אברבנאל על יהושע ז:ב

וישלח יהושע אנשים מיריחו וגו'. זכר שקרה עם זה ששלח יהושע לרגל את העי, וששבו אליו ואמרו (ג) שלא יעלה שם כל העם אבל כאלפים או שלשת אלפי איש יעלו ויוכלו ללכוד העיר, ושיהושע לא יתן עמל ויגיעה אל כל העם ללכת שמה כי מעט היו אנשי העי. והנה זכר שיהושע שלח שם המנין יותר גדול ממה שאמרו (ד-ה) והם שלשת אלפים איש, ושהכו בהם אנשי העי כשלשים וששה איש, ומלבד מיתת אלה הרדיפום ויכום במורד, ר"ל במקום שפל ומורד שהיו יורדים בו והאויבים עליהם ומכים בהם, וזכר שעם זה נמס לבב העם והתפעלו מאד, בחשבם שכל אנשי הארץ אריות בערכם ולא יוכלו להם ושכן יהיה תמיד. ואמנם הסבה בענין הזה שקרה אליהם היא, כי זה לא היה על צד העונש, כי אם היה זאת המיתה על צד העונש, היתה מתיחסת לחוטא ולא לאנשים נקיים, אבל לפי שאחד מן המחנה חטא בזה חטא חמור, סבב זה שתסור מהעם ההשגחה האלהית מצד שהיה המקובץ ההוא כלו מתאחד, ולזה יהיה נעזב למקרים ונמשך הרע וההפסד למעותדים אליו, להיותם בלתי נשמרים בהשגחתו ית', ולזאת הסבה מתו שם הל"ו איש נקיים מאותו חטא ולא מת עכן, כי לא נמשך אותו הרע על צד העונש לראוי אליו, כי אם להעדר ההשגחה, ולפי שעכן לא שם עצמו במקום הסכנה ההוא לא מת מפני העדר ההשגחה, ומתו המסתכנים שמה מפני חטאיהם הקודמים, או הוראת מערכתם או הזדמנות המקרה לפי כל אחד מהרעות. ואולם שתסור ההשגחה מהמקובץ הגדול בחטא האיש האחד אם היה ראוי אליו? הוא מבואר, לפי שהיה המקובץ כאיש אחד וכל איש ממנו כאבר מאיברי האיש, וכמו שבהחליא אבר מן האדם יעדר בריאות אותו האיש בכללו, ככה כשיחטא האיש אחד חטא גמור תסור ההשגחה האלהית מכלל העם והמקובץ, אבל כאשר רצה ית' להעניש על זה החטא לא העניש כי אם לעכן כמו שאבאר. וכבר יחזק הדעת הזה מה שאמר ית' ליהושע, ולא אוסיף להיות עמכם אם לא תשמידו החרם מקרבכם, הנה התרה בהסרת ההשגחה מהם, ויחס החטא לכל העם ואמר חטא ישראל, להיותו כלל מקובץ ומתאחד וכל עוד שלא יודע החוטא יכונה העם כלו בחטא, כי היה כל אחד ואחד מהם בספק אם הוא החוטא כל עוד שלא יתבאר, ועם מה שאמרתי הותרה השאלה הראשונה: