אברבנאל על שופטים ב:יא

הפרשה השנית בספור עונות בני ישראל, איך עזבו את ה' פעמים רבות אחרי מות יהושע, ומה שקרה להם מהעונש בעבור זה. וספר זה בדרך כלל, ועוד יגיד בפרט ממשלת עתניאל בן קנז. תחלת הפרשה ויעשו בני ישראל את הרע, עד ודבורה אשה נביאה וגו', והנה שאלתי בפרשה הזאת בסדר הפסוקים שש שאלות:

השאלה הראשונה במה שזכר ויקם ה' שופטים ויושיעום וגו', וגם אל שופטיהם וגו', וכי הקים ה' אליהם שופטים וגו'. והנה אמרו ויקם ה' שופטים ויושיעום הוא עצמו וכי הקים ה' שופטים והושיעם, והוא כפל. ועם זה יקשה עוד למה לא זכר מי היו אלה השופטים? ולמה העלים שמותם וספור התשועות ההם שעשו? כמו שזכר אחר כך ענין שאר השופטים ותשועותיהם בפרט:

השאלה השנית בכפל הפסוקים הראשונים, אמר ויעזבו את ה' אלהי אבותם וגו', ואמר אחריו מיד ויעזבו את ה' ויעבדו לבעל, ושני הפסוקים כחם אחד וענינם אחד:

השאלה השלישית במה שאמר שתי פעמים ויחר אף ה', כי הוא אמר בתחלת הפרשה ויחר אף ה' בישראל ויתנם ביד שוסים, ואחר כך אמר ויחר אף ה' בישראל ויאמר יען אשר עבדו וגו', והוא אם כן מותר מבואר בהם:

השאלה הרביעית באמרו שהניח ה' את הגוים לנסות בם את ישראל, ואמר בפירוש וינח ה' את הגוים האלה לבלתי הורישם מהר ולא נתנם ביד יהושע, ואם האל ית' הניחם בגזרתו איך נענשו ישראל על בלתי הורישם מהארץ? האם יוכלו ישראל להוריש את אשר יניח ה'? ועל כיוצא בזה אמר יפתח (בספ' סי' י"א כ"ג) ועתה ה' אלהי ישראל הוריש את האמורי מפני עמו ישראל ואתה תירשנו, הלא את אשר יורישך וגו'? השאלה החמשית בכפל גדול בא בפסוקים ההם, אמר מן הגוים אשר עזב יהושע ומת למען נסות בם את ישראל, ואמר ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל, הנה אמר הנסיון שלשה פעמים ללא צורך:

השאלה הששית במה שאמר אחר זה ויעשו בני ישראל את הרע וגו', ויחר אף ה' בישראל וגו', וימכרם וגו', ויזעקו בני ישראל אל ה' ויקם ה' להם מושיע ויושיעם את עתניאל בן קנז, והנה יראה שהיה זה סמוך למיתת יהושע, ויקשה אם כן מה הם השופטים שזכר ביניהם שהקים השם ית' ושהיו מושיעים לישראל? והנני מפרש הכתובים באופן שיותרו השאלות כלם:

ויעשו בני ישראל את הרע וגו'. ראוי שתדע שהפסוקים האלה אינם ספור מה שקרה בימי השופטים שהיו בישראל קודם עתניאל בן קנז, כי בין יהושע ובינו לא היה שופט כלל בישראל, אבל הם הקדמה למה שיזכור מספורי השופטים, וזה כי למה שבימי יהושע היו ישראל מצליחים במלחמותיהם, הנה במה שיספר שקרה אחרי מותו בימות השופטים שהיו אחריו יפלו ספקות: ראשון מה היה שבימי יהושע היה ה' עמהם והיו האומות נכנעים לישראל, ואחרי מותו היו ישראל נמנעים לאומות העולם והיו האומות מושלים בהם? האם עשה התשועה יהושע בעצמותו או טוב מערכתו ובמותו כיפר בריתו את מות? או מה היה הסבה בזה? הספק השני מה היה שגם אחרי מות יהושע לא היו ישראל תמיד מנוצחים, אבל פעמים קרה להם תשועה והצלה ופעמים הלכו בלי כח לפני רודף? האם היה זה במקרה? הספק השלישי בענין השופטים עצמם, מה היה שפעמים בימי השופטים היו ישראל נוצחים ונושעים ופעמים מנוצחים ונכשלים לפני אויביהם? ואם השופטים כלם היה מקים האל ית' למה יהיה עם שופט אחד ולא יהיה עם שופט אחר? ולמה לא יהיה עם השופט האחד תמיד? הנה להשיב על הספקות האלה להיותם כוללים כל ספורי השופטים, ראה שמואל הנביא (כותב הספר ומגיד עניני השופטים) להציע קודם ספוריהם סבת הטוב והרע שקרה להם בכלל, ואחר כך יבאר אותו בפרט, ולכן אמר כי אם ראינו שהיה ה' ית' את ישראל בימי יהושע ונפלו אויביהם לפניהם לחרב ולא עמד איש בפניהם, ואחרי מותו לא היה כן, הנה הסבה בזה לא היתה חיוב המערכה ולא המקרה, אבל היה מפעל ההשגחה, שבימי יהושע היו ישראל צדיקים וטובים ולכן משלו באומות והיה ה' עמהם, אבל אחרי מותו השחיתו ישראל את דרכם וחטאו לפניו ויעבדו אלהים אחרים ולכן באותו עון היו נכשלים לפני אויביהם וה' סר צלם מעליהם ויהי ערם, וזהו שאמר בתחלת הפרשה ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים וזהו מאמר כולל, ופרט ואמר (יב) ויעזבו את ה', לומר שהיה עשיית הרע בעיניו במה שעזבו את ה', עם היותו אלהי אבותם אברהם יצחק ויעקב שמפני זה היה ראוי שלא יעזבוהו, וגם שהוציאם ממצרים, והיא סבה אחרת מגודל ההטבה, ושעשו כל זה בהפך, כי הלכו אחרי אלהי העמים והוא סותר למה שאמר ה' אלהי אבותם, ואמר אשר סביבותיהם שהוא סותר למה שאמר המוציא אותם מארץ מצרים כי אלו האלוהות לא הביאו משם אבל היו מסביבותיהם, וזכר מה היה ההליכה אשר הלכו אחריהם, באמרו וישתחוו להם ויכעיסו את ה', ר"ל שישראל השתחוו לאותם האלוהות והיא ההליכה שזכר אחריהם, ובזה הכעיסו את ה', כי היה מכלל האזהרה (שמות כ' ג') לא תשתחוה להם.