל ישראל) אמרו להחרימם כפי השבועה ולהענישם כפי הדין, כי לא באו לעזרת ה' בגבורים. והנה ארבעת הסבות האלה נזכרו בכתוב, אם הראשונה באמרו כי השבועה הגדולה היתה וגו', ואם השנית לאשר לא עלה אל ה' המצפה, ואם לשלישית אמר וינחמו בני ישראל אל בנימן וגו' מה נעשה להם לנותרים לנשים וגו'. להגיד שזה ג"כ (רוצה לומר צורך נשים לבני בנימן) היה עזר להחרים אנשי גלעד, ואם הרביעית נרמזת באמרו עוד מי אחד משבטי ישראל אשר לא עלה, רוצה לומר מי אחד מהערים וממשפחות שבטי ישראל אשר לא עלה וגו', ויתפאר ויעשה עצמו מיוחד בשבטים? לומר שלא נלחם ולא נלחמו עם בני בנימן ולא נכשלו באותו עון ושנתחכם מכל שבטי ישראל.