אברבנאל על שופטים יט:י

וזכר שלא אבה האיש להתעכב שם יותר אבל קם מיד וילך עם הפלגש והנער, (יא) ובבואם נוכח יבוס שהוא ירושלם (בהיות היום רד מאד) אמר הנער אל אדוניו לכה נא ונסורה אל עיר היבוסי הזאת ונלין בה, רוצה לומר לא נלך בלילה, שכל הדרכים בחזקת סכנה הם וכל שכן בלילה. וכבר כתבתי שהעיר ההיא היתה אחת מהערים שהם נכללים במחוז ירושלם שכלם נקראים יבוס וירושל', וידמה שהיה אותו עיר מן הערים אשר בשבט בנימן שישב היבוסי שם, (יב-יג) ולכן אמר האיש שלא יסור אל עיר נכרי אשר לא מבני ישראל המה ושטוב ללכת לגלעד או לרמה: (תועלות הספור) ונכתב הספור הזה בפרטים הללו ללמדנו, שאין ראוי למנוע הדרך מהאנשים הצריכים להלוך) ושאינו טוב לעכבם, כי אם לא היה מעכב אבי הנערה את חתנו עד סעד לבו בפת לחם לא היה לן בגבעה ולא היה נמשך ממנו הרעה הגדולה שנמשכה. ולמדנו עוד שאין ראוי ליצא לדרך כי אם בבקר, וכמו שאחז"ל (ספרי פר' ראה מ"ד עמו' קע"ג) כל פני' שאתה פונה (מן המקדש) אתה פונה בבקר שנא' (דברים ט"ז ז') ופנית בבקר והלכת לאלהיך, ולפי שזה האיש יצא לדרך אחרי נטות היום נמשך מה שנמשך. ולמדנו עוד שראוי לאדם שתמיד יתלונן בקרב ישראל ויברח מחברת האומות, כי כן עשה האיש הזה שלא רצה ללון בעיר נכרי, ועם היות שנמשך ממנו הרע שנמשך. הנה עם כל זה הטיב לעשות בזה: