אברבנאל על שופטים ב:יג

עוד אמר (יג-יד) ויעזבו את ה' ויעבדו לבעל ולעשתרות ויחר אף ה' בישראל ויתנם ביד שוסים וגו', לפי שהעזיבה לאל יובן כאן משני פנים, אם בשותפם עמו אלהים אחרים שזהו עזיבתו, ואם בעבדם אותם האלהים אחרים ועזבו את האלוה ית' כלל שהיא העזיבה המוחלטת, ולכן אמר שבשני אופנים האלה עזבו את ה', רוצה לומר בהיותם הולכים ומשתחוים לאלהי העמים כמו שזכר, ומזה נמשך שהכעיסו את ה' אבל עדיין האריך אפו ולא הענישם, אבל אחרי שהם עזבו אותו באופן השני והוא היותר עצום, אז חרה אפו ויתנם ביד שוסים, לפי שעזבו את ה' מכל וכל ולא עבדוהו כלל, ועבדו לבד את הבעלים ואת העשתרות. וכן אמרו חז"ל ויעזבו את ה' ויעבדו לבעל שלא עבדו האלהים אפילו בשותפות, ירצו שויעזבו הראשון הוא בהליכתם אחרי אלהים אחרים, והשני הוא להודיע שאפילו בשותפות עם האלוהות ההם לא עבדו את ה', ומפני זה החטא החמור שזכר באחרונה אמר ויחר אף ה' בישראל, כי על ההשתחואה לאלהים אחרים נתכעס, ועל עבדם הבעל והעשתרות ועזבם את ה' חרה אפו בישראל מאד ומיד הענישם. והנה זכר בעונש שלשה דברים. האחד ויתנם ה' ביד שוסים וישוסו אותם, רוצה לומר שהקים האל יתברך באומות מלכים או פקידים אויבי ישראל וחפצים ברעתם, והם היו שוסים אותם, כמו כושן ועגלון וסיסרא, ואמר זה על הפקידים. ואחריו זכר העונש השני והוא אמרו וימכרם ביד אויביהם מסביב, רוצה לומר שעם היות שהם יכרתו ברית לאויביהם יושבי הארץ וחיו עמהם בשלוה, היה מעונש האל יתברך שהאויבים עברו על בריתם וילחמו עמהם ולא יאבו שלומם, וזהו וימכרם ה' ביד אויביהם, כי השליך ביניהם איבה וקטטה הרבה. העונש השלישי שעם היות שבמלחמות פעמים יהיה הנצחון עם אומה אחת, ועם כל זה כבר יקרה על המעט שהמנוצחים יכו בנוצחים, הנה לא היה כן בישראל, שכאשר היו האויבים יוצאים אליהם היו הם בורחים תמיד, וזהו ולא יכלו עוד לעמוד לפני אויביהם, שעל הרוב ועל המעט תמיד היו מנוצחים, וכאשר ישראל היו יוצאים להלחם בהם גם כן היתה מכה רבה בהם וזהו (טו) בכל אשר יצאו יד ה' היתה בם לרעה, כלומר בין שהיה ישראל היוצא נגד האויבים ובין שהיו האויבים יוצאים אלהם תמיד היו מנוצחים. כאשר דבר ה' וכאשר נשבע ה' להם, רוצה לומר שהאל ית' נשבע להם כאשר יעבדו אלהים אחרים להעניש אותם, ושירדוף אחד מהאויבים אלף מישראל, כמו שבא בפרשת אם בחקותי (ויקרא כ"ו) ובפרשת והיה כי תבא (דברים כ"ח). וזכר שמכל העונשים האלה קצו בחייהם ויצר להם מאד. הנה בזה השיב לספק הראשון, והודיענו הסבה הכוללת למה אחרי מות יהושע היה ישראל לשמצה בקמיהם: